ביקורת ספרותית על התקלה - סיפור שעודנו אפשרי מאת פרידריך דירנמאט
ספר טוב

---

מעולם לא הייתי בבית משפט. תמיד היה לי חלום מוזר ללבוש חליפה מחויטת. לשבת מול שופט קר ואכזר, לספר את סיפורי קורע הלב ולהישבע שאני חפה מפשע. חלום רחוק כזה שגורם לי לרצות להסתבך עם החוק, להיות מופללת ולנסות לשכנע אחרים. אני טובה בלשכנע. אולי גם לייצג איזה מישהו חלש ולקבל את התהילה על הצלתו ואפילו חלום על לשבת בכיסא גדול וגבוה ולחרוץ גורלות.
טוב...אבל החלום הזה רחוק מהמציאות. אולי בגלל חלומות רבים מהסוג הזה שיש לי הפכתי להיות שחקנית. כדי לחוות את החוויות העצמתיות שאין לי בחיי האמיתיים. לשחק תפקיד שאני לא. להקלע לסיטואציה שרחוקה מלהתרחש.

זהו סיפורו של אלפרד טראפס, סוכן טקסטיל שמכוניתו מושבתת באמצע צומת דרכים. תקלה.
הוא נשאר ללון בכפר הסמוך ושם פוגש בארבע דמויות גרוטסקיות וצבעוניות. זקנים עריריים שנפגשים כל ערב כדי לשחק במשחק של מקצועם הקודם. בית משפט.
אלפרד טראמפ נקלע למשחק, שכן יש לומר ברצון. ובתוך כך מתברר כי המשחק והמציאות סופם להפגש.

כל דמות מאופיינת בפרטים והספר כתוב בצורה קפדנית. במהלך הקריאה כמעט אפשר לחוש שאתה הוא הנאשם. ולמעשה, בכל אחד יש נאשם קטן. גם אם לא ביקרתי בבית המשפט אין זה אומר שאני חפה מפשע. לכולנו יש אי שם איזה פשע שביצענו, מחשבה שחשבנו, מעשה קטן שעשינו.
מי הוא האחראי להעמיד לדין? לעיתים זה רק אנחנו והמצפון.

הספר קצר, נוקב ומפנה אצבע מאשימה אל החברה שלנו. הרצון להתקדם בחיים המודרניים, המרפקנות וחוסר הסיפוק התמידי במה שיש שמביא אותנו במודע או שלא במודע לעשיית מעשים קשים.

אז אולי לא אעמוד למשפט אמיתי בקרוב ואולי גם לא יזדמן לי לשחק תפקיד כזה בעתיד.
אך תמיד יהיו לי את הספרים לברוח אליהם כדי לחוש בעלילה של מישהו אחר.

» ביקורות נוספות של בר
» ביקורות נוספות על התקלה - סיפור שעודנו אפשרי