ביקורת ספרותית על הדוב מאת אסף שור
בזבוז של זמן

---

שנים לקח לחוקק חוק סימון על עטיפות מוצרי מאכל ולהזהיר צרכנים מפני עודף סוכר, עודף נתרן ועודף שומן רווי (רווי במה?). למה האזהרה הזו צריכה להיות רק על מוצרי מזון? גם ספרים צריכים להכיל אזהרות כמו "כתוב בזרם התודעה", "דיסטופיה", "אוטופיה".
הדוב הוא דיסטופיה, ספר שמתרחש לאחר אסון כלשהו. הספר הדיסטופי האולטימטיבי כבר נכתב, שמו טירת מאלוויל. למה לכתוב ספרים נוספים חיוורים ולא מעניינים? אזהרה על כריכת הספר תיטיב עם הקוראים ואולי יפחתו כאלה חדשים. ושלא תחשבו לרגע שספרים אוטופיים הם שוס גדול, "עולם חדש, מופלא", למשל. אף הוא לא ספרות של ממש, יותר אוסף הזוי של רעיונות, אבל על תקן הפלוס, כמו שדיסטופיה היא על תקן המינוס, אבל לא ספרות.
הדוב הוא מסוג הספרים שסוקרים משולמים, בהארץ, למשל, מריירים עליהם ומכבירים מילים מיותרות. הייתכן שהתשלום הוא עפ"י מילה? אני סתם חושב רעות, אבל מה אחשוב אם רכשתי ספר עפ"י סקירה שההתלהבות הנובעת ממנה עומדת ביחס ישר לאורגזמה כבירה? אין כבר יושר בעבודה?
אז לאחר שקראתי בתחילה ולאחר מכן כבר רפרפתי עד הסוף, אני כבר יכול להזהיר אתכם.ן במלוא הרצינות: התרחקו מהספר הזה. אין בו כלום. זה לא כלום שהוא רע. זה כלום.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על הדוב