ביקורת ספרותית על הרוח בערבי הנחל [1974] מאת קנת גרהם
ספר מעולה

---

טוב, אני לא יודעת למה כתוב כאן בכותרת "מהדורת 1979", בעוד על הספר שאני קראתי כתוב שהוא ראה אור בשנת 1974, שזה אומר לפני כמעט ארבעים וארבע שנים וזה מרשים. כמו כן אני לא יודעת למה לא העלו את תמונת השער של הספר בגירסה הזאת, ולמה כל הסקירות על הספר הזה רלוונטיות לתרגומים המעודכנים ולא לזה הראשון שנוצר בידי משורר, כפי שראוי לספר הזה. אבל אלה תלונות קטנות ביחס לתלונה הגדולה שלי על האתר: למה בכל פעם שאני מנסה להיכנס פנימה הוא בקריסה?

אז מהתחלה: שלום חברים, אני יודעת שמזמן לא הייתי פה. מה שלומכם? מה נשמע? איך אתם? והמשפחה? אצלי הכל בסדר. חוץ מזה שעברתי דירה ונהרס לי האוטו, ואני מנסה להסתגל. אתם יודעים איך זה. בית חדש. הכיוונים של האור שונים. וגם האוורור אחר. והשעה שבה כדאי או לא לפתוח חלון כדי להכניס שמש ולא אבק. ואם נכנס אבק, גם הזווית שבה מטאטאים אותו השתנתה. וכך זה ממשיך, הארונות אחרים, והסידור בתוכם משתנה, וצריך לארגן מחדש כמה פעמים עד שמוצאים את המקום המתאים והנוח לכל החפצים. חברים ומכרים הגיבו על החלטת המעבר שלנו, בגיל ובמצב המשפחתי, וקראו לה "אמיצה". בכך הם התכוונו לומר בנימוס שזו החלטה טפשית ופזיזה. כי למה לעקור שורשים שהתקבעו במקום אחד, ולהזיז אותם למקום אחר. ומה היה רע בעצם.

אבל לא היה רע, וגם עכשיו די טוב. רק שמכל זה יוצא שאני לא ממש קוראת. אני יודעת שזה וידוי אפל במיוחד, כזה שהולך להעיף את האתר לקריסה נוספת. אבל אני מקווה שתאהבו אותי למרות הכל. איכשהו אני עסוקה מדי, או שלא מצאתי את הפינה הנכונה על הספה לישיבה נינוחה לקריאה. או שטרם רכשתי את הכורסה המתאימה עם מנורת הקריאה ההולמת. לא ברור איך ומדוע, אבל כמעט ולא יוצא לי לקרוא. ואם אני כבר לוקחת ספר ליד, זה רק כזה ישן, שכבר קראתי הרבה הרבה הרבה פעמים.

כמו הרוח בערבי הנחל. ודווקא בתרגום הישן עם החפרפר ומר תחש, כי חפרפרת ונמייה היו נקביות מדי, והספר הזה הוא כמעט כולו מעלות הרווקות הגברית, וחלילה שתהיה דמות שאפילו שמה רומז שהיא אולי נקבה. חוץ מהכובסת המורגלת בהטרדות ותקיפות מיניות מצד שאר גיבורי הספר הגברים, וחוץ מעוד דמות ממולחת למדי, נהגת האסדה. חוץ משתיים אלה, הספר הוא גברי. והוא גם שיר הלל לבית. בתחילתו אנחנו פוגשים בחפרפר המואס בניקיון האביב ונוטש את מחילתו לטובת חיי נופש ופשטות ואחר כך נפגוש בעכברוש הכמה לנדודים דרומה וצפונה, שלא לדבר על הקרפד ההרפתקן. אבל כל זה לא באמת. באמת הספר עוסק במגרדי פתח ובמזווים, בכלי אוכל ובארוחות שמכינים בהם, במצעים ובאיבוקים מתחת למיטה. את הנדודים מרגישים טיפה, בתיאורי הנוף א-לה-גבעת ווטרשיפ, ובגיחות של הגיבורים לשם או לכאן, רק כדי לגלות שבית שהזניחו אותו מריח מאבק, וגם אין מה לתת לעכברים שמבקשים טריק-או-טריט או איך שלא קוראים לזה במחוזות הללו של אנגליה. קצת לא ברור היחס בין החיות לבני האדם. החיות מתנהלות כמו בני אדם, מתלבשות כמו בני אדם, ומתנהגות כבני אדם, וגם מדברות עם בני האדם ועושות איתם עסקים. הן גם מקימות בתים מלאי רהיטים וחפצים, אם כי במקומות שאנשים לא היו בוחרים לעשות זאת, כמו במחילות או על גדות נהר. אבל חוסר הקוהרנטיות הזאת, כמו גם העדרו של חוט עלילה ברור שמקשר בין כל הסיפורים השונים לא מפריע לקסם.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הרוח בערבי הנחל [1974]