מפעם לפעם אני נתקל בביקורת עם איזכור על ספר שנשכח זמן רב על מדפיו של מי מהקוראים המבקרים.

העותק שבידיי מצטרף לגלריה הזו עם ותק חניה על מדף במשך עשרים ושמונה שנים מאז נקנה בתוך אסופה של שנים עשר ספרים בסדרת מופת מלחמתית ששמה "אדם בקו האש", בחנות של משרד הבטחון בקריה. מאז המתינו אותם ספרים בסבלנות עד בוא גאולתם, דבר שהתפניתי לעשותו בימים אלה.

הראשון שבהם הוא "מרד על הקיין", שהוא גם הראשון בספ

איך זה קרה, בעצם? איך זה יכול היה לקרות? איך קמה אומה תרבותית ושיתפה פעולה – אקטיבית, או בעמידה מן הצד – בדיכוי ובג'נוסייד של עם שלם?
השאלה הזאת מלווה אותנו, את העולם כולו, כבר למעלה משבעים שנה. ניתנו לה כל כך הרבה תשובות, שחלקן כבר סומנו בחותמת 'פג תוקף'. נערכו בעקבותיה ניסויים ידועים במדעי החברה, נכתבו אודותיה מחקרים ורומנים, נטבעו לכבודה סיסמאות. כל תשובה מציירת מציאות שונה בתכלית. לאיזה סיפור

לא תכננתי לכתוב על הספר הזה ביקורת אף פעם.
יש ספרים כאלה, שאי אפשר לכתוב עליהם.
אי אפשר, כי כל מגע עלול לפגוע. להרוס. נקודת המבט שלי, התמקדות מסויימת שאבחר בה, הדברים שמהם אתעלם.
ומישהו עוד יחשוב שזה הספר.
וזה לא, זו רק אני ומה שלקחתי ממנו.
הספר עומד שם, מחוץ לביקורת, והוא מופלא.

***

ובעצם, כבר כמה שנים שלא קראתי אותו. עשור, אולי אפילו יותר.
עוד סיבה לא לכתוב עליו.
אבל קראתי אותו בגי

הספר "התקווה" מאת הסופר האמריקני המהולל <mark>הרמן ווק</mark> (הוצאת ידיעות ספרים, 2008) הוא החלקה הראשון בשני רומניים היסטוריים שמתארים את קורות ישראל, בעיקר דרך ההיסטוריה המדינית־צבאית שלה, בין השנים 1948־1988. ווק, מחברו של הרומן המופלא "המרד על הקיין" (שעליו זכה בפרס פוליצר) תיאר בספר את האירועים המוכרים לכל ישראלי: סיפורי קרבות ומלחמה ודמויות מוכרות כמו דוד בן־גוריון, גולדה מאיר, משה דיין, יצחק רבין, מוטה

"‏אינך מסוגל להבין מהותו של פיקוד עד אשר קיבלת אותו לידיך. זה התפקיד המדכא ביותר, התפקיד שיש עמו הבדידות הרבה ביותר בעולם. הוא סיוט, אלא אם כן אתה סתם פרד" (עמוד 519).

הרומן המשובח "המרד על הקיין" מאת <mark>הרמן ווק</mark> (משרד הביטחון וזמורה־ביתן, 1984) מתאר פרשה בדיונית שהתרחשה בצי האמריקני במלחמת העולם השנייה. ווק, ששירת כקצין זוטר על שולות מוקשים במלחמה נסמך בכתיבה על ניסיונו האישי. עם זאת, (כפי שציינו

- אבל למה ציפית?
- אהמממ... לספר טוב יותר?
- סופר יהודי אמריקני כותב ספר על מלחמותיה של ישראל. מה כבר היה יכול לצאת מזה?
- בוא נחשוב: כמה אלופים ישראליים שאינם רודפי שמלות? ספר על ישראל שאינו עוסק רק בצבא?
- מת על הנאיביות שלך.
- למה אתה תמיד פוגעני?
- זה התפקיד של פיצול, אתה יודע.
- נו שוין. גם לחלוק עלי זה תפקידך, או שמותר לך להסכים איתי שזה ספר דפוק?
- אני חולק עליך מתוך היגיון צרוף, לא

נראה לי שכבר עברו עשרים שנה מאז הפעם האחרונה שקראתי אותו.
פלוס מינוס, אל תתפסו אותי במילה.
ואני מתכננת לחזור אליו, בעקרון, מתישהו.
אבל לא ממש עכשיו, לא כרגע, מתישהו.
לקחתי אותו מהספרייה בשביל הילדים בכלל, לא לעצמי.
ואיכשהו בליל שבת מצאתי את עצמי בכל זאת... מדפדפת...
ונדהמת מכמה אני זוכרת, מצד אחד.
וגם מכמה לא ממש.
כי זכרתי היטב את העלילה ואת הדמויות, אבל לא את כל העומק ההיסטורי.
שאליו אני

נער הכרך <mark>הרמן ווק</mark> עיירה קטנה בארצות-הברית כפי שהיא משתקפת דרך עיניו של הרבי, נער צעיר וזועם אבל רגיש ויוצא דופן בין חבריו. הוא רואה את המתרחש בעיירה, קנאות, אהבות, שנאות, בגידות ועוד. אבל מעל לכל הוא רואה בעיניים כואבות את מאבקו של אביו על המשך קיומו של מפעל שהקים לרווחת אנשי העיירה והוא עומד לקרוס. ספר שכזה להצלחה בינלאומית והוסרט עם מיקי רוני

ספר מעולה!! קורותיה של משפחה אמריקאית ושל משפחה יהודית המשולבות בסיפורה של מלחמת העולם השנייה. הכתיבה קולחת ושוטפת. העלילה מלאת עניין ותהפוכות. הדמויות אמינות ומרגשות. תוך כדי העלילה אנו נחשפים להתפתחויות ההסטוריות של מלחמת העולם, בכל החזיתות. מעניין ביותר ומאלף. לא יכולתי להניח את הספר וממשיכה כעת בספר ההמשך - מלחמה וזכרון. מומלץ ביותר. הערה: התרגום ישן והעברית קצת מיושנת. אולי הגיע הזמן ל