<mark>אווה טים</mark> מספר על המבורג בשלהי מלחמת העולם השניה, ממש החודש האחרון. טים, שזה הספר השלישי שלו שאני קוראת, הוא מספר מאופק. לא חשוב כמה דרמטיים האירועים שקורים מסביב, הוא שומר על הווליום, על הטונים ועל האינטונציה שלו, בתוך איזו תת סקאלה מאד מוגבלת ודוקא זה מאפשר לי להבין את הגודל של מה שקורה מסביב ואת החשיבות של זה. הוא עשה את זה ב"אדום" כשתיאר את מרד הסטודנטים של סוף שנות השישים והוא עושה את זה כאן 

אדום- <mark>אווה טים</mark>, הוצאת עם עובד, 2011

על אהבה, מוות ושאלת המשמעות
כנגן ומבקר ג'ז, גיבור הספר תומאס, כותב ספר על הצבע האדום אך מתפרנס מנשיאת הספדים. כיוון שהמתים אינם מוכרים לו הרי שהוא חייב ללמוד אודותיהם מקרוביהם וחבריהם ולעתים אף לערוך חקירה בלשית לצורך הכנת ההספד. כזה הוא גם המקרה כאשר הוא מוזמן להספיד אחד בשם אשנברגר אשר ביקש זאת במפורש בצוואתו. תומאס מגלה שהוא הכיר את אשנברגר בעבר כאשר נש

עץ הנחשים הוא היוצא דופן מבין ארבעת הספרים מפרי עטו של <mark>אווה טים</mark>, שתורגמו לעברית (המצאת נקניקית הקארי; אחי, לדוגמא; אדום ועץ הנחשים). עלילתו, שבה "מככבים" בני גרמניה בשלל צבעים וגוונים, אינה מתרחשת על אדמת גרמניה, אלא במדינה לטינו-אמריקנית הגובלת בבוליביה, מתברכת או מקוללת במזג אוויר טרופי (תלוי בנקודת השקפתו של הקורא) ונאנקת תחת משטר עריץ הנלחם בתנועת גרילה שמאלית אמיתית או מדומית. לעולם זה, בו חב

כבר די הרבה זמן אני רוצה לקרוא את הספר
"אנשים רגילים :גדוד מילואים 101 של משטרת הסדר ו’הפתרון הסופי’ בפולין", אבל דוחה את זה מסיבות שונות.
חשבתי שהספרון הקטן של <mark>אווה טים</mark> יכול להוות הקדמה למחקרו הרציני של כריסטופר בראונינג. האמת שלא כך היה.
ספרון הזה מבוסס על יומנו של אחיו של המחבר, שהתנדב לשרת באחת היחידות המובחרות של אס.אס.,ונהרג בשנת 1943. הבעיה היא שאין ביומן הזה הרבה תוכן, אלא תיאורים טכ

"החיים המחורבנים האלה. לא יכול להיות שזה כל מה שיש".

בין ספר לספר אני משתדלת להחליף אווירה, יבשת, תקופה, כל מה שאפשר כדי שכלום לא יהיה דומה. הפעם, בלי ששמתי לב, אולי מפני שאת הספר הקודם לא מאד אהבתי, נשארתי בגרמניה של אחרי המלחמה. טוב שנשארתי.

זה לא ספר על גרמניה. כלומר, גם, אבל זה בעיקר ספר על החיים שלי, על החיים של החברים שלי, ששרו בשנות הנעורים את האינטרנציונל בכנסים של הנוער העובד והלומד