“ספרון קצר, פשוט ומקסים שלא תרצו לעזוב. סיפור יפה שנכנס ללב. מרוב שמסיימים אותו מהר הוא משאיר טעם של עוד וזה קשה להשלים עם הידיעה שאין כזה.
אל תחפשו כאן סיפור שיפוצץ את הראש שלכם או עלילה מוגזמת. אלא פשוט כעל יצירת אומנות. כי זה מה שהיא.
ממליצה בחום.”

“שלשה גברים נפגשים בשעת לילה מאוחרת, סרגיי ניקולייביץ,ולדימיר פטרוביץ והמארח. כדי להפיג את השעמום הם מחליטים שכל אחד מהם יספר את סיפור אהבתו הראשונה.
למארח וסרגיי אין סיפור מיוחד, אך לולדימיר סיפור אהבה נפלא ועליו מבוססת נובלה זו.
סיפור אהבתו הראשונה של ולדימיר מתרחש בהיותו בן 16, הוא ומשפחתו מתארחים לחופשה בבית קיץ מול גן נסקוצ'ני, בשכנות להם מתארחת משפחת אצולה שירדה מנכסיה.
בראש משפחת האצולה עומדת הנסיכה זסקינה ולה בת יפהפיה בת 21 ושמה זינאידה.
זינאידה היא אישה צעירה שנהנת לצבור לעצמה מחזרים לרוב, היא מקיימת פגישות רבות בביתה הכוללות משחקים שונים שעיקרם הוא שליטתה בגברים שמחזרים אחריה. המחזרים המגיעים לביתה הינם רבים, רופאים, רוזנים ואפילו אביו של ולדימיר, בכולם היא משחקת ומהתלת ובעצם כל החיזורים הם אפלטוניים ולא מתממשים במלואם.
הסיפור מסופר לרוב בגוף ראשון על ידי ולדימיר והוא משתף אותנו במה שרואות עיניו ועל המתרחש בליבו.
זהו סיפור אהבה נאיבי ועדין, מלא רגש ועוצמתי. אחד הדברים היפים בסיפור הוא שהמידע היחיד שאנו מקבלים בספר הוא דרך עיניו הנאיביות של נער בן 16, אך מהן אנו יכולים להבין כי מה שמתרחש איננו תמים כפי שהוא רואה ומתאר.
ולדימיר מתאהב קשות בזינאידה, אך האם היא מתאהבת בו? ומה יחסה לשאר הגברים בסיפור? האם היא מאוהבת בסתר בצלע שלישית? מה תפקידו של אביו של ולדימיר בסיפור? קראו ותדעו.

טורגנייב כתב את הספר ב-1860 בהיותו בן 42. לטענתו הוא אהב את לחזור ולקרוא בספר זה יותר מבכל ספר אחר שלו וטען "זו היצירה היחידה שעדיין מסיבה לי עונג, מתוארים בה החיים עצמם, לא המצאתי דבר". טורגנייב מעולם לא התכחש לאופי האוטוביוגרפי של היצירה. בסיפור מתוארים אירועים שאכן התרחשו בקיץ 1833 בבית הקיץ של משפחת טורגנייב, ששכן מול גן נסקוצ'ני. אביו של הסופר סרגיי ניקולייביץ היה איש הולל ויפה תואר. עלילת הנובלה משקפת במידה רבה את הכרוניקה המשפחתית המורכבת של הסופר ואת אהבתו הראשונה לנסיכה יקטרינה לבובנה שחובסקאיה שכנתו המשוררת שהייתה מבוגרת מטורגנייב בשלש שנים, וניהלה רומן עם אביו. בת 21 הייתה במותה.”

“שלושה גברים נשארים בסופה של מסיבה בביתו של המארח, ותוהים איך לשעשע את עצמם, כאשר אחד מהם מבקש שישתפו בפורום זה את סיפור אהבתם הראשונה.
רק אחד מהנוכחים מחזיק בסיפור אהבת בוסר מעניין ועסיסי, והוא מעלה אותו על הכתב במשך שבועיים תמימים.
ולדימיר, נער בן 16, עובר עם הוריו לבית קיץ למשך החופשה, ואמור ללמוד לבחינות הכניסה לאוניברסיטה. מסתבר לו ולהוריו כי משפחה נוספת שכרה בית בשכנות אליהם, נסיכה זקנה וביתה בת ה-21.
באחד מטיוליו בגן המקיף את האחוזה הוא רואה חיזיון מוזר.. הנסיכה הצעירה מוקפת גברים ומשחקת עמם במשחק בעל אופי של שליטה.
ולדימיר הצעיר מתאהב ממבט ראשון בנערה היפה, ובמהרה הופך להיות חלק מחבורת המחזרים ובן בית אצל מושא אהבתו.
ולדימיר ממשיך ומגולל את סיפורו של אותו קיץ, בחברתם של זינאידה, הנסיכה המתעתעת, מחזריה הלהוטים לרצותה וכמובן הוריו, זוג שיחסיו קרירים ומרוחקים. נקודת המפנה מתרחשת כשלרוב הפתעתו ויגונו, מתחוור לולדימיר כי זינאידה מאוהבת, ואין לו מושג מי בר המזל ששבה את ליבה. האם מדובר באחד המחזרים שבחבורה, או שמא באדם שאינו מוכר להם?
מרגע זה ואילך מרחף על פני הנובלה צלו של משולש אהבה מיסתורי, שאת פשרו ניתן רק לנחש, אם כי לא בקושי רב. הקורא יעלה כנראה על הפתרון זמן רב לפני הגיבור בן ה-16, אך עובדה זו לא תגרע ולו במעט מהנאת הקריאה.
כתיבתו של טורגנייב, אי שם במחצית המאה ה-19, היא אמיצה מאוד. מעבר לכשרון הספרותי הבולט, לעניין ולסקרנות המתמשכת שהוא מייצר, הוא משכיל הן להפוך את הטבע לגיבור בעלילה (ועל כך באחרית הדבר המעולה), והן לשלב אלמנטים "אפלים", נקרא לזה, בסיפור האהבה הנכזבת הזה. ניתן לזהות מוטיב חזק של שליטה מול הערצה טוטאלית במערכות היחסים בסיפור; אמו ואביו של ולדימיר, שם האם מפחדת מבעלה, והוא מצידו מרוחק, עושה כרצונו, מזלזל אפילו. זינאידה ופמליית מעריציה, שם המוטיב מתבטא ביחסה של האישה כלפי "השפוטים" שלה. רגשותיו של הנער המאוהב כלפי היפהפיה המתעתעת, המרחיקה-מקרבת. ולבסוף, ניכר כי הקשר של זינאידה עם האדם שהתאהבה בו, כפי שהוא מתואר על-ידי המספר, מאופיין ברכיבים מעולם הסאדו-מאזו.
מאוד היגיוני גם, ובזאת גדולתה של ההבנה הפסיכולוגית העמוקה של טורגנייב, שזינאידה, כלפי חוץ אישה חזקה, בטוחה בעצמה, המסובבת את מעריציה על אצבעה הקטנה, תתאהב בגבר היעניק לה את תחושת ההתמסרות המוחלטת, גבר בעל אופי חזק ושולט שיהפוך מבחינתה את היוצרות ויאתגר אותה, סופסוף.
סיפור התאהבותו של ולדימיר בזינאידה, הנסיכה הצעירה המתעתעת, הוא סיפור יפה, מורכב, רגיש וחכם מאוד, שעל פניו נקרא כעוד סיפור של התאהבות נער באישה מעט מבוגרת ממנו, אך האמת הנהדרת היא, שהמים חודרים עמוק מאוד בקריאה נכונה ושטורגנייב ברא כאן עולם שלם של אנושיות, העומד על תשוקות אסורות, יצרים, נטיות לב וגוף בלתי צפויות והרבה מאוד חמלה.
אחרית הדבר של המתרגמת מאירה עיניים בדבר חייו ואופיו של המחבר המיוחד הזה ובדבר ייחודה של הנובלה שלפנינו.
ניתן לומר ללא ספק כי העדנה והרוך השורים עליה מכילים בחובם גם קשיחות, תחמנות, ערמומיות, הסתרה, עצב ותסכול, וכל זאת הופך את היצירה הקטנה הזו למה שהיא באמת: גדולה ומענגת.”