הקיבוץ שבקשתי להיות בו

כחניך תנועת נוער, עמדתי מול כתובות אש בטקסים, ושאגתי בקול: עלה והגשם. אומנם את התנועה עזבתי, בשעה שהלכתי ללמוד בכדורי, בית ספר חקלאי, אך ממנו הגעתי להיאחזות הנח"ל בבקעה, בה הייתה חבורת בנים ובנות שרבצו בלילה על הדשא (כמו בשיר). בסוף היו לי תכניות אישיות שלא עלו בקנה אחד עם הרעיון הקבוצתי, מה שגרם לי להיפרד לשלום מהחבורה.

מאז נשארה בי פינה חמה בלב לקיבוצים, הגורמת לי ל

כשרונה היתה נוסעת לשיעורי הפסנתר שלה אי שם באמצע שנות השבעים אצל מר פרנקל, תוך כדי נגינה היא היתה חולמת על רונה העתידית, כשהיא כבר אחרי כל תחנות החיים שהיא צריכה לעבור כדי להיות פסנתרנית בעלת שם הממלאת אולמות וזוכה לתשואות כשהיא מסיימת לנגן. והיה לה סיכוי טוב להגיע לשם.

אבל קרה משהו בדרך. וחייה הוסטו מכל מה שתיכננה עבורם.

והמשהו הזה הפך לסוד גדול ומעיק שנכרכו סביבו שקרים.

סודות ושקרים באי

את הספר הזה סיימתי עם נחשול של דמעה על הלחי. למרות שחום הדמעה מגיעה למספר המעלות שגוף האדם פולט, זו הייתה דמעה חמה במיוחד ולכן הוא מקבל המלצה רותחת!
זהו סיפור קשה, יוצא דופן על חיי הקיבוץ, ההורות, אהבת אם, זוגיות, ויתור על האני ועל מחיר כבד שמשלמים בגלל טעויות והחלטות שגויות.
ביצירה הזו ההדגש הינו על התמורה והעלות שמשלמים לסילוק החוב וההצמדות לאידיאולוגיה חסרת פשרות!
לנלה ויצחק היו שתי בנות

כל חיי הכרתי רק דרך אחת, שביל אחד שעליו צעדתי במהלך כל חיי...גם בשנים בהם כולם היו מנצלים את יום החופש לבילויים, רצים להם לבריכה, למועדונים, אני נשארתי נאמנה לדרכי.. לעולם לא חלפה במוחי המחשבה שאעזוב את הדרך שלי, המסלול שלי, הרי זה מה שינקתי בילדותי, והיה לי טוב.

לפני שלוש שנים, סטיתי מדרכי, אני זוכרת את הפעם הראשונה...ישבתי בחדרי, הדלת נעולה, והדלקתי את הנייד, הייתי בטוחה שבשנייה הזו האדמה תר

אח הקיבוץ, הקיבוץ וסודותיו. כמה סיפורים קראנו על בית הילדים ועל ההווי החינוכי של הקיבוץ. ובכל זאת תמיד יש מה להפתיע... קראתי הרבה על הקיבוץ למרות שילדה עירונית לגמרי אני. אולי הערגה לחופש ולמרחבים הפתוחים הם הקוראים לי ואז אני מגלה שהחופש הוא הרבה פעמים חוסר אחריות, המרחבים הם חינוך אחר, חוקים אחרים, אידיאולוגיה חזקה לאו דווקא הגיונית (תלוי בתקופה) ובעיקר הסתכלות קולקטיבית על החיים ללא התייחסות על

זהו סיפור רגיש ונוגע ללב החושף בפנינו ברגישות וביכולת סיפורית נפלאה את החצר האחורית של שתי נשים באמצע גיל העמידה. סוגיות רבות השזורות בחיי כולנו זוגיות, נאמנות, סודות,משפחה, חברות קריירה חברות מוות ואהבה. עשרים וחמש שנה לאחר שניתק ביניהן הקשר הן מחליטות להיפגש שוב ולברר ביניהן כל מה שלא נאמר בזמנו: לשמוע ולהשמיע, להטיח ולהקשיב, לבוא חשבון, אולי אף להתפייס. זהו ספר על סודות במשפחה שתוקעים חיים, על

ספר מקסים.. מרגש.. ומעורר ענין... שווה קריאה... בדרך כלל אני קוראת ספרים בקצב יותר איטי את הספר הזה בלעתי בשקיקה ...!!!

ספר סביר ולא יותר מזה. וחבל כי דווקא יש לו פוטנציאל, אלא שהמחברת עשתה כמה טעויות שממש הוציאו את החשק מהקריאה:
- זוגות לא נוהגים לשאת נאומים הממשיכים זה את דבריו של זה באופן מסודר, על אחת כמה וכמה לא כאלה ששזורים בהם ציטוטים מדוייקים מאסיפת הקיבוץ לפני 30 שנה.
- שזה רק אחד הסממנים לדיאלוגים לא אמינים ולדמויות לא אמינות.
- אין צורך להאכיל את הקוראים בכפית. הספיקה פעם אחת ההשוואה בין הגבר-האידיא

זה ספר כיפי ונחמד להעביר איתו את הזמן.
הייתי רוצה שאולי לעלילה הייתה יותר עומק ופירוט אליה, אבל גם ככה הוא די נחמד.
כדאי לקרוא, נשארים עם טעם לעוד אבל זה שווה את זה. בהחלט עולות ממנו שאלות פילוסופיות כמו שרשום.