קראתי את הספר הזה כבר לפני יותר משבועיים ושכחתי לכתוב עליו כאן, אז הרשמים שלי יהיו מזיכרון לא מיידי. דיסקליימר קטן..

בכל מקרה, הספר הזה מביא שתי דוגמאות עבריות מימה"ב לסוגה ספרותית שהייתה נפוצה בכל המרחב הענק שבין אירופה, צפון אפריקה ופרס: רומאנסות על אלכסנדר הגדול.
יש לרובן מקור משותף רחוק מיוון ההלניסטית, אבל דרך תרגומים, תרגומים של תרגומים, תוספות והשמטות, נוצרו בכל תרבות וריאציות ייחודיות

זה הספר השני שאני קורא מפרי עטו של <mark>יוסף דן</mark>. רכשתי אותו אתמול ולא הנחתי לו. ההתעניינות שלי בספר היא מגמתית ולכן דלגתי על חמישה פרקים, אותם אקרא בעץיד הקרוב. כרגע העניין שלי בספר נבע ממאמר שאני כותב על היסודות האפוקליפטיים שתחום המחשבים בחינוך רווי בהם. לכן, התעניינתי לקרוא על התנועות האפוקליפטיות הראשונות, על מאפייני האפוקליפטיקה, ובעיקר על המגמות האפוקליפטיות החילוניות מהמאה השמונה עשרה ועד לימינו

"אל תסתכל בקנקן" אמר רבי יוסי, והוא צדק, כי בחירת הקנקן (ציור הכריכה) של הספר הזה מוזרה ותמוהה. ציור זה, שרומז לאישה מפתה, לא מתאים כלל לספר שעוסק כולו בחוויות מיסטיות של חסידי אמונה יהודים. אלה בדרך כלל "רואים" את הסדר האלוהי בשמים, או מטיפים לדבקות בתפילה כדי לחזות באור האלוהי. יש מביניהם שמחפשים דרך לקרב את המשיח ולהביא את הגאולה, אבל הקטע היחיד שיש בו התייחסות לאישה הוא בדבריו של ר' משה קורדו

סקירה מאוד מרתקת על התפתחותה של המיסטיקה העברית במאות הראשונות לספירה.
כשמדברים על מיסטיקה של עם ישראל, לרוב עולה לראש אסוציאציה מתבקשת אל עולם הקבלה - אבל כאן העיסוק הוא במשהו הרבה יותר קדום, אף האיזכור של ה"ספירות" כפי שמופיעות בתורת הקבלה מופיע רק בספר אחד (ספר יצירה), וגם במשמעות מעט שונה.
הספר מתמקד בקומץ ספרים נבחרים (מתוך מבחר של עשרים ומשהו ספרים), מביא ציטוטים ומפרש, היכן שניתן (ולעתים

'ההיסטוריה היא כמו חוף ים- כל חופי הים דומים דמיון רב אך כל חוף שונה ממשנהו'. כך מתאר <mark>יוסף דן</mark> את מחקר ההיסטוריה שלעולם חוזרת ולעולם נשנית. לדעתי מדובר בעבודה מצוינת המקנחת את עצמה בתיאורי התפישה של ההיסטוריה בספרות ובתרבות, הן בקרב כתביו של אומברטו אקו וכלה באהרון אפלפלד. אני חייב לציין שקריאת הספר הייתה לי די קשה שכן <mark>יוסף דן</mark> מכביר בתיאורים מפורטים ובמונחים מקצועיים. אך מעבר לכמה מעידות של דילוג ע

ספר מהנה ומעשיר, למרות שהוא מאד לא קל לקריאה למישהו כמוני. מישהו כמוני זה אחד שגדל כילד בקיבוץ ומעולם לא ביצע תהליך של התקרבות לדת, לא לכיוון ההצגה החיצונית (כיפה ענקית, פאות עד הכתפיים) ולא לכיוון ההתעלות הפנימית (התעמקות בתורת הקבלה). מהקריאה בספר התברר לי שגם בהיסטוריה יהודית חסר לי לא-מעט.
אז לי זה היה ספר מהנה. הוא הציג בפני תרבות שחיה ונושמת על ידי. דוברת בשפה שלי ואולי אפילו שנינו בני אותה