“"הסיפור הוא המוות של הסיפור... משום שבהתקדמות שלו הוא נאכל. כל מה שקורה קורה וזהו. אלף סיפורים היה יכול הסיפור הזה להיות...אלא שכל פעולה היא פעולה אחת שהיתה, ואלף פעולות שלא היו. יבין מה שאני אומר כל מי שראה גבר מבוגר בחולצת כפתורים פקידותית, קצרת שרוולים, מגוהצת. כל מי שראה והבין מה שראה, כל מי שנעצב אז." עמרם הוא הגבר הזה. המבוגר בחולצת כפתורים פקידותית. הוא היה יכול להיות גם יוסי או רפי, אול”

“מבעד לדפים בורא אסף שור עולם שלאחר חורבן גדול. לאחר אירוע שלא ברור מהו ישראל על סף כליה. הרחובות מלאים הרס ואנשים שבורים בגוף וברוח מחפשים מזון ומחסה. בבתים מתחבאים אנשים ששרדו את התופת מנסים לחזור לחיים נורמליים ומתגעגעים לחיים שקדמו למלחמה. ילדים משחקים ברחובות נעים בקבוצות ומנסים להתרגל לחיים הקשים שנותרו. דוב גדול הולך ופוגש מספר דמויות בספר הוא לא תוקף אותם רק מביט בהם וממשיך הלאה. הסופר מ”

“פסיפס אנושי מרתק מרכיב את הספר. אסף שור יודע לכתוב על רגשות אנושיים ולהציג אותם בצורה ברורה וחדה. מספר אפיזודות שלכאורה אין להם קשר מרכיבות את הספר ויוצרות יחדיו ספר מרשים בעל ייחודיות ומבט אנושי חומל. רוכב קטנוע נקלע לתאונה אשר מובילה אותו לחפש את בית דודתו ואולי את זהותו. שני זוגות חברים אוכלים ארוחת ערב שמתפתחת למשהו אחר לגמרי. בקריאת הספר נדמה שהארץ קורסת. תנועת הרכבות מפסיקה וכל הזמן יש תח”

“**** אלכס חולה במחלה סופנית. הוא הולך למות. טס, למען הדיוק. לשווייץ. קרובי משפחה רחוקים מסיעים אותו לשדה התעופה, ושם, במין הכלאה של מועקה, מבוכה והקלה הם משאירים אותו (לבקשתו) בידיהם האמונות של האנשים שעושים דברים כאלה, מסיעים את כסא הגלגלים במערכת העיכול של נמל התעופה, דרך הביקורת הבטחונית, הדרכונים והדיוטי פרי, עד למטוס, ובדרך מתעניינים בנימוס אם הוא צריך לשירותים, או משהו לשתות, או לאכ”

“"הסיפור הוא המוות של הסיפור... משום שבהתקדמות שלו הוא נאכל. כל מה שקורה קורה וזהו. אלף סיפורים היה יכול הסיפור הזה להיות...אלא שכל פעולה היא פעולה אחת שהיתה, ואלף פעולות שלא היו. יבין מה שאני אומר כל מי שראה גבר מבוגר בחולצת כפתורים פקידותית, קצרת שרוולים, מגוהצת. כל מי שראה והבין מה שראה, כל מי שנעצב אז." עמרם הוא הגבר הזה. המבוגר בחולצת כפתורים פקידותית. הוא היה יכול להיות גם יוסי או רפי, אול”

“מבעד לדפים בורא אסף שור עולם שלאחר חורבן גדול. לאחר אירוע שלא ברור מהו ישראל על סף כליה. הרחובות מלאים הרס ואנשים שבורים בגוף וברוח מחפשים מזון ומחסה. בבתים מתחבאים אנשים ששרדו את התופת מנסים לחזור לחיים נורמליים ומתגעגעים לחיים שקדמו למלחמה. ילדים משחקים ברחובות נעים בקבוצות ומנסים להתרגל לחיים הקשים שנותרו. דוב גדול הולך ופוגש מספר דמויות בספר הוא לא תוקף אותם רק מביט בהם וממשיך הלאה. הסופר מ”

“פסיפס אנושי מרתק מרכיב את הספר. אסף שור יודע לכתוב על רגשות אנושיים ולהציג אותם בצורה ברורה וחדה. מספר אפיזודות שלכאורה אין להם קשר מרכיבות את הספר ויוצרות יחדיו ספר מרשים בעל ייחודיות ומבט אנושי חומל. רוכב קטנוע נקלע לתאונה אשר מובילה אותו לחפש את בית דודתו ואולי את זהותו. שני זוגות חברים אוכלים ארוחת ערב שמתפתחת למשהו אחר לגמרי. בקריאת הספר נדמה שהארץ קורסת. תנועת הרכבות מפסיקה וכל הזמן יש תח”

“**** אלכס חולה במחלה סופנית. הוא הולך למות. טס, למען הדיוק. לשווייץ. קרובי משפחה רחוקים מסיעים אותו לשדה התעופה, ושם, במין הכלאה של מועקה, מבוכה והקלה הם משאירים אותו (לבקשתו) בידיהם האמונות של האנשים שעושים דברים כאלה, מסיעים את כסא הגלגלים במערכת העיכול של נמל התעופה, דרך הביקורת הבטחונית, הדרכונים והדיוטי פרי, עד למטוס, ובדרך מתעניינים בנימוס אם הוא צריך לשירותים, או משהו לשתות, או לאכ”