ביקורת ספרותית על הכוח האחר מאת יהודית הנדל
ספר טוב

---

מילה פוגשת צבע

לפני שנים רבות, בערב יום הזיכרון, ראיתי את יהודית הנדל בטלוויזיה, מספרת סיפור שקרה במלחמת העצמאות, על אישה בודדה שגרה בפאתי המושבה, בצריף רעועה. יום אחד, הודיעו לאישה על נפילת בנה החייל, מאז היא הסתגרה בביתה, בתוך עצמה, ודעכה אל מותה.

לכאורה עוד סיפור עצוב, על שכול וזיכרון, אבל היה משהו יוצא דופן, באופן שבו יהודית סיפרה את הסיפור, עומק קולה, וגווניו הנפלאים, הדרמטיות שיצרה בסיפור, ולבסוף המראה העצמתי שלה, אישה בוגרת ויפה, עם עיניים בורקות ושער שחור, המשמש מסגרת לפניה היפים, כול אלה גרמו לי להיות קשוב לסיפורה בצורה יוצאת דופן.

לא חיפשתי את ספריה. עד ששמעתי על הכוח האחר, שהוא סיפור המבוסס על חייה של יהודית עם בן זוגה, צבי מאירוביץ, צייר האבסטרקט השייך לאסכולת אופקים חדשים.

החל מעמוד הראשון תפס אותי קסם קולה של יהודית המספרת את סיפור חייו של צבי בעלה, אמן מיוסר, שסיפורו מתחיל באביו, שהחליט במודע לדעוך אל מותו, וכמעט מותו שלו עצמו בילדותו. סיפורי המוות וכמעט מוות, הם נקודת המוצא של הסיפור, בו צבי, מוכיח לעצמו את חיותו, כמושג זמני המבקש הוכחה יום יומית. הוא מנהל מחול ודיאלוג בין החיים למוות, בורא יצירות מופלאות וחידתיות, מעניק להם חיים, ולעתים ממית אותן בסוג של החלטה ספונטנית.

צבי צייר האבסטרקט, הוא איש של ניגודים. מצד אחד, אדם החיי את חייו המוחשיים, בנתבים ובחללים מוגדרים ומצומצמים, במסלולים החוזרים על עצמם באובססיביות, בכול בוקר הוא יושב באותו השולחן שבבית הקפה, ולאחריו מצייר באתו אטלייה קטן, מול מלבן האור, ומצד שני, הוא מחפש אחר התמונה שמעולם לא צוירה, ואת הכוח להגיד את הקונקרטי, בשפה אחרת שיש בה פשטות ואמת חמקמקה הקשה להשגה.

הכוח האחר, הוא עצמת הצייר הצומחת מתוך חולשתו, יהודית מתחקה אחריו, מנסה לפענח את סימניו, יש ימים של ייאוש וזעם, בהם צבי מטיל את מכחוליו לרצפה, רגעים בהם הוא שונא את בדיו ואת עצמו, ויש ימים בהם הוא פשוט יושב שקוע, מביט ליצירותיו, ממתין לרגע הטוב שיגיע, רגע של השראה, בו הרישום יוצא מהידיים, הצבע הנכון מופיע, וגורם להתרגשות, רגע של תשוקה. אחר כך הרגע הזה נעלם באותה בפתאומיות שבה הופיע.

כוחו של ציור מופשט הוא בעוצמת הצבעים, על כול אחד מהם יהודית יודעת לספר סיפור מחייו של צבי, על האפור, הירוק, האדום, השחור והסגול, יותר מכול היא מספרת על הלבן, לו משמעויות רבות. הקו הלבן שימש לצבי לרישום, כמו עט אור המאיר את החשכה ומאפשר לבטא קווים במהירות ובפראות. לא פעם הוא השתמש בצבע לבן בשרני בכדי לצייר נופים או בתים הנמוגים לריקנות. לצבע הלבן כוח להעניק עצמה לצבע אחר, כמו אדום להבה, הלוהב מול הלבן, ניגוד בין שני צבעים באמצעותם תיאר צבי את הדואליות של ים המלח, בו מתקיימים שני יסודות, החיים לעומת המוות.

יהודית הצליחה לתאר בשפה פיוטית את תהליך היצירה החידתי של בעלה צייר האבסטרקט. היא הציבה אתגר מורכב, לתאר אמנות פלסטית במלים, כמו בציורים, חלקם של התיאורים נותרו סתומים. יהודית בראה מפגש אנושי של אהבה עמוקה ומרגשת בין שני יוצרים כה שונים, סופרת וצייר, ובין שתי שפות אמנות כול כך שונות. לאחר שסיימתי את קריאת הספר, עדיין הדהדו בי מילותיה של יהודית הנופחות חיים בקווים ובצבעים. הכוח האחר הילך עלי קסם.

קישור לאתר של צבי מאירוביץ
http://archive.is/7riH0

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על הכוח האחר