ביקורת ספרותית על פנטזיה בארבע ידיים מאת אילנה סטרלין

---

כשרונה היתה נוסעת לשיעורי הפסנתר שלה אי שם באמצע שנות השבעים אצל מר פרנקל, תוך כדי נגינה היא היתה חולמת על רונה העתידית, כשהיא כבר אחרי כל תחנות החיים שהיא צריכה לעבור כדי להיות פסנתרנית בעלת שם הממלאת אולמות וזוכה לתשואות כשהיא מסיימת לנגן. והיה לה סיכוי טוב להגיע לשם.

אבל קרה משהו בדרך. וחייה הוסטו מכל מה שתיכננה עבורם.

והמשהו הזה הפך לסוד גדול ומעיק שנכרכו סביבו שקרים.

סודות ושקרים באים תמיד יחד. כמו הביצה והתרנגולת, כשלא ממש ברור מה קדם למה. השקר תמיד יהיה האנרגיה הנדרשת להזנה ותחזוקת הסוד. כמו אש שצריך להזין אותה תדיר כדי שתישמר.

אבל סוד משפחתי זה סיפור אחר. אין לאן לברוח. הסוד תמיד יהיה שם. תלוי ועומד בין האנשים השותפים לו. כמו צמח רב שנתי, השומר על פריחתו כל הזמן
.
הסוד כבר בן עשרים ושמונה שנים, ובנקודה בה נפתח הסיפור לוקחת אילנה סטרלין את הקוראים אל תוך המשפחה, ואלו מהלכים בין החוטים המחזיקים את הסוד, ונראה שהחוטים כבר רופפים, ולא יכולים להחזיק את הסוד לעוד הרבה זמן.

ומפרק לפרק הולך ונחשף הסיפור, והסוד נחשף לקורא בשלבים, לא בעודף דרמטיות, אבל בכתיבה מסקרנת ומותחת, ובעיקר יפה.

קראתי בעבר את הספר "ישנני" של אותה הסופרת שמאוד אהבתי. גם שם היתה משפחה במרכז הסיפור, ונראה שסטרלין מיטיבה לכתוב על המשפחות שלה כשהן בשעת משבר, ומצולקות בצורה זו או אחרת, ויודעת לבנות דמויות אמינות.

יפה ומומלץ.

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על פנטזיה בארבע ידיים