#
אני לא אוהבת לקרוא מחזות. הוראות ההמחזה מפריעות לי לדמיין, שפת התיאטרון אינה חביבה עלי, הקריאה מקוטעת ובכלל, זה לא הז'אנר המועדף עלי (גם לא תיאטרון למען האמת). יש שני מחזות שאני חוזרת וקוראת בהם, וזה אחד מהם. <mark>דירנמאט</mark> לא ניסה להסתיר את הפרדוקסים שהוא בונה למשתתפי הסיפור. לא רק בתחום הנושא העיקרי – בחינה מוסרית של בחירות לא מוסריות – אלא גם בשוליים. כמו התנהגות מקובלת או השלמה פאסיבית ללא קרב עם

"ביקור הגברת הזקנה" הוא מחזה מאת המחזאי השווייצרי <mark>פרידריך דירנמאט</mark>, שנכתב בשפה הגרמנית, הוא פורסם והוצג לראשונה בציריך בשנת 1956, בכיכובה של תרזה גיזה.
המחזה הזה הוא טרגדיה קומית וכמו גם מחזה מוסר של קומדיה גרוטסקית על המוות, שעוסק בהשתעבדות האדם לממון, תוך ויתור על ערכים מוסריים בהם הוא מאמין, דוגמת קדושת החיים. המחזה מדגיש את האמצעים שמאפשרים לאדם ולחברה לשנות את ערכיהם מבלי להתייסר, וכן בודק את

מחזה מצויין,קראתי אותו כמו פרוזה מתחת לשולחן באמצע שיעור ספרות בכיתה י"ב .עד היום אני נהנית ממנו.ראיתי גם את ההצגה.העלילה בתמצית:גברת זקנה ועשירה להחריד חוזרת לעיירת הולדתה כולם מתרוצצים סביבה ומצפים לפרורים משולחנה לאט לאט מסתבר כי עזבה את העיירה בחרפה בהריון מאהובה שנטש אותה ובתמיכתם השותקת של אנשי העיירה וכיום לאחר שצברה הון רב היא רוצה לנקום. העיירה במשבר כלכלי ותרומתה תוכל להציל אותה. היא מתנ

"הדתות טועות מרגע שהן מטיפות מוסר ומרעימות כל-מיני דיברות ומצוות. לא צריך אלוהים כדי ליצור אשמה, גם לא כדי להעניש. אחינו בני-האדם מספיקים, בעזרתנו אנו."
- אלבר קאמי, ''הנפילה''.

כסף.
הכסף מניע את העולם, כל הזמן בני האדם חותרים אליו כדי לשפר את מעמדם ולהתקיים, כל הזמן הכסף דורש זמן ומנוחה מן האדם, עם כסף אפשר לקנות הכול.

היום הוא יום טוב, זאת לא הפעם הראשונה שקראתי וכמה שאהבתי. לקרוא מחזות

מעולם לא הייתי בבית משפט. תמיד היה לי חלום מוזר ללבוש חליפה מחויטת. לשבת מול שופט קר ואכזר, לספר את סיפורי קורע הלב ולהישבע שאני חפה מפשע. חלום רחוק כזה שגורם לי לרצות להסתבך עם החוק, להיות מופללת ולנסות לשכנע אחרים. אני טובה בלשכנע. אולי גם לייצג איזה מישהו חלש ולקבל את התהילה על הצלתו ואפילו חלום על לשבת בכיסא גדול וגבוה ולחרוץ גורלות.
טוב...אבל החלום הזה רחוק מהמציאות. אולי בגלל חלומות רבים מה

כשראיתי אותו ברשימת "5 כוכבים שלי" של yaelhar זכרתי שקראתי משהו של דירנמט. זהו. לא מה ולא על מה. השאלה אם לקרוא מחדש ספרים שאני לא זוכרת מהם כלום עולה אצלי מידי פעם. ההתלבטות נובעת גם מזה שאני לא קוראת מהר, כך שאני מתייחסת די ברצינות לנושא בחירת הספרים ונדמה לי לפעמים שאם ספר לא נגע בי ולא הותיר בי שום סוג של זכרון, אז אין טעם לקרוא אותו שוב. בדרך כלל זה ככה. נדמה שלא משנה כמה פעמים אקרא את "מאה ש

"מחשבה החוזרת על עצמה ללא שליטה, ולעתים גורמת לביצוע פעולות בכפייתיות". זו הגדרה לאובססיה. והספר הזה עוסק באובססיה.

הסיפור - כמו סיפורים אחרים של דירנמט שקראתי - הוא פשוט, כמעט פשטני: שוטר בשלהי הקריירה שלו מגיע במקרה לכפר קטן בו נמצאה גופת ילדה קטנה שנרצחה. הוא מביא את הבשורה המרה להוריה, אינו עומד בלחץ ומבטיח לאם שהוא ימצא את הרוצח ויעמיד אותו לדין.

נושאי סיפוריו של דירנמט הם אנשים פשוטים

מדובר במחזה שהוא לא פחות ממופתי. זהו מסע ביכולת והנכונות של בני אדם, כל בני האדם באשר הם, לעוות ולהתאים את המציאות בדרכים שונות ומשונות על מנת שתתאים ליצרים הבסיסים ביותר שלהם. מחזה זה אינו בא להטיל ספק בטוב האנושי ואינו מנסה לטעון כי האדם מיסודו מושחת הוא ויפעל בצורה מושחתת. הוא רק מראה איך בנסיבות מסוימות ולא טבעיות האדם עלול להיכנע לרוע. המסר החשוב שטובל ברוח התקופה, והודגש לכל אורך המחזה, הוא

חופש פסח כמה זמן חיכיתי לחופש, כמה זמן חיכיתי לשבת עם איזשהו ספר טוב ופשוט לקרוא.
אל המחזה הזה נחשפתי לראשונה כאשר הייתי בחטיבת ביניים כאשר חברה טובה שלי אז (היום אני לא בקשר איתה לצערי) הזמינה אותי להצגה שהשתתפה המבוססת על הספר. אני זוכרת שהייתי בכיתה ז' שראיתי את ההצגה ודמעות ירדו מעיני. בתיכון שוב פעם הייתי מוזמנת להצגה המבוססת על המחזה שחברים שלי שהיו במגמת תיאטרון עשו. היום כאשר אני בת 21 לא