בחנות ספרים ותקליטים בסוהו לונדון 1995, ביקשתי מהמוכרת את The piper at the gates of dawn - היא ניגשה למקינטוש וכעבור כמה דקות חזרה עם ספר מעוטר בכריכה קשה: The wind in the willows (הרוח בערבי הנחל). אני כמובן התכוונתי לתקליט שיחליף את העותק השחוק שהיה לי, אבל המוכרת עטורת הפירסינג כנראה הבינה רק ברוק מתקופת הPאנק והלאה והביאה לי את הספר שהפרק "החלילן" הוא החביב עלי בו, עם תיאור החיזיון הפסיכדלי של

מופת ספרות הילדים והנער.
ספר ילדות קסום על יצורי הנחל הקטנים, שהקוראים טועים כל הזמן לחשוב שהם בעצם אנושיים להחריד.
עלילות החפרפר החולד התחש והקרפוד העשיר והנהנתן הילדותי. פחדים רגישויות נדיבות ואצילות אומץ והתחשבות, למול שטף החיים העובר של הנהר המהפנט לצידו הם חיים ונסחפים.
תרגומו של המשורר יהונתן רטוש נעשה ביוזמתו, ומראה לנו איך נוצרת יצירת מופת כשמשורר או סופר מתרגמים יצירת מופת. מזכיר את תר

אני כבר לא בת -16 כמו בתה של טופי שביקשה ממנה לקרוא לה קטע מתוך "עליסה בארץ הפלאות " לפני השינה. הייתי רוצה להיות בתה של טופי שתשב ותקריא לי מתוך הספרים המופלאים הללו ,ובמצוקתי הרבה - כי טופי לא נמצאת שם בשבילי, הקראתי לעצמי את הספר הזה -הנהדר המיוחד והיחיד שיצא עכשיו במהדורה המוערת.

האמת היא שאת הספר קראתי לראשונה לפני עשרים שנה במתכונת של ספר מהודר -אלבומי עם ציוריו הצבעוניים הנפלאים של ארנ

יותר מהכל, הספר הזה מחזיר אותי לעידן אחר. בגילי כבר אפשר לדבר על עידנים כי זה זה נראה כל כך מזמן. הגננת שלנו (נעמי) הקריאה את הספר בשנות ה 70 בירושלים. למה אני קורא לזה עידן אחר? מכמה סיבות: ראשית מדובר בילדות שחלפה מזמן. שנית, זה ספר שמייצר תחושות נוסטלגיה לספרים שכבר אינם. ושלישית, ולא פחות חשוב, זה ספר על תקופה שלא הייתה בה אלימות (בספרים וגם כמעט לא בטלוויזיה. סתירה לפרצוף הייתה שיא האלימות...

הרוח בערבי הנחל \ <mark>קנת</mark> גרהאם.

אוי ואבוי, זהו ספר מקסים.
כשתקראו בו תבינו למה.
אלא שאליה וקוץ בה. כדי לספוג את משמעות המשפטים הארוכים, דרושה סבלנות שאינה תואמת את הקופצנות התזזיתית של תמונות הטלוויזיה. כדי להתחבר לאופיים העמוק של הנפשות הפועלות, נדרש להכיר לכל הפחות במקצת את את אופיים של בעלי החיים הקטנים, נברן, חפרפר, קרפד, לוטרה, עכברוני שדה ועוד, שהם למעשה הנפשות הפועלות בספר זה. וכדי לזה

טוב, אני לא יודעת למה כתוב כאן בכותרת "מהדורת 1979", בעוד על הספר שאני קראתי כתוב שהוא ראה אור בשנת 1974, שזה אומר לפני כמעט ארבעים וארבע שנים וזה מרשים. כמו כן אני לא יודעת למה לא העלו את תמונת השער של הספר בגירסה הזאת, ולמה כל הסקירות על הספר הזה רלוונטיות לתרגומים המעודכנים ולא לזה הראשון שנוצר בידי משורר, כפי שראוי לספר הזה. אבל אלה תלונות קטנות ביחס לתלונה הגדולה שלי על האתר: למה בכל פעם שאני

אוי ואבוי, איזה ספר מקסים.
כשתקראו בו תבינו למה.
אלא שאליה וקוץ בה. כדי לספוג את משמעות המשפטים הארוכים, דרושה סבלנות שאינה תואמת את הקופצנות התזזיתית של תמונות הטלוויזיה. כדי להתחבר לאופיים העמוק של הנפשות הפועלות, נדרש להכיר לכל הפחות במקצת את, את אופיים של בעלי החיים הקטנים, נברן, חפרפר, קרפד, לוטרה, עכברוני שדה ועוד, שהם למעשה הנפשות הפועלות בספר זה, כדי להבין את כמיהת המרחבים חסרת הגבולות

לדעתי הוא אחד הספרים הטובים ביותר שאי פעם קראתי , הייתי משווה אותו אפילו לספר תהילים .
יש בו את כל מה שחסר פה בארץ : רעות , ירוק בעיניים , שקט , ענווה , תרבות , דרך ארץ ואוכל טוב .
אנשים רבים אומרים שהספר אמנם קלאסי אבל משעמם , ובכן זה תלוי . אם אתה חובב קריאה מהירה ושידורים חוזרים של " מה קורה באילת ? " בערוץ 7 של הוט לא תמצא בו הנאה . הספר הזה הוא לא בירה , הוא למעשה יין איכותי , על כן לא שות

מקסים! לילדים ולילדים בנפשם. אינטראקציה קסומה ומלאה בערכים (חברות, אחריות). והכול דרך
סיפור הרפתקאותיהם המלבב של ארבעה יצורים זעירים - בעלי חיים שלא תמיד אהודים: שהרי כמה מאיתנו חובבי חפרפרות, גיריות או קרפדים?
קסום ומזכיר בדרכו את סיפור הרפתקאותיהם של פו הדב וחבריו (המלא והמוער) של א.א. מילן.