וסילי גרוסמן היה עיתונאי שביקר בחזית וראה את המלחמה על כל מוראותיה, הוא היה קומוניסט מתפכח שהבין את העוולות שנעשו על ידי השלטון לעם בשם המהפכה, ואולי הכי חשוב - הוא היה יהודי שיהדותו הפכה בעל כורחו למרכיב עיקרי בזהותו.
הספר מורכב מהמלחמה, עוולות הקומוניזם והשואה. אלה שלושת מרכיביו ואת שלושתם חווה וסילי גרוסמן אישית.
כשהוא כותב על סטלינגרד אפשר ממש לראות את החזית הקטלנית, ברד האש והמתכת, העיר הקרועה לגזרים בהפצצות, האנשים שחיים על זמן שאול חיילים ואזרחים כאחד.
כשהוא כותב על הטיהורים הגדולים של 1937, על הקולחוזים, על כלא לוביאנקה, על תרבות ההלשנות של אדם נגד חבריו, קרוביו ומשפחתו אפשר לראות את תהליך ההתפכחות של גרוסמן מהחלום הקומוניסטי. תהליך שבוודאי היה קשה וכואב.
כשהוא כותב על אישה יהודיה בגטו שמבריחה מכתב לבנה המתגורר ברוסיה בו היא מספרת על ידידיה הגויים שברובם הפנו לה עורף, על שכניה היהודים בגטו שמתאמצים לנהל שגרה כלשהי בתוך מציאות מטורפת והזויה כל כך. על הבנתה כי הדבר היחיד שמגדיר אותה כרגע הוא יהדותה, לא עבודתה המסורה כרופאה, לא התרבות הרוסית שהיא אהבה ולא חבריה הגויים שנטשו אותה. או כשהוא כותב על אישה אחרת על רכבת בדרך למחנה השמדה ביחד עם שלל דמויות שונות שכל חטאן הוא יהדותן, אפשר לראות את גרוסמן שהיה בטוח שהוא אזרח העולם, רוסי גאה, איש תרבות ועיתונאי מצליח שגילה לפתע שכל זה לא משנה כלום לאנשים מסויימים. לא לנאצים וגם לא לרוסים רבים ששיתפו איתם פעולה.
מתוך כל החוויות האישיות האלה כתב גרוסמן ספר בדם ליבו. הקריאה בו מטלטלת ולפרקים עוצרת נשימה. הכתיבה משובחת, הדמויות כתובות היטב, העלילה מצוינת.
מומלץ למי שיש לו זמן וכוח להשקיע בקריאת ספר כבד מאוד אך גם מתגמל מאוד.

אישה יפה יופיה הולך מסוף העולם ועד סופו
ויפי העולם כולו כיופיה של אישה
ואני, אלוהים, איך אוכל

זו ההקדמה לספר הנפלא הזה, אשר כשמו כן הוא מספר את סיפורם של יוסף ואשת פוטיפר המובא בספר בראשית. הסיפור מסופר בשירים קצרים, כל אחד מנקודת מבט של אחת משלושת הדמויות הראשיות. פוטיפר, אשתו ויוסף.
ספוילרים מכאן והלאה
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
*
המשורר נוטל חירות לעצמו ומספר את הסיפור בצורה שנתמכת במקורות אבל חורגת מהפרשנות הקלאסית ולפעמים (כמו בסיום הספר למשל) בוחר לשנות את הסיפור כרצונו.
פוטיפר סריס המלך מתואר כאדם האוהב את אשתו מאוד. הוא בעל מגונן, מכבד ונדיב שמוכן למלא כל בקשה שלה, אבל הוא לא יכול לתת לה את מה שהיא רוצה יותר מכל.
אשתו היא אישה יפה שלמראית עין לא חסר לה כלום. בעלה אוהב אותה ונותן לה יד חופשית לקנות כל דבר שהיא חושקת בו, יש לה בית גדול ועבדים ושפחות הסרים למרותה, ובכל זאת מה שהיא רוצה יותר מכל הוא מגע גברי. בעלה הוא סריס ולא יכול לספק אותה מינית, מה שמשאיר אותה חרמנית ומתוסכלת.
יוסף נמכר לישמעאלים ונמכר לעבד במצרים, משפחתו הפנתה לו עורף ובגדה בו. למזלו הרב הוא נקנה על ידי פוטיפר המחבב אותו, ממנה אותו לאדון על ביתו ורואה בו תחליף לבן שלעולם לא יהיה לו. גם יוסף מצידו רואה בו דמות אב בארץ נוכריה זו.
מכאן ממשיך המשורר וטווה ביד אומן את סיפורן של הדמויות, פוטיפר הנבגד והאומלל, אשתו הבודדה שנאחזת ביוסף בכל כוחה ויוסף שנקרע בין נאמנותו לפוטיפר ופיתוייה של אשתו, בין ערכיו מבית אבא ובין תאוותו.
השירים כולם יפים עד כדי צמרמורת, מלאים במובאות מהתנ"ך מחד ובמונחים מצריים מאידך, דבר הנותן תחושת אותנטיות שלא הייתה מושגת בפרוזה רגילה.
קראתי ציטוט של טולסטוי שאמר "סיפור יוסף ואחיו הוא מעשה אמנות שאין כערכו בכל ספרות העולם". ע. הלל הוסיף רובד חדש ומפעים לאותו סיפור אלמותי ועשה זאת בהצלחה אדירה.
מומלץ ביותר.

הספר עוקב אחרי כמה ברנשים שהחליטו להגן על המדבר הפראי נגד התיעוש והציוויליזציה.
הכתיבה נפלאה, אבסורדית ומצחיקה מצד אחד ומלאת רגש ואהבה גדולה מהצד השני.
ציון לשבח מיוחד מגיע לספר על המצאה של שיטת מדידת מרחקי נסיעה חדשה, שישיות בירות.

אנדרייטד להחריד. המשך ראוי מאוד לעל העיוורון המושלם.

להתרחק מהספר הזה כמו מאש!!! (הוא טוב מדי ואחרי עשור עוד לא תורגמו שני הספרים הבאים)

התרגום טוב, ההסברים בהירים ומובנים, אבל הספר דוחה כמו שרק מח של אדם מעוות כל כך יכול להיות.

הספר הכי מצחיק בעולם

ממתק לאוהבי המילה הכתובה

ספר ביכורים מפעים, לא פחות.
ארץ ישראל של אחרי חורבן בית שני מקבלת צבע, דמויות כמו אחר, רבי אליעזר בן הורקנוס ושאר התנאים קורמות עור וגידים וקמות לתחיה.
העלילה מצוינת, אלמנט הפנטזיה נכנס בטוב טעם, הכתיבה משובחת וזורמת.
תענוג של ספר, מחכה לספר 2 בקוצר רוח

מוסיף שיש נובלה קצרה בשם "בלשון בני אדם" שמתרחשת מייד עם סוף עלילת הספר ועוסקת ברבי ישמעאל. לא לפספס.