ביקורת ספרותית על טירופו של רופא הנפש מאת יהודית הנדל

---

יואל נשוי ליעלי. יואל הוא חברו הטוב של ד"ר אלחנן גיל, רופא הנפש (מה שקרוי בלשון יומיומית יותר - פסיכיאטר) ד"ר אלחנן גיל מנסה להביא מזור לייסוריהם של מטופליו באמצעות מכות חשמל. יואל מזמין את אלחנן לשכור את הדירה שמול דירתם. אלחנן מקבל את ההזמנה ועובר לגור מול יעלי ויואל. מחלון דירתו הוא משקיף, מציץ לביתם של החברים במשך חמש שנים. אחרי חמש שנות נישואים נהרג יואל בתאונת דרכים. שנה אחר כך נישאים אלחנן ויעלי. שנה אחר כך נולד להם תינוק. יעלי קוראת לו יואל. אלחנן קורא לו הילד שלי, וחושש מה יקרה כשיגדל, איך יקרא לו? יואל - בשום פנים ואופן. הוא יקרא לו בני. בני, כמו שקונן המלך דוד על אבשלום בנו. בני, בני. אבל מה יענה כשהילד ישאל אותו מדוע הוא לא קורא לו בשמו? בעיה.
נו, מה אפשר לומר, בריאות נפשית וחיי נישואים מאושרים כבר לא נמצא בספר הזה.
כשראיתי את שם הספר, טירופו של רופא הנפש, נדלקתי קצת (הספר עצמו כיבה אותי לגמרי) זה שם ממזרי, אירוני, כמו גידמותו של האורתופד, או פרכוסיו של הנוירולוג, או שיטיונו של הגריאטר או... בסדר, הרעיון מובן. אבל בניגוד חריף לשמו, בספר אין שום הומור, ממזריות, אירוניה, קריצה, שום כלום. תוגה ומצוקה ועצב ודכדוך ומכמוך ומלנכוליה בכל אחד ואחד מעמודי הנובלה הלא ארוכה הזו תמצאו בשפע. התיאורים הקודרים, של האפלולית החורפית בגן הריק, שמולכים בו עורבים שקוראים בקול גדול קרע קרע רק מוסיפים לתחושת החידלון והייאוש של אלחנן רופא הנפש.
זה הספר הראשון של יהודית הנדל שאני קורא. הוא כתוב בשפה פשוטה, כנראה במתכוון. עמיתה לעבודה אמרה לי שגם ספריה האחרים כתובים בסגנון דומה. אני לא יודע אם להמליץ עליו. מי שרוצה להשתמח - שיתרחק ממנו. אבל מי שמוכן להתמודד עם דיאלוגים דלילים, תיאורי נוף עירוניים חורפיים, קודרים, התדרדרות נפשית איטית שכוללת הזיות, מחשבות שווא ושיחות עם מתים - זה הספר בשבילו.

» ביקורות נוספות של בועז
» ביקורות נוספות על טירופו של רופא הנפש