האם היהדות היא בעיקרה דת של חוקים ומצוות שנכפו על בני העם היהודי מתוקפה של ההתגלות ההיסטורית בסיני? או שמא ניתן למצוא בה גם מרכיב משמעותי של עיסוק בחייו הנפשיים של היחיד, מצוקותיו הקיומיות, מאבקיו הפנימיים וחוויותיו הרוחניות הפורצות מעבר לחיי השגרה?
ספר זה מתמודד עם שאלת מקומם של החיים הנפשיים במקורות היהדות החל במקרא והמשך בספרות חז``ל, במחשבה הפילוסופית של ימי הביניים, במחשבה הקבלית ובהתעצמות יוצאת הדופן של העיסוק בחיים הנפשיים שבספרות החסידית. הספר נכתב מנקודת מבט של חקר משווה של דתות, בכך הוא מאפשר לקורא לעמוד על היסוד המשותף בתהליכי ההפנמה בדתות השונות, ומציע מבט חדש הן בחקר הדת והן בחקר המחשבה הדתית. במקום הדיכוטומיות השגורות, והמלאכותיות לעתים קרובות, בין היבטיה הפילוסופיים מזה והמיסטיים מזה של הדת בכלל ושל היהדות בפרט, מתמקדת תשומת הלב במשמעויות הנפשיות של כוונת המצוות, בחוויות אקסטטיות ומדיטטיביות, בהפנמות רעיוניות ובהיבטים קיומיים והכרתיים של החיים הדתיים.
אחרית הדבר מציעה דיון פילוסופי על משמעויותיהם של הנתונים הנפרשׂים בספר, ובו באה לידי ביטוי עמדה אקזיסטנציאליסטית הרואה בהשתוקקות לפריצה אל מעבר לסובייקטיביות יסוד מרכזי ברוחניות האנושית.
הספר העשרים ואחד בסדרת ``פרשנות ותרבות``
בעריכת פרופ` אבי שגיא
האדם הוא יש מפרש. בני אדם, יחידים וחברות, מנהלים את חייהם תוך פירוש מתמיד של מעשיהם, ערכיהם, עולמם ומכלול פעילותם. מעשה הפרשנות אינו רק נחלתם של חוקרי תרבות, אלא הוא בראש ובראשונה נחלתו של כל אדם הפועל בעולם והמנסה באופן מתמיד לתת פשר למרחבים השונים שבהם הוא פעיל. הפעילות הפרשנית היא אחד ממאפייניו הבולטים של הקיום האנושי. האדם כיצור חושב אינו מסתפק בעשייה; אדרבה, עשייתו מלווה בהסבר או בהבנה של מעשיו. אמנות הפרשנות משוקעת בדרך כלל בפעילות הפרקטית עצמה, והיא איננה מוארת באורה של התודעה וההכרה השיטתית.
ואולם לעתים קרובות נעשית הפרשנות למושא עצמאי; או אז מוסטת תשומת הלב ממרחב הפעילות המעשית אל המרחב התאורטי. מעבר זה מסמן את ראשיתה של העבודה השיטתית המושקעת בפענוח, בניתוח ובתיאור של מרחבי הפעילות האנושיים שבהם מגולמת באופן מובלע פרשנות. העבודה השיטתית הזאת היא עבודתו של התאורטיקן, והיא מציינת את הפיכת הפרשנות המובלעת בפרקטיקה למומנט עצמאי.
סדרת הספרים ``פרשנות ותרבות`` עוסקת במומנטים פרשניים. הספרים שייכללו בה עוסקים במרחב הפרשנות על מכלול היבטיו: פרשנות של טקסטים ספרותיים, פילוסופיים, דתיים ואחרים, פרשנות של תרבויות וחברות. סדרת הספרים כולה מתייחדת בניסיון להציע קריאה פרשנית חדשה ומאתגרת.

האם היהדות היא בעיקרה דת של חוקים ומצוות שנכפו על בני העם היהודי מתוקפה של ההתגלות ההיסטורית בסיני? או שמא ניתן למצוא בה גם מרכיב משמעותי של עיסוק בחייו הנפשיים של היחיד, מצוקותיו הקיומיות, מאבקיו הפנימיים וחוויותיו הרוחניות הפורצות מעבר לחיי השגרה?
ספר זה מתמודד עם שאלת מקומם של החיים הנפשיים במקורות היהדות החל במקרא והמשך בספרות חז``ל, במחשבה הפילוסופית של ימי הביניים, במחשבה הקבלית ובהתעצמות יוצאת הדופן של העיסוק בחיים הנפשיים שבספרות החסידית. הספר נכתב מנקודת מבט של חקר משווה של דתות, בכך הוא מאפשר לקורא לעמוד על היסוד המשותף בתהליכי ההפנמה בדתות השונות, ומציע מבט חדש הן בחקר הדת והן בחקר המחשבה הדתית. במקום הדיכוטומיות השגורות, והמלאכותיות לעתים קרובות, בין היבטיה הפילוסופיים מזה והמיסטיים מזה של הדת בכלל ושל היהדות בפרט, מתמקדת תשומת הלב במשמעויות הנפשיות של כוונת המצוות, בחוויות אקסטטיות ומדיטטיביות, בהפנמות רעיוניות ובהיבטים קיומיים והכרתיים של החיים הדתיים.
אחרית הדבר מציעה דיון פילוסופי על משמעויותיהם של הנתונים הנפרשׂים בספר, ובו באה לידי ביטוי עמדה אקזיסטנציאליסטית הרואה בהשתוקקות לפריצה אל מעבר לסובייקטיביות יסוד מרכזי ברוחניות האנושית.
הספר העשרים ואחד בסדרת ``פרשנות ותרבות``
בעריכת פרופ` אבי שגיא
האדם הוא יש מפרש. בני אדם, יחידים וחברות, מנהלים את חייהם תוך פירוש מתמיד של מעשיהם, ערכיהם, עולמם ומכלול פעילותם. מעשה הפרשנות אינו רק נחלתם של חוקרי תרבות, אלא הוא בראש ובראשונה נחלתו של כל אדם הפועל בעולם והמנסה באופן מתמיד לתת פשר למרחבים השונים שבהם הוא פעיל. הפעילות הפרשנית היא אחד ממאפייניו הבולטים של הקיום האנושי. האדם כיצור חושב אינו מסתפק בעשייה; אדרבה, עשייתו מלווה בהסבר או בהבנה של מעשיו. אמנות הפרשנות משוקעת בדרך כלל בפעילות הפרקטית עצמה, והיא איננה מוארת באורה של התודעה וההכרה השיטתית.
ואולם לעתים קרובות נעשית הפרשנות למושא עצמאי; או אז מוסטת תשומת הלב ממרחב הפעילות המעשית אל המרחב התאורטי. מעבר זה מסמן את ראשיתה של העבודה השיטתית המושקעת בפענוח, בניתוח ובתיאור של מרחבי הפעילות האנושיים שבהם מגולמת באופן מובלע פרשנות. העבודה השיטתית הזאת היא עבודתו של התאורטיקן, והיא מציינת את הפיכת הפרשנות המובלעת בפרקטיקה למומנט עצמאי.
סדרת הספרים ``פרשנות ותרבות`` עוסקת במומנטים פרשניים. הספרים שייכללו בה עוסקים במרחב הפרשנות על מכלול היבטיו: פרשנות של טקסטים ספרותיים, פילוסופיים, דתיים ואחרים, פרשנות של תרבויות וחברות. סדרת הספרים כולה מתייחדת בניסיון להציע קריאה פרשנית חדשה ומאתגרת.