<mark>מירה לובה</mark>, שכתבה את הספר הזה בגרמנית, היתה ילידת גרמניה שחיה בארץ בין השנים 1936 - 1951 אז גם כתבה את הספר הזה. למה אני מתייחסת לסופרת ולא לספרה? כי יש דמיון די משמעותי בין "אי הילדים" ל"בעל זבוב" של גולדינג. אז לא: היא לא יכלה לגנוב את רעיונו של גולדינג. אם כבר, גולדינג יכול היה לשאוב ממנה רעיונות לספרו, שהתפרסם ב 1954.

הספר, שהוא ספר הרפתקאות לנוער, מתאר 11 ילדים בריטים שבעקבות טביעת הספינה ב

מלא נוסטלגיה בילדותי היה לי הספר הזה מספר פעמים ומאוד רוצה לקרוא בו שוב

פעם, כשאבא שלי היה ילד, הוא היה חולה ונשאר בבית.
הוא ישב על המרפסת, שהיתה צמודה למרפסת של השכנים, ובמרפסת של השכנים - היה ארון ספרי הילדים שלהם.
העוזרת של השכנים עברה שם ואבא שלי, שהיה רגיל לשאול ספרים מהשכנים, ביקש ממנה שתעביר לו ספר מסויים מהמדף.
העוזרת עזרה לו בשמחה, אלא שהיא הושיטה לו את הספר שעמד ליד הספר שהוא ביקש.
לא היה נעים להטריח אותה שוב, לכן אבא שלי החליט לקרוא את הספר, שנאמר - ט

איזה ספר, הא?
כן, שמתי לב שזה ספר ילדים!
נכון שדברים בו מסתדרים כמעט מאליהם, נכון שכל אירוע שקורה שם נגמר בטוב, והכל יותר מידיי בסדר, ומעולם לא שמעתי על עיזים באי בודד (סתם בורות שלי, כנראה). נכון. ובכל זאת---
אחד החלומות הגדולים שלי כילדה היה להתקע על אי בודד, עם כמה חברים אמיצים ומוכשרים. להכין מהטבע מיטה ובגדים, לצלות דגים במדורה של זרדים... אנחה והתעוררות משרעפיי
ואז, כילדה עם חלום נואש

הספר הזה הוא פשוט ספר טוב- במלוא מובן המילה
העלילה המרתקת היא על ילדים אשר מגיעים לאי בודד
בדרכם לאמריקה בזמן ההפצצות
לאחר שספינתם דולפת מים
הם מגיעים לאי ומשתכנים שם בלית ברירה
הסיפור היפהפה הזה מציג את הישרדותם המופלאה באי
ועל השתלשלות האירועים שם.
מומלץ=)

ספר שקראתי אותו לראשונה מזמן - ושנחקק בזכרוני.

ספר שכתוב בצורה מרתקת, פשוט אי אפשר להפסיק לקרוא.

בתור ילדה התפעלתי מאוד מאיך שהילדים ארגנו את חייהם על האי בצורה כה מועילה - מה"חבילה" שהם בנו, מכלי האוכל שאילתרו, וכמובן מהעצמאות שנכפתה עליהם בהיקלעות לאי בודד.

פשוט ספר חוויה.