ביקורת ספרותית על אי הילדים מאת מירה לובה
ספר טוב

---

מירה לובה, שכתבה את הספר הזה בגרמנית, היתה ילידת גרמניה שחיה בארץ בין השנים 1936 - 1951 אז גם כתבה את הספר הזה. למה אני מתייחסת לסופרת ולא לספרה? כי יש דמיון די משמעותי בין "אי הילדים" ל"בעל זבוב" של גולדינג. אז לא: היא לא יכלה לגנוב את רעיונו של גולדינג. אם כבר, גולדינג יכול היה לשאוב ממנה רעיונות לספרו, שהתפרסם ב 1954.

הספר, שהוא ספר הרפתקאות לנוער, מתאר 11 ילדים בריטים שבעקבות טביעת הספינה בה פונו הם מוצאים את עצמם באי בודד, בלי מבוגרים, ובונים חברה משלהם על האי. הסופרת מתארת שיתוף פעולה, פעולות למען הכלל והמצאות, כמו גם בעיות חברתיות שונות דרך התנהגות הילדים, כולל התנהגויות אנטי חברתיות ועברייניות. היא מאפיינת נפלא אישיות כל ילד, כך שאנחנו יכולים להזדהות איתם, לחבב, לתעב ולכסוס ציפורניים במתח. מהיותה יהודיה בתקופת "הגזע העליון" וגולה מארצה, היא נגעה גם "בבעיה היהודית" וכך מתאר את עצמו הילד דוד אהרונסון (כמובן בעל עיניים ותלתלים שחורים...):
"כן, אני יהודי, יהודי...תחילה לא ידעתי שאני יהודי, או יותר נכון, לא הרגשתי במה שונה אני משאר חברי, אך מאז הגזרות על היהודים בעולם, מאז שרודפים אותנו עד צואר ורוצחים ללא רחם, ...אני יהודי, בן לעמי הדואב, לא אתן לאיש לפגוע בכבודי, כבוד ילד יהודי..."
והתאור הזה, שנכתב בשנות הארבעים של המאה הקודמת, מצליח לאפיין גם היום חלק מהתנהגותנו: הרגשת נרדפים מחד ועמידה על "הכבוד היהודי" מאידך.

את הספר תרגמה וערכה ימימה טשרנוביץ' והיא כנראה עיבדה אותו בצורתו הנוכחית. לא קראתי את אי-בוד שהוא כנראה הגירסה המקורית לספר, אבל יהיה מעניין להשוות. העותק שבידי יצא לאור בשנת 1986 וכתוב כמו בגירסה המקורית. יש קסם רב בשפה הישנה, אבל בני נוער מן הסתם לא יהנו ממנה. בכל אופן, אהבתי אותו כילדה ואני אוהבת אותו עכשיו. הספר הוא עדות לתפיסה תמימה: על הטוב המונח בבסיסו של אדם, ועל כך שאם יתנו להם - הילדים ישנו את פני העולם.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על אי הילדים