הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 10 שנים•2 דקות קריאה

איזה ספר, הא?
כן, שמתי לב שזה ספר ילדים!
נכון שדברים בו מסתדרים כמעט מאליהם, נכון שכל אירוע שקורה שם נגמר בטוב, והכל יותר מידיי בסדר, ומעולם לא שמעתי על עיזים באי בודד (סתם בורות שלי, כנראה). נכון. ובכל זאת---
אחד החלומות הגדולים שלי כילדה היה להתקע על אי בודד, עם כמה חברים אמיצים ומוכשרים. להכין מהטבע מיטה ובגדים, לצלות דגים במדורה של זרדים... אנחה והתעוררות משרעפיי
ואז, כילדה עם חלום נואש וחסר היגיון, נתקלתי בספר הזה, שהילדים בו בעצם עשו וחוו כל מה שחלמתי עליו, ואף יותר. זה היה מדהים, שאדם זר שאינני מכירה תאר את חלומותיי בצורה נפלאה כזו. הספר היה לי סוג של נחמה, מכיון שבמוחי הצעיר היטבתי לקלוט כבר אז, שאפסו סיכויי להתקע על אי נידח (ודווקא חברים אמיצים ומוכשרים יש לי). על כן החלטתי שאני אהיה קצת מכל אחד מהילדים ואחווה איתם מה שהם עוברים (ואף פעם לא הייתי ג'ון בקסטון!). החלטה זו הכניסה אותי לספר הזה ממש חזק, ועד היום- על אף שאני כבר מבוגרת למדיי- שמורה עימי חיבה רבה עבורו. מי לא אוהב שמגשימים לו חלומות?
אגב, השפה הישנה תרמה המון להנאה שלי.

אה, והתאהבתי בתומס. הלואי היה לי כזה אח קטן, כמוהו בדיוק. מבט חולמני וחיוך טפשי

נ.ב. ספויילר
בתחילת הספר כתוב שג'ון בקסטון יבוא על עונשו. כל הספר חיכיתי לעונש שהגיע לו, ולא נתקלתי בו. פיפסתי משהו?

דיון על הביקורת

8 תגובות

רץ•לפני 10 שנים

נפלא

האופה בתלתלים•לפני 10 שנים

איזה כיף! שימחת גם אותי :-)

מיכל•לפני 10 שנים

מסמיקה מהתרגשות

האופה בתלתלים, מצחיק לי לחשוב כמה המחמאה הפשוטה לכאורה שלך- "ביקורת מקסימה"- עשתה לי טוב על הלב. תודה לך עליה, בזכותך אלך לישון עם חיוך. (לא לישון עכשיו, כמובן, הרי עדיין מוקדם) ולא, אני לא נואשת למחמאות. אבל נסתרות הן דרכי הנפש ולעולם אין לדעת מהו הדבר הבא שירגש אותך... :)

גלית•לפני 10 שנים

ובכן הוא מתכנן הפיכה

כמעט מצליח מגורש ללא רחמים, מגיע אל סף המוות ,ניצל בזכות ביטול הגלות וכששב לאיתנו הופך טלה רך ונעים,סיפור נוצרי מאד ולגמרי לא אמין, אוליי זו הסיבה שלא עבר לעברית, ולמה שלא יהיו עיזים באי באוקינוס האטלנטי?

האופה בתלתלים•לפני 10 שנים

ברור רויטל, אני איתך. לא זוכרת איפה מצאתי את זה, הגיוני שהתיאוריה שלך היא האמיתית.

רויטל ק.•לפני 10 שנים

מעניין. יותר מחריד מהמעשים שלו?

האופה בתלתלים•לפני 10 שנים

מכנ"לת את רויטל לגבי הפרק החסר אני הבנתי שהשמיטו אותו כי הוא מחריד מדי או משהו. חה, הוא לא מחריד כמו המחשבה המטרידה של המפלצת ההיא שנשארת באותו מצב... ולכן לצערי אני קרועה בין אי הילדים לאי-בוד :-( ספר נהדר ומופלא. גם אני חלמתי על אי בודד! ביקורת מקסימה

רויטל ק.•לפני 10 שנים

אז ככה: קודם כל, גם לרובינזון קרוזו היו עזי בר באי... אז אין לי מושג כמה זה סביר, אבל לפחות יש מקור ספרותי לעניין:) עונשו החסר של ג'ון בקסטון הטריד גם אותי מאוד כילדה... מתברר שיש הוצאה מחודשת של הספר בשם אי-בוד ושם יש כל מיני פרטים שונים מאשר בספר המקורי, ושם גם מופיע עונשו של ג'ון בקסטון. השאלה מה היה קודם ומה אחר כך, מה הגירסה המקורית ומה החדשה יותר היא שאלה מעניינת שנכתב עליה כאן: http://www.haaretz.co.il/1.914542 היה לנו דיון קטן על זה בביקורת שלי על הספר: http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=87644 ובקצרה - הטענה המופיעה בכתבה היא שככל הנראה הגירסה העברית המקורית קרובה יותר למקור של מירה לובה, בעוד שהתרגום החדש יותר הוא תרגום מגירסה חדשה יותר שפרסמה לובה בגרמנית - שם עשתה שינויים משינויים שונים שיערבו יותר לאוזן דוברת הגרמנית (נגיד, תיאור קרב המטוסים בו צופים הילדים ומעודדים את הטייס האנגלי? אז לא...) אבל יתכן שהפרק על עונשו של ג'ון בקסטון דווקא כן היה במקור והושמט בתרגום העברי, שכן בספר שעוסק בטוב ורע בקונטקסט של מלחמת העולם השניה לא התאים באותם הימים לדבר על אפשרות של חזרה בתשובה ותיקון.

8 תגובות בסך הכל