“"‏אינך מסוגל להבין מהותו של פיקוד עד אשר קיבלת אותו לידיך. זה התפקיד המדכא ביותר, התפקיד שיש עמו הבדידות הרבה ביותר בעולם. הוא סיוט, אלא אם כן אתה סתם פרד" (עמוד 519).

הרומן המשובח "המרד על הקיין" מאת הרמן ווק (משרד הביטחון וזמורה־ביתן, 1984) מתאר פרשה בדיונית שהתרחשה בצי האמריקני במלחמת העולם השנייה. ווק, ששירת כקצין זוטר על שולות מוקשים במלחמה נסמך בכתיבה על ניסיונו האישי. עם זאת, (כפי שציינו בשעתו גם ליאון יוריס בפתח "זעקת הקרב" וקרל מרלנטס בהקדמה ל"מטרהורן") אין לראות בספר יותר מאשר רומן. ‏"בשלוש השנים שעשה על סיפונן של משחתות־שולות־מוקשים, שירת המחבר תחת פיקודם של שני קברניטים, אנשי־קבע, ושניהם זכו בעיטורים על גילויים של גבורה ואומץ־לב" (עמוד 6), כתב ווק.

גיבור הספר הוא ויליס סיוארד קית, צעיר בוגר פרינסטון שהחליט להתגייס לצי האמריקני כשנה לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור. במהלך הכשרתו כקצין הבהיר לו אחד ממדריכיו לאן הגיע כשנזף בו על שאיחר לכיתה. "‏מלחמות נערכות לפי השעון, צוער קית. התקפות נפתחות בשעה שהפקודה אומרת. לא ארבע דקות לאחר־מכן. איחור של ארבע דקות עלול לגרום לעשרת אלפים איש להיהרג. צי שלם אפשר להטביע בארבע דקות, צוער קית" (עמוד 48). עם סיום הכשרתו הוצב קית על סיפון שולת המוקשים "קיין", ספינה ישנה ומתפוררת. המציאות שאותה מצא עם הגיעו היתה רחוקה מנורמות תקינות. אין הקפדה על נהלים, הופעה ומשמעת וכולם ציפו לבואו של המפקד החדש, שישליט סדר ונהלים תקינים. עד מהרה מונה מפקד חדש לספינה, קפטן פיליפ קוויג, קצין קבע ותיק ומקצועי בוגר האקדמיה הימית באנאפוליס.

קוויג הוא מרבי־החובלים המפורסמים בספרות האמריקנית. "עכשיו, יש הרבה דרכים לבצע דברים באנייה: הדרך הנכונה, הדרך הלא־נכונה, הדרך של הצי, והדרך שלי אני רוצה שבאנייה הזאת יבוצעו דברים בדרך שלי. אל תשימו לב ואל תיתנו את דעתכם לדרכים האחרות. בצעו דברים בדרך שלי, ונסתדר בינינו יפה" (עמוד 153), אמר לקציניו. "עכשיו, אני אדם שפועל לפי הספר, ‏כפי שיאמר לכם כל מי שמכיר אותי. אני מאמין שהספר בא לעולם לשם תכלית מסוימת, וגם כל מה שנכלל בו – נכלל בו לשם תכלית מסוימת. ואם יתעורר ספק, זכרו תמיד, שבאנייה הזאת אנחנו עושים דברים לפי הספר. אם ‏תפעלו לפי הספר, לא תשמעו ממני שום טענות. אם תסטו מהספר, מוטב שתצטיידו בחצי תריסר נימוקים טובים ומשכנעים מאוד ובכל זאת תחטפו ממני מבול של טענות. וחוץ מזה, הטענות שלי יהיו תמיד המכריעות באנייה הזאת. זה אחד הדברים החיוביים והנעימים בכך שאתה קברניט" (עמוד 153).

בפיקודו של קוויג נשלחת הספינה לשורה של משימות החל באימונים וכלה במבצעים ימיים במסגרת המלחמה, ובהם הקרב על סאיפאן. אך בהדרגה מקומם נגדו קוויג את אנשי צוותו בעריצותו ובהחלטותיו התמוהות לנוכח האירועים בעת מלחמה (סיפור התותים והמצוד אחר מי שאכל אותם הוא ככל הנראה "הקש ששבר את גב הגמל"). ואז, כשפרצה סערת הטייפון וה"קיין" עמדה לפני סכנת טביעה, נקטו סגנו, סטיב מאריק, וקית, ששימש כקצין משמרת, בצעד חריג והדיחו אותו מפיקוד על הספינה

מאריק נדרש לעמוד למשפט הצבאי שנסוב על שאלת הסמכות. לייטננט בארני גרינוואלד. עו"ד יהודי בוגר ג’ורג’טאון, ובנוסף "קצין אלף־אלף, טייס קרבי" (עמוד 394), מונה כסנגורו שלמאריק. גרינוואלד נפצע כשהתרסק בנחיתה על נושאת מטוסים בפסיפיק, לא לפני שבקרבות אוויר הוא "חיסל שני יפאנים" (עמוד 394). את קו ההגנה גרינוואלד ניהל סביב שורה של שאלות האם היה קברניטה של ה"קיין" מטורף, ששיקול דעתו לא שפוי והחלטותיו מוטעות ומסוכנות? האם החליט מה שהחליט מתוך פחדנות גרידא? האם רשאי היה הקצין הראשון לשפוט את ההחלטות המבצעיות של מפקדו, לערער על פקודותיו ובכך לשבור את כל מבנה הסמכות?

הספר, שהפך גם לסרט (בכיכובו של האמפרי בוגארט כקוויג) ומחזה, נעשה מיד עם הופעתו לנכס־צאן־ברזל של ספרות המלחמה ומחברו זכה בפרס פוליצר לספרות, ולא בכדי. הוא כתוב למופת ומרתק לקריאה.”

“מפעם לפעם אני נתקל בביקורת עם איזכור על ספר שנשכח זמן רב על מדפיו של מי מהקוראים המבקרים.

העותק שבידיי מצטרף לגלריה הזו עם ותק חניה על מדף במשך עשרים ושמונה שנים מאז נקנה בתוך אסופה של שנים עשר ספרים בסדרת מופת מלחמתית ששמה "אדם בקו האש", בחנות של משרד הבטחון בקריה. מאז המתינו אותם ספרים בסבלנות עד בוא גאולתם, דבר שהתפניתי לעשותו בימים אלה.

הראשון שבהם הוא "מרד על הקיין", שהוא גם הראשון בספריו של הרמן ווק.

זהו סיפורם של אנשי צוות באנייה מלחמה מיושנת שהוסבה בצוק עיתות מלחמת העולם, לשולת מוקשים והופעלה מפעם לפעם למשימות סיוע מגוונות בקרבות הימיים מול הציים היפנים.

תמצית.
עלילת הספר מתחילה בגיוסו של וילי קית מניו יורק לצי האמריקאי למסלול קצונה ימית. עם סיום הקורס הוא מוצב על סיפונה של ה"קיין כחובל. בעלותו עליה הוא מוצא את עצמו על גבי ספינה מוזנחת חלודה ומתפוררת, בפיקודו של קברניט ותיק ושבע קרבות אשר תחת פיקודו היה המורל של הצוות מדורדר וירוד והשליטה של המפקדים על אנשיהם הייתה מוגבלת ביותר.

בתוך זמן קצר לאחר מכן מונה לתפקיד קברניט חדש, הקפטיין קוויג. תחת הנהגתו נחשפים אנשי הצוות לשיגיונותיו ולהתנהגותו במצבים שונים, שגרתיים או מסוכנים, דבר שהעלה את ספקותיהם של סגנו וקצינים אחרים באשר מידת כשירותו לפעול כקברניט, בפרט בתנאי לחימה, כמו גם שאר היבטי אישיותו שלא תאמו את הנחוץ למילוי תפקידו הקשה והתובעני. ספקות אלה נגעו אף במידת מצבו הנפשי.

חוסר האמון מגיע לשיאו במהלך סופת טייפון שהעמידה את האנייה בסכנת טביעה, כאשר קוויג נמנע מלפעול כמצופה ממנו בהתקיים מצב שכזה. כדי להציל את האנייה ממה שנראה כסכנה ברורה ומידית לטביעתה, מפעיל סגן הקברניט את הסעיף 184 בתקנות הצי המאפשר להסיר במצב חריג במיוחד את הקברניט מתפקידו ולהחליפו. הסגן פועל בהתאם לכללי סעיף זה, מדיח את מפקדו ומבצע את הפעולות הנחוצות כדי להיחלץ מהסכנה ומהסערה, עד שהצליח להשיב את הספינה למסלולה ולנמל מבטחים.

בעקבות אותם אירועים ומעשהו זה, נערך לסגן הקברניט משפט בפני בית דין צבאי, משפט שתוצאותיו עשויות היו להשפיע לטוב או לרע גם על תומכיו באותם רגעי אימה על סיפון הקיין. את מהלך הדיון המשפטי ותוצאותיו לא אזכיר כאן כדי לשמר עבור אלה הצפויים לקרוא את הספר את אחד משיאיו של הסיפור.

ולביקורת עצמה
רבים הם פניה של נפש האדם. ככל שרב הלחץ על בעלי אותה נפש כך ניכרת ונובעת מתוכה השפעת אותם תנאים בהם היא שרויה. הספר מביא את נפשם של אנשים הרחוקים מביתם אלפי קילומטרים כשהם חיים בתנאי לחץ המוטלים על ימאים החיים במשטר צבאי בו הם נתונים במרחב הצפוף של האנייה בעת מלחמה, בין אם הם באימונים, תחת אש או בעת שהייה בחוף מבטחים למטרת מנוחה והצטיידות או תחזוקה ותיקונים. הדבר נכון הן למפקדים וקוויג השנוא בראשם, והן לחוגרים והנגדים.

הסופר מביא את סיפורם של אלה בעט קלה, שוטפת ומרתקת. ניכר ששירותו שלו עצמו בצי בימים ההם מביאים את הסיפור באופן הטוב ביותר. ספר טוב בהחלט, במיוחד אם ברצונכם להתרחק מעט מהטמפלרים, הקתדרלות ושאר פנטזיות ולצלול בדמיונכם לתוך קטע מתקופה היסטורית ספוגת סבל, עצב והילות גבורה שאינה כל כך רחוקה מאיתנו ותוצאותיה משפיעות עד היום על כמה משיקולינו בדברים מהותיים. קרובה דיה כדי לחזות מפעם לפעם באותם אחרוני הווטרנים גיבורי ו"גבורי" אותה תקופה החיים עדיין בקרבנו.

הספר אינו מרתק כמו ספריו המאוחרים יותר של הרמן ווק, "רוחות מלחמה" ו"מלחמה וזכרון" העולים עליו בכל היבט, אך בהחלט ספר טוב ומומלץ.”

“בסיום החלק הראשון (הספר מחולק למספר חלקים) חשבתי לסגור את הספר ולתת לו כוכב אחד, שכן על אף היותו קריא חששתי שסיפור האהבה הבנאלי המוצג בפתיחה יהווה את עיקר העלילה. לשמחתי החברה נשארה על החוף, אנחנו הרמנו עוגן ולדירוג הצטרפו 3 כוכבים.
קודמי היטב לתאר את העלילה ואני מצטרפת לדבריו. אוסיף על הדברים: הספר נתן לי נקודת מבט חדשה על חשיבות ההיררכיה בצבא. כאזרחית שלא שירתה בצבא וקיבלה פקודות רק בכרטיסי ה"עצור" שבמונופול, הזדהיתי עם רגשות התסכול שצפו אצל הכפופים לקפטן הגחמני ושהובילו בסופו של דבר למרד, שהיה מבחינתי מתבקש לגמרי ויפה שעה אחת קודם. עד למשפט הצבאי, שלא אחשוף ממנו פרטים, לא תפסתי את חומרת המעשה. רק במהלך הדיונים המשפטיים, כשהגיבורים יושבים על ספסל הנאשמים ומתפכחים לאטם, קלטתי כמה נכנסתי לנעליהם בצורה שגרמה לי לראות את עמדתם כיחידה הצודקת.
דבר נוסף, מכירים את התלמיד הזה שמסית את החבר שלידו להפריע בשיעור ונהנה מהעסק לא פחות, אבל לעולם לא יתייצב לקבל את העונש גם? זה גם מה שקורה בספר, אבל אשאיר לכם לגלות מיהו.
אסיים בביקורת על ההוצאה. התרגום לא הכי מוצלח, למשל המילה "קורס" (במובן של כיוון/זרם) שמופיעה עשרות פעמים בספר, המילה המקוצרת "בס'" שמופיעה גם היא בלי סוף ועד עכשיו לא ברור לי מהי, או ר"ת רבים שאינם נפוצים והיה כדאי לפתוח אותם.

לסיכום ספר טוב ומומלץ, ומידי פעם גם משעשע. הרימו עוגן!”

“קודם כל, ספר מדהים
למרות השם המפוצץ , רוב הספר הוא על שירותו של קצין בחיל הים האמריקני , שמשרת - ושימו לב - בספינה קטנה, שולת מוקשים , שלא נכנסת יותר מדי לאזור הקרב , לפחות בחצי הראשון של הספר. ישנו כמובן את המרד ( שלגמרי לא קורה איך שציפיתי שיקרה ) וכמובן את המשפט של המורדים.

למרות שלכאורה אין יותר מדי אקשן בחצי הראשון של הספר , לא אקשן שילח לסרט הוליוודי לפחות - יש סיפור מרתק שמתאר את החיים של החיילים על הספינה . כל אירוע שם תופס את תשמות הלב והעניין, החל מסערה קטנה ועד תאור ההכשרה של הקצינים החדשים.
כל הספר מרתק , מעניין וכיף מאד לקרוא אותו. מאד מאד מומלץ”