“"אל תסתכל בקנקן" אמר רבי יוסי, והוא צדק, כי בחירת הקנקן (ציור הכריכה) של הספר הזה מוזרה ותמוהה. ציור זה, שרומז לאישה מפתה, לא מתאים כלל לספר שעוסק כולו בחוויות מיסטיות של חסידי אמונה יהודים. אלה בדרך כלל "רואים" את הסדר האלוהי בשמים, או מטיפים לדבקות בתפילה כדי לחזות באור האלוהי. יש מביניהם שמחפשים דרך לקרב את המשיח ולהביא את הגאולה, אבל הקטע היחיד שיש בו התייחסות לאישה הוא בדבריו של ר' משה קורדובירו שאמר: "הרוצה להזדווג עם בת מלך, ושלא תפרד ממנו לעולם, צריך תחילה שיקשט עצמו בכל מיני קשוטים ומלבושים נאים..." והוא ממשיך ומסביר איך צריך להתייחס יפה לאישה. ברור שהאישה בטקסט הזה היא השכינה - שכינה שמימית, עשויה וילונות של שמים, בלי שמץ של צבע אדום, ולא ברור לי למה שני הפרופסורים שאחראים ליצאתו של הספר לאור בחרו כמו שבחרו. אז מי הוא מיסטיקן? עפ"י דבריו של יוסף דן מיסטיקן לעולם לא יכול להסביר את העובדה שהוא מיסטיקן, כי אין מספיק מילים שיכולות להביע חוויה מיסטית. אני מסכימה עם דעתו זו, אבל נדמה שבספר זה דן דווקא סותר את דעת עצמו, ומביא מכתביהם של רבנים שונים שפעלו לאורך הדורות. סיפור יפה (שלא נמצא בספר זה) מספר על פרידריך קקולה, כימאי גרמני, שהצליח להבין ולרשום את נוסחת מבנה אטומי הפחמן, אחרי שהלך ברחוב, ופתאום מצא עצמו מהלך כמו בחלום, רואה אנשים רוקדים ברחוב ריק, כשהזרועות שלהם מחוברות, ואליהן מחוברים אנשים נוספים, וכך הלאה. האם קקולה הוא מיסטיקן? לדעתי כן, ובדומה לו גם אנחנו, בחיי היום יום שלנו, מקבלים לפעמים החלטות אחרי מראה דמיוני כזה או אחר. כך שמבחינתי מיסטיקן לא חייב להיות אדם דתי, ששקוע בדת ובמצוותיה. העניין הוא שהיהדות, לאורך הדורות, רשמה רק את הרבנים כמי שיש להם מן זכות לראיה מיסטית, כאילו רק היכולת לראות את מראה האלוהים או לדמיין את מבנה היקום מקנים לאדם יכולת מיסטית, ומכאן אוסף הסיפורים שבספר זה. סיפורים שמתארים את הישות האלוהית או את האופן שבו צריך לנהוג כדי שנוכל לראות ישות זו, וכו'. ברור לי שהספר הזה מתאים רק לבודדים. הוא לא מתאים לגב' מדונה שחושבת שהיא לומדת קבלה, אבל יכול בהחלט להתאים למי שרוצה להבין טוב יותר את המיסטיקה היהודית.”

“"אל תסתכל בקנקן" אמר רבי יוסי, והוא צדק, כי בחירת הקנקן (ציור הכריכה) של הספר הזה מוזרה ותמוהה. ציור זה, שרומז לאישה מפתה, לא מתאים כלל לספר שעוסק כולו בחוויות מיסטיות של חסידי אמונה יהודים. אלה בדרך כלל "רואים" את הסדר האלוהי בשמים, או מטיפים לדבקות בתפילה כדי לחזות באור האלוהי. יש מביניהם שמחפשים דרך לקרב את המשיח ולהביא את הגאולה, אבל הקטע היחיד שיש בו התייחסות לאישה הוא בדבריו של ר' משה קורדובירו שאמר: "הרוצה להזדווג עם בת מלך, ושלא תפרד ממנו לעולם, צריך תחילה שיקשט עצמו בכל מיני קשוטים ומלבושים נאים..." והוא ממשיך ומסביר איך צריך להתייחס יפה לאישה. ברור שהאישה בטקסט הזה היא השכינה - שכינה שמימית, עשויה וילונות של שמים, בלי שמץ של צבע אדום, ולא ברור לי למה שני הפרופסורים שאחראים ליצאתו של הספר לאור בחרו כמו שבחרו. אז מי הוא מיסטיקן? עפ"י דבריו של יוסף דן מיסטיקן לעולם לא יכול להסביר את העובדה שהוא מיסטיקן, כי אין מספיק מילים שיכולות להביע חוויה מיסטית. אני מסכימה עם דעתו זו, אבל נדמה שבספר זה דן דווקא סותר את דעת עצמו, ומביא מכתביהם של רבנים שונים שפעלו לאורך הדורות. סיפור יפה (שלא נמצא בספר זה) מספר על פרידריך קקולה, כימאי גרמני, שהצליח להבין ולרשום את נוסחת מבנה אטומי הפחמן, אחרי שהלך ברחוב, ופתאום מצא עצמו מהלך כמו בחלום, רואה אנשים רוקדים ברחוב ריק, כשהזרועות שלהם מחוברות, ואליהן מחוברים אנשים נוספים, וכך הלאה. האם קקולה הוא מיסטיקן? לדעתי כן, ובדומה לו גם אנחנו, בחיי היום יום שלנו, מקבלים לפעמים החלטות אחרי מראה דמיוני כזה או אחר. כך שמבחינתי מיסטיקן לא חייב להיות אדם דתי, ששקוע בדת ובמצוותיה. העניין הוא שהיהדות, לאורך הדורות, רשמה רק את הרבנים כמי שיש להם מן זכות לראיה מיסטית, כאילו רק היכולת לראות את מראה האלוהים או לדמיין את מבנה היקום מקנים לאדם יכולת מיסטית, ומכאן אוסף הסיפורים שבספר זה. סיפורים שמתארים את הישות האלוהית או את האופן שבו צריך לנהוג כדי שנוכל לראות ישות זו, וכו'. ברור לי שהספר הזה מתאים רק לבודדים. הוא לא מתאים לגב' מדונה שחושבת שהיא לומדת קבלה, אבל יכול בהחלט להתאים למי שרוצה להבין טוב יותר את המיסטיקה היהודית.”