באחד הלילות הארוכים, שבהם ישבו במקלט בגלל הפצצות מן האוויר, העלה סטפן רעיון: לכתוב לנשיא של טרניה, ולבקש ממנו למצוא משפחות שאצלן יוכלו ילדי ארצו, אורביה, לחיות עד שתסתיים המלחמה. הרעיון הצליח מעבר למצופה, מפני שנכדו של הנשיא קרא את מכתבו של סטפן, ושיכנע את סבו הנשיא להיענות לו. ארבע ספינות יצאו לדרך, ובהן ילדים רבים וגם סטפן ואחיו תומס. אבל באחת הספינות פגע האויב והיא טבעה. הילדים שהיו בה הועברו לספינות האחרות, וסטפן ותומס... כאן מתחילה העלילה האמיתית של אחד - עשר ה"רובינזונים" שסירתם נסחפה בגלי האוקיינוס. איך ימצאו מזון ומחסה באי? האם יצליחו לקיים חיים יחד, וכל אחד יתרום את חלקו? מה יקרה אם יתחילו לריב? וחשוב לא פחות - האם יזכו להינצל ולעזוב את האי? מירה לובה (1995 - 1913) נולדה בגרמניה, עלתה לארץ - ישראל ב1936 - , אך ב1951 - עברה לאוסטריה, שם כתבה את רוב ספריה. ואולם את ספריה אי - בוד ושני רעים יצאו לדרך כתבה בתל אביב. ידידתה ימימה טשרנוביץ תירגמה ועיבדה אותם לעברית, והם נכנסו לרשימת הספרים הנקראים ביותר מאז ועד היום. רק הספר הראשון משני אלה ראה אור בגרמנית. אי הילדים, כפי שנקרא התרגום הישן, שונה באופן ניכר מהספר שכתבה לובה. זהו אפוא התרגום המלא הראשון שלו.