זו התקופה של <mark>יצחק בשביס-זינגר</mark> בחיי, אין אחד מקרוביי שאני אוהב לשתף אותם בחוויות הקריאה שלי שלא יודע שאני קורא מספריו. אם בחוות הדעת האחרונה שלי ב-"צללים על ההדסון" עסקתי בו, כי מן הסתם הוא שכתב את הספר, והצהרתי שסופסוף מצאתי את "המפתח" שיכניס אותי לחלל של סופר היידיש שהיה חתן פרס נובל ב-1978 (זו ההגדרה שאולי אחרי הכל הכי משקפת אותו) היקר הזה השאיר אחריו, הרי שאחרי שחיכיתי לא מעט שהעניין הזה יקרה,

#
הספרים שהוציאה "הוצאת פועלים" לאור התיימרו להיות סוג של סמן תרבות. סימן היכר - גודל קטן, כריכות אומנותיות וחוסר מוחלט בניסיון לפתות את הקורא לקרוא אותם. הדבר הראשון אליו שמתי לב כשהתחלתי לקרוא את אסופי-הספסל הזה, הוא כמה קשה פיזית לקרוא אותו. הפעלת הכוח הדרושה כדי לפתוח אותו ולראות את המלים בתחילת או בסוף השורה, משאירה אותך עם כאב-שרירים עמום. הם לא הקלו על קוראיהם, הוצאת פועלים. נראה שלדעתם ה

איני יודע אם אחרי קריאת ספר זה, אני יודע מחוייבות מהי. <mark>יצחק בשביס-זינגר</mark> שאני קורא אותו לראשונה, מתאר התחייבות שכאשר היא מסתעפת לשלושה חלקים, גבר אחד לשלוש נשים שונות, היא מצויה בעקימות כל העת ולבסוף גם נשברים חלק ניכר מענפי הגזע שלה, עד שהגזע כבר נראה בודד וללא שום צל של פריחה. תופס כאן מאוד משפטם המפורסם של חז"ל- "תפסת מרובה לא תפסת". כשאתה מנסה לרקוד על כל החתונות, לא תשיג דבר. אנשים שהוזים יותר

אנשים בדרכו של מי? בדרכו של <mark>יצחק</mark> בשביס זינגר, הכותב הצעיר, המתבגר והעלם. על שלושה פרקי חיים הוא כותב, בקטנותו בוורשה, בהמשך בבילגוריי ולבסוף בוורשה וסביבתה בחזרה.
יב"ז גדל במשפחה חסידית. אביו היה בעל היתר-הוראה, כך שהיתה לו "חצר" קטנה שפרנסה אותו, אנשים שהגיעו לקבל את עצתו, את פסק ההלכה שלו ואת פתרון הסכסוכים שהובאו לפניו. <mark>יצחק</mark> הקטן היה תמיד בסביבה, בעל עין בוחנת והיכרות עם הנפשות הפועלות מסביבת

כיצד אמור להרגיש יהודי לאחר חמש שנות שבי? לאחר שאשתו, וילדיו וקהילתו נטבחה ברוע בל יתואר? עדיין לעבוד את אלוהיו? עדיין להאמין בו?

יעקב, יהודי אדוק, נמכר לעבדות לאחר שכל משפחתו נספתה. הוא מוצא עצמו שבוי בכפר עוין ורווי עבודה זרה, נאבק לקיים את מצוותיו. יצר הרע מחל לאתגר את יעקב, כשהוא מתאהב בוואנדה ומבקש לגייר אותה ולקיים איתה אורח חיים יהודי. הסיפור מגולל את תלאותיהם של השניים בעוד עידן שכוח אל

אחרי שש-מאות-שבעים-ושלושה עמודים של בשביס זינגר, אני מרשה לעצמי לנסח בשמו פסוק. משהו כזה (מתורגם מאידיש): "אני <mark>יצחק</mark>, אני קהלת, מלך הייתי בווארשה וניו-יורק. הבל הבלים אמר <mark>יצחק</mark>, הכול הבל".

אז אין תובנה חד משמעית, למי שצלח בשלום את היער האקזיסטנציאלי האין-סופי שהציב זינגר בספר הזה. אני מרגיש כמו בוגר סמסטר שלם בהיסטוריה, סוציולוגיה, אנתרופולגיה, פילוסופיה ובעיקר אידישקייט. אבל למה קוהלת? אתם שואלי

"העבד" מספר את סיפורו של יעקב, יהודי מיוזפוב, הנמכר כעבד לפולני יאן בז'יק. הרקע לסיפור הוא גזירות ת"ח ות"ט (1648), שבהן קוזאקים וטטארים, בראשות בוגדן חמלניצקי, טבחו בפולנים וביהודים. רבים מהיהודים ניהלו את האחוזות עבור הפולנים ונחשבו כמשתפי פעולה עם האצילים שהתעמרו באוכלוסיה. הזוועות האלה מתוארות בכמה משפטים בתחילת הספר:

"ביוזפוב ובערים אחרות התיזו ההיידאמאקים ראשי יהודים יראי־שמים, העלום על עמ

יום של עונג העניק לי עונג גדול משום שאחרי ככלות הכל, מה ש<mark>יצחק</mark> בשביס זינגר עושה זה כל הקסם. לכתוב הוא בהחלט יודע.
בספר שהוא ספק ספר נוער, מובאים סיפורים מילדותו עד שהחל לכתוב כעיסוק עיקרי ואף בלעדי. ילדותו בוורשה מלווה בצילומים מקסימים מהחיים שם, בעוני, בשמחה, באווירה. סיפורים על החדר, על החברים, על אחיו המתפקר ישראל יהושע, שהויכוחים בינו לבין האב החרדי והאדוק שיסעו את המשפחה והביאו את <mark>יצחק</mark> עצמו ל

אחרי טבח חמלינסקי במאה השבע-עשרה, יעקב, עבד ורועה פרות בכפר פולני גבוה בהרים, מתאהב בבתו של אדונו. אבל הוא גם יהודי מאמין ומקיים את המצוות הדתיות. הוא קורא את התלמוד מזכרונו, כיון שהמאורעות לקחו ממנו את הטלית, והתפילין. הוא צדיק החי בין גויים.
מאוחר יותר, כאשר משלמים כופר והוא מוחזר לכפר שלו, יעקב חושב על אהובתו, שנמצאת רחוק. הוא מאמין, שהיא ביטוי של השטן, אבל הוא לא יכול להפסיק לחשוב עליה. יעקב