“הקיבוץ שבקשתי להיות בו כחניך תנועת נוער, עמדתי מול כתובות אש בטקסים, ושאגתי בקול: עלה והגשם. אומנם את התנועה עזבתי, בשעה שהלכתי ללמוד בכדורי, בית ספר חקלאי, אך ממנו הגעתי להיאחזות הנח"ל בבקעה, בה הייתה חבורת בנים ובנות שרבצו בלילה על הדשא (כמו בשיר). בסוף היו לי תכניות אישיות שלא עלו בקנה אחד עם הרעיון הקבוצתי, מה שגרם לי להיפרד לשלום מהחבורה. מאז נשארה בי פינה חמה בלב לקיבוצים, הגורמת לי ל”

“כשרונה היתה נוסעת לשיעורי הפסנתר שלה אי שם באמצע שנות השבעים אצל מר פרנקל, תוך כדי נגינה היא היתה חולמת על רונה העתידית, כשהיא כבר אחרי כל תחנות החיים שהיא צריכה לעבור כדי להיות פסנתרנית בעלת שם הממלאת אולמות וזוכה לתשואות כשהיא מסיימת לנגן. והיה לה סיכוי טוב להגיע לשם. אבל קרה משהו בדרך. וחייה הוסטו מכל מה שתיכננה עבורם. והמשהו הזה הפך לסוד גדול ומעיק שנכרכו סביבו שקרים. סודות ושקרים באי”

“את הספר הזה סיימתי עם נחשול של דמעה על הלחי. למרות שחום הדמעה מגיעה למספר המעלות שגוף האדם פולט, זו הייתה דמעה חמה במיוחד ולכן הוא מקבל המלצה רותחת! זהו סיפור קשה, יוצא דופן על חיי הקיבוץ, ההורות, אהבת אם, זוגיות, ויתור על האני ועל מחיר כבד שמשלמים בגלל טעויות והחלטות שגויות. ביצירה הזו ההדגש הינו על התמורה והעלות שמשלמים לסילוק החוב וההצמדות לאידיאולוגיה חסרת פשרות! לנלה ויצחק היו שתי בנות”

“כל חיי הכרתי רק דרך אחת, שביל אחד שעליו צעדתי במהלך כל חיי...גם בשנים בהם כולם היו מנצלים את יום החופש לבילויים, רצים להם לבריכה, למועדונים, אני נשארתי נאמנה לדרכי.. לעולם לא חלפה במוחי המחשבה שאעזוב את הדרך שלי, המסלול שלי, הרי זה מה שינקתי בילדותי, והיה לי טוב. לפני שלוש שנים, סטיתי מדרכי, אני זוכרת את הפעם הראשונה...ישבתי בחדרי, הדלת נעולה, והדלקתי את הנייד, הייתי בטוחה שבשנייה הזו האדמה תר”

“הקיבוץ שבקשתי להיות בו כחניך תנועת נוער, עמדתי מול כתובות אש בטקסים, ושאגתי בקול: עלה והגשם. אומנם את התנועה עזבתי, בשעה שהלכתי ללמוד בכדורי, בית ספר חקלאי, אך ממנו הגעתי להיאחזות הנח"ל בבקעה, בה הייתה חבורת בנים ובנות שרבצו בלילה על הדשא (כמו בשיר). בסוף היו לי תכניות אישיות שלא עלו בקנה אחד עם הרעיון הקבוצתי, מה שגרם לי להיפרד לשלום מהחבורה. מאז נשארה בי פינה חמה בלב לקיבוצים, הגורמת לי ל”

“כשרונה היתה נוסעת לשיעורי הפסנתר שלה אי שם באמצע שנות השבעים אצל מר פרנקל, תוך כדי נגינה היא היתה חולמת על רונה העתידית, כשהיא כבר אחרי כל תחנות החיים שהיא צריכה לעבור כדי להיות פסנתרנית בעלת שם הממלאת אולמות וזוכה לתשואות כשהיא מסיימת לנגן. והיה לה סיכוי טוב להגיע לשם. אבל קרה משהו בדרך. וחייה הוסטו מכל מה שתיכננה עבורם. והמשהו הזה הפך לסוד גדול ומעיק שנכרכו סביבו שקרים. סודות ושקרים באי”

“את הספר הזה סיימתי עם נחשול של דמעה על הלחי. למרות שחום הדמעה מגיעה למספר המעלות שגוף האדם פולט, זו הייתה דמעה חמה במיוחד ולכן הוא מקבל המלצה רותחת! זהו סיפור קשה, יוצא דופן על חיי הקיבוץ, ההורות, אהבת אם, זוגיות, ויתור על האני ועל מחיר כבד שמשלמים בגלל טעויות והחלטות שגויות. ביצירה הזו ההדגש הינו על התמורה והעלות שמשלמים לסילוק החוב וההצמדות לאידיאולוגיה חסרת פשרות! לנלה ויצחק היו שתי בנות”

“כל חיי הכרתי רק דרך אחת, שביל אחד שעליו צעדתי במהלך כל חיי...גם בשנים בהם כולם היו מנצלים את יום החופש לבילויים, רצים להם לבריכה, למועדונים, אני נשארתי נאמנה לדרכי.. לעולם לא חלפה במוחי המחשבה שאעזוב את הדרך שלי, המסלול שלי, הרי זה מה שינקתי בילדותי, והיה לי טוב. לפני שלוש שנים, סטיתי מדרכי, אני זוכרת את הפעם הראשונה...ישבתי בחדרי, הדלת נעולה, והדלקתי את הנייד, הייתי בטוחה שבשנייה הזו האדמה תר”