![הרוח בערבי הנחל [1974] - קנת גרהם](/100x154/bookimages/covers97/973632.jpg "הרוח בערבי הנחל [1974] - קנת גרהם")
ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 26 בינואר, 2025
ע"י ירון אבטליון מדע בדיוני 3.141592
ע"י ירון אבטליון מדע בדיוני 3.141592
יותר מהכל, הספר הזה מחזיר אותי לעידן אחר. בגילי כבר אפשר לדבר על עידנים כי זה זה נראה כל כך מזמן. הגננת שלנו (נעמי) הקריאה את הספר בשנות ה 70 בירושלים. למה אני קורא לזה עידן אחר? מכמה סיבות: ראשית מדובר בילדות שחלפה מזמן. שנית, זה ספר שמייצר תחושות נוסטלגיה לספרים שכבר אינם. ושלישית, ולא פחות חשוב, זה ספר על תקופה שלא הייתה בה אלימות (בספרים וגם כמעט לא בטלוויזיה. סתירה לפרצוף הייתה שיא האלימות... היום עריפת ראש ודם זה עובר בשקט...).
הספר כ"כ תמים ונעדר אלימות. אני מאמין שאין צורך לתארו. על ידידות בין חיות (צפרדע, חולד, סמור...) , שיחות והרפתקאות שבתור ילד האמנתי לכל מילה. חיות טובות שנפגשות לארוחת בוקר וכוס תה ותאורי הנחל, וזה נצרב בזיכרון לתמיד. אח"כ בשנות ה 80, זכור לי כי הסיפור הפך לתסכית (מה שמכונה היום "הסכת") בתכנית "לבת ולבן ומי שמתעניין", עם קולו המכשף של מוטי ברקן, שסיפר אותו בחן ובליווי של קולות רקע. וזה היה ממש עדין ומלא יופי. אין יותר דברים כאלה היום. הקצב של הסיפור איטי ונעים וגם התרגום שהיה בשפה עברית גבוהה וישנה (אם אני לא טועה זה היה תרגום של יונתן רטוש אבל אל תתפשו אותי במילה) וגם השפה הייתה אז תמימה ונעימה לאוזן ואני מעדיף את התרגום הזה על החדשים שיצאו. בגלל הנוסטלגיה וכל הטוב שיש בספר הישן. אפילו הציורים שובי לב.
באמת שאין כמעט למצוא דברים יפים כאלה, וגם בגילי אני קורא אותו אחת לכמה שנים. כדאי להכיר אותו גם ובעיקר לילדים.
ציון 10
20 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
שין שין
(לפני 8 חודשים)
בספרי ילדים אולי הייתה פחות אלימות
במציאות הייתה יותר אלימות כלפי ילדים.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 8 חודשים)
זה פורום של ספרים ולא פורום של גננות.
|
|
|
ירון אבטליון מדע בדיוני 3.141592
(לפני 8 חודשים)
הרגת אותי. גם לגננת שלי הייתה שמלת פעמון.....
|
|
|
רץ
(לפני 8 חודשים)
גם אני ממרומי גלי המופלג, לא מפסיק להיזכר בגננת שלנו עם שימלת הפעמון הנהדרת, ולחשוב על תקופה תמימה שחלפה מהעולם.
|
|
|
איתי בהילוך איטי
(לפני 8 חודשים)
פואנטה קבלי לייק על דברייך.
אני מסכים אתך. כי למעשה נשאלת השאלה, אם הם כבר מתרפקים היום, על מה ישאר להתרפק בעוד 20 או 30 שנה? מצד שני, יתכן והם צודקים, כי לכי תדעי אם בעוד 20-30 זכרונם לא יבגוד בהם ואז הניסיונות להתרפק יעלו בתהו. בקיצור, בלבלתי את עצמי ולא הצלחתי להגיע לקביעה חד-משמעית בעניין.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 8 חודשים)
אשרי המאמינים בנוסטלגיה.
מבחינתי, התרפקות על העבר מתקשרת לגילאים הרבה יותר מתקדמים - כשהמוח כבר חלוד ורואים את הסוף. עד אז...המלאכה מרובה ויש שפע של ספרים וכו'. נ.ב. לפרצוף נותנים *סטירה* (אפילו שאסור! ובטח לא סרגל על האצבעות או חגורה בישבן כמו פעם...) |
|
|
גלית
(לפני 8 חודשים)
זה נחמד אם כי לא מדוייק
זו לא הייתה תקופה ללא אלימות .(למין האנושי אין תקופות כאלו) אפילו לא בספרות . זכור לי היטב איך התחש מתחמש ומחמש את רעיו לצורך הפלישה לטירה וכיבושה בחזרה.
הקרפד הנמהר גם הוא אינו בוחל באלימות - לפחות מילולית - כדי להשיג את רצונו. החברים מאיימים על הקרפד באלימות גופנית כדי שירגע ויעשה כדברהם. באופן אישי אני מצאתי שהשפה של רטוש -במשלב גבוה שלא לצורך - רק הרחיקה ממני את הספר. אני פחות או יותר מהדור שלך ( אני עוד זוכרת שקראו לזה "לאם ולילד" "לבת ולבן ולכל המתעניין" היה כבר עניין של שנות ה80 נראה לי ,לא שזה חשוב) ולכן כן התעורר בי עניין אחרי ששמעתי את מוטי ברכאן אבל רק שהייתי בגיל תיכון הצלחתי להנות מהספר ולהבין אותו. |
20 הקוראים שאהבו את הביקורת
