<mark>ליאו פרוץ</mark> יודע לכתוב.
אני מאוד אוהב את הספר הזה על אף שהתוכן בו לא נוסק לגבהים מיוחדים, והוא נוגע בעיקר באגדות, וזה בגלל צורת הכתיבה המיוחדת. כבר ספר שלישי שלו שאני קורא, ואני חייב לציין שגם הקודמים הצטיינו בסגנון כתיבה מצוין.

העניין בספר הזה כמו שכתבתי, זה אגדות. לא אלאדין או משהו, אלא דברים כביכול מבוססים מתקופה רוויה סיפורים, והיא פראג העתיקה (טוב אולי לא כלכך עתיקה). פראג של המהרל והגולם

אז <mark>ליאו פרוץ</mark>! יותר משתוכלו לקרוא עליו בויקיפדיה לא אוכל לספר (הסופר האוסטרי שהתאכזב מכל הנעשה עם הנאצים וכו' ושגם עלה לארץ ולא מצא את עצמו וכו'), גם כי כתבתי עליו בכמה ספרים שלו שקראתי, ועקב היותו לא רע בכלל, אני מקווה להספיק להשיג את כל הספרים המתורגמים שלו, כי בנתיים אני רווה נחת גדול.

הספר עוסק בסגנון שעל פניו לא היה תופס אותי, הקטע המעצבן הזה של סיפור שגורם לך לתהות אם הוא חלום או לא, רק ש

הדבר הראשון שעלה בראשי כשהתחלתי לקרוא את פרוץ הוא – "או, הנה מספר סיפורים קלאסי"!
ובאמת, הספר כולו מורכב ממחרוזת של סיפורים קטנים, כולם נעים סביב הציר המרכזי של הקשר הנורא בין היהודי העשיר מרדכי מייזל לבין קיסר צ'כיה רודולף השני. למעשה, סיפור קהילה יהודית שגורלה נקשר בגורל אחת המדינות המרתקות, שהוציאה מחיקה סופרים גדולים כמו קארל צ'אפק ופרנץ קפקא.
<mark>ליאו פרוץ</mark> לקח את אותה הוויה, בה הוא עצמו גדל, וה

סיפורו של גיאורג ויטורין קצין אוסטרי שמשתחרר ממחנה שבויים רוסי לאחר שעבר התעללות גופנית ונפשית מצד מפקד הכלא סליוקוב.
לאחר חזרתו לאוסטריה הוא רוקם יחד עם חברים אסירים לשעבר גם הם תוכנית להתנקם במפקד הכלא האכזר ולהתנקש בחייו.
ויטורין יוצא במסע חיפושים נרחב העובר ברוסיה, אוקראינה, טורקיה, אוסטריה,איטליה וצרפת כשברקע המהפכה הרוסית ומלחמת האזרחים ברוסיה.
מסעו של גיאורג אורך מעל לשנתיים עד שלבסוף הו

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה, חמשה שבויים אוסטריים משתחררים מהשבי הרוסי וחוזרים לביתם לאחר שלוש שנים ארוכות. בהיותם בשבי נשבעו שבועה לנקום בקצין הרוסי שהיה מופקד עליהם בשבי – מיכאל מיכאיילוביץ' סליוקוב. אך כטיבו של הטבע האנושי והזמנים המשתנים, החזרה לווינה לחיים הנוחים מפרקת את החבורה וממסמסת את הנדר שניתן אי שם בקור המקפיא מעל קברו של חברם. אחד אחד נשמטים החברים מלמלא את השבועה פרט לאחד – גיאורג ו

<mark>ליאו פרוץ</mark> הוא סופר יהודי שנולד בפראג ב-1882. הוא גדל בוינה והיה חברם של רוברט מוסיל, רילקה והופמנסטאל.
ב-1938 עלה לישראל והתיישב בתל-אביב, אך לא זכה להכרה כאן. פרוץ חש מרוחק מהתרבות ומסביבתו החדשה, וחי שנים באלמוניות. כתביו, שעסקו בהווי אירופי היסטורי זר לנוער הישראלי המלוכד סביב הציונות, נדחקו לקרן זווית. קשריו עם סופרים אחרים בארץ, כולל סופרים ממוצא גרמני כמו מקס ברוד, פליקס ולטש וארנולד צווייג

בביקורת הזאת מופיעים כמה ספוילרים לא משמעותיים שלא יפריעו כלל לאלה שעדיין לא קראו את הספר.

"בלילה מתחת לגשר האבן" אינו רומן רגיל.

זה אוסף סיפורים, המתרחשים במקום אחד (פראג העתיקה) לאורך תקופה של כשני עשורים, בסוף המאה ה- 16 ותחילת ה-17.

דמות שכיכבה בסיפור אחד יכולה לככב בסיפור נוסף, או להופיע בו כשחקנית משנה, או לא להופיע כלל ורק להיות מוזכרת בעקיפין, בשיחה או בתיאור. הרומן מלא בפלאים,

לפעמים הדמיון לא מספיק. קחו את ינואר 2020. נראה לי שכל נסיון, גם של עתירי הדמיון מבין הפסימיים במיוחד, לצייר את העולם של יוני 2020, כולה חצי שנה קדימה, לא היה מתקרב בשום צורה למציאות הנוכחית. יש זמנים כאלה בהיסטוריה שבהם האקסיומות מאבדות תוקף, הסדר הקיים מפסיק להתקיים וכדי לדעת מה קורה אתה יכול רק להסתכל מהחלון ולנסות להבין מזה משהו.

טוב, לא חייתי אז וגם לא קראתי על זה הרבה, אבל נראה לי שרוסיה

יש טעות בביקורת של yaelhar
אם היא היתה קוראת את ויקיפדיה היא היתה יודעת ש<mark>ליאו פרוץ</mark> היה חייל ב-1903
"בשנת 1903 עבד במשך זמן מה בעסק המשגשג שפתחה המשפחה בווינה, ושפעל ברציפות עד לסיפוח (האנשלוס) אוסטריה לגרמניה הנאצית. באותה שנה התנדב לשירות צבאי בפראג, ושוחרר מסיבות בריאותיות בדצמבר 1904."
חבל שכותבים ביקורת על הסופר לפני מחקר בסיסי