“המדרגות שמחברות לזיכרון יש לי זיכרון חזותי ברור ממספר ספרים שאבי קרא, חלקם עדיין בספרייתי, ומהווים עבורי חיבור אינטימי לאבי שנפטר לפני שנים רבות. אחת מהסופרות האהובות עליו הייתה יהודית הנדל, הוא בעיקר קרא את רחוב המדרגות, הסיפור של העיר התחתית בחיפה ושלל טיפוסיה בשולי החברה, הנאבקים בכדי לשרוד. יש בי גם זיכרון נפלא מהמדרגות שיורדות מהדר לעיר התחתית בחיפה, יש להן עד היום יופי מיוחד עבורי, מ”

“יהודית הנדל היא סופרת מצוינת, וכתבתי עליה כבר ב"כוח האחר", וכמו בעלה הצייר צבי מאירוביץ, היא משכילה לצייר עבורנו יצירות מופת ממש אבל במילים. ולקרוא אותה זה כמעט כמו להסתובב במוזיאון או בתערוכה, כי כל עמוד אצלה או כל פרק אפילו כל מקטע, הוא בבחינת יצירה לתפארת. ורוב הגיבורים שלה הם בדרך כלל נעדרים. האחר-הנעדר- הופך לממשות חיה, ואם היא אינה כותבת עליה, על אותה הממשות ישירות, השפעתה הניכרת הופכת לגיבו”

“יואל נשוי ליעלי. יואל הוא חברו הטוב של ד"ר אלחנן גיל, רופא הנפש (מה שקרוי בלשון יומיומית יותר - פסיכיאטר) ד"ר אלחנן גיל מנסה להביא מזור לייסוריהם של מטופליו באמצעות מכות חשמל. יואל מזמין את אלחנן לשכור את הדירה שמול דירתם. אלחנן מקבל את ההזמנה ועובר לגור מול יעלי ויואל. מחלון דירתו הוא משקיף, מציץ לביתם של החברים במשך חמש שנים. אחרי חמש שנות נישואים נהרג יואל בתאונת דרכים. שנה אחר כך נישאים אלחנן”

“ואני שואלת את עצמי, איך להעביר כאן, לכם הקוראים, את חווית הסיפורים הקצרים, שישה במספר, שנארזו לספר אחד בן 138 עמודים של יהודית הנדל, הכותבת המופלאה שמטיבה לצקת את מרכיבי העולם ולערות אותם לתוכנו בטפטוף אטי ומדויק. נתחיל בכך שהנדל תרגמה בקול אחר ובמעט מילים, את המיית הלב האין סופית מבלי שתידרש לכתוב על העבר או על העתיד, או על התחלות וסופים אלא רק על הזמן הנתון שעליו היא כותבת, וזה אפילו לא על הז”

“המדרגות שמחברות לזיכרון יש לי זיכרון חזותי ברור ממספר ספרים שאבי קרא, חלקם עדיין בספרייתי, ומהווים עבורי חיבור אינטימי לאבי שנפטר לפני שנים רבות. אחת מהסופרות האהובות עליו הייתה יהודית הנדל, הוא בעיקר קרא את רחוב המדרגות, הסיפור של העיר התחתית בחיפה ושלל טיפוסיה בשולי החברה, הנאבקים בכדי לשרוד. יש בי גם זיכרון נפלא מהמדרגות שיורדות מהדר לעיר התחתית בחיפה, יש להן עד היום יופי מיוחד עבורי, מ”

“יהודית הנדל היא סופרת מצוינת, וכתבתי עליה כבר ב"כוח האחר", וכמו בעלה הצייר צבי מאירוביץ, היא משכילה לצייר עבורנו יצירות מופת ממש אבל במילים. ולקרוא אותה זה כמעט כמו להסתובב במוזיאון או בתערוכה, כי כל עמוד אצלה או כל פרק אפילו כל מקטע, הוא בבחינת יצירה לתפארת. ורוב הגיבורים שלה הם בדרך כלל נעדרים. האחר-הנעדר- הופך לממשות חיה, ואם היא אינה כותבת עליה, על אותה הממשות ישירות, השפעתה הניכרת הופכת לגיבו”

“יואל נשוי ליעלי. יואל הוא חברו הטוב של ד"ר אלחנן גיל, רופא הנפש (מה שקרוי בלשון יומיומית יותר - פסיכיאטר) ד"ר אלחנן גיל מנסה להביא מזור לייסוריהם של מטופליו באמצעות מכות חשמל. יואל מזמין את אלחנן לשכור את הדירה שמול דירתם. אלחנן מקבל את ההזמנה ועובר לגור מול יעלי ויואל. מחלון דירתו הוא משקיף, מציץ לביתם של החברים במשך חמש שנים. אחרי חמש שנות נישואים נהרג יואל בתאונת דרכים. שנה אחר כך נישאים אלחנן”

“ואני שואלת את עצמי, איך להעביר כאן, לכם הקוראים, את חווית הסיפורים הקצרים, שישה במספר, שנארזו לספר אחד בן 138 עמודים של יהודית הנדל, הכותבת המופלאה שמטיבה לצקת את מרכיבי העולם ולערות אותם לתוכנו בטפטוף אטי ומדויק. נתחיל בכך שהנדל תרגמה בקול אחר ובמעט מילים, את המיית הלב האין סופית מבלי שתידרש לכתוב על העבר או על העתיד, או על התחלות וסופים אלא רק על הזמן הנתון שעליו היא כותבת, וזה אפילו לא על הז”