“כשאני קוראת ספר שנכתב לילדים תמיד אני מנסה לדמיין לי את הילד לו הוא נכתב. לעתים קרובות זה ילד שובב, שסביבתו מתקשה להתמודד עם תעלוליו ותוצאותיהם, והספר מנסה - בעדינות או לא - לגרום לשובב הקטן תובנות שיהפכו אותו לילד מן הישוב. הספר הזה נכתב לילד בודד ומסתגר, הילד החלש של הכתה, זה שסובל מהצקות שאר הילדים, מעדיף לקרוא סיפורי אגדות על השתוללות עם הילדים בחוץ ויש לו איזו שונות - משהו המייחד אותו מקבוצת”

“בזמן הקריאה כבר התחילה להכתב לי ביקורת בראש. לא יודעת למה היא התעכבה כל כך בצאתה אל הכתב, אולי ספר ההמשך שקראתי קצת הרחיק אותי ממנה. אם בילבי, גיבורת ילדותי הבלתי מעורערת וגיבורה בכלל, היתה בדייה גמורה, ילדה בלתי אפשרית שחיה חיים מעוררי השראה אך פנטסטיים במהותם, מדיקן היא ילדה אמתית. ילדה מופלאה ומעוררת אהבה כמעט מראש. היא מתאפיינת באותה עצמאות וייחודיות של בילבי, אבל ממוקמת בחיק משפחה נפלאה וקר”

“דברי מופנים כאן רק למי שהיה ילד/ה בעשור שנות ה-60 של המאה שעברה.{ולא להיעלב .תבינו בהמשך} הספר הזה הוא זיכרון ילדות מזוכך ומטורף מהתרגשות מאותם שנים, ומי שאינו בתחום ההגדרה הזאת לא יבין על המהומה,אבל אני סולחת. למה עכשיו ? כי בימים אלו מוקרן סרט דוקומנטרי בשם - "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? שנעשה ע"י הבמאית דבורית שרגל. אשר בשבילה היה זיכרון ילדות שהפך לאובססיה להתחקות אחר חלק מהילדים שהו”

“לפני כשבועיים לקחתי את הקטנה איתי לעבודה. היו כמה מקרי אלימות בגן שלה והחלטתי שאני לא שולחת אותה עד שהעניין מטופל. המשמעות של להיות איתי בעבודה היתה לנכוח בארבע שעות הרצאה פרונטלית. הבעיה היתה שהפירושים של שתינו על מה זה אומר לנכוח בשיעור היו שונים לחלוטין. אני חשבתי שהיא תצייר ותשחק בטלפון שלי, ואני אלמד. היא ראתה המון אנשים יושבים וגם במה, וחשבה שהרבה יותר הגיוני שהיא תופיע. השיעור שהיה לא במהרה”

“כשאני קוראת ספר שנכתב לילדים תמיד אני מנסה לדמיין לי את הילד לו הוא נכתב. לעתים קרובות זה ילד שובב, שסביבתו מתקשה להתמודד עם תעלוליו ותוצאותיהם, והספר מנסה - בעדינות או לא - לגרום לשובב הקטן תובנות שיהפכו אותו לילד מן הישוב. הספר הזה נכתב לילד בודד ומסתגר, הילד החלש של הכתה, זה שסובל מהצקות שאר הילדים, מעדיף לקרוא סיפורי אגדות על השתוללות עם הילדים בחוץ ויש לו איזו שונות - משהו המייחד אותו מקבוצת”

“בזמן הקריאה כבר התחילה להכתב לי ביקורת בראש. לא יודעת למה היא התעכבה כל כך בצאתה אל הכתב, אולי ספר ההמשך שקראתי קצת הרחיק אותי ממנה. אם בילבי, גיבורת ילדותי הבלתי מעורערת וגיבורה בכלל, היתה בדייה גמורה, ילדה בלתי אפשרית שחיה חיים מעוררי השראה אך פנטסטיים במהותם, מדיקן היא ילדה אמתית. ילדה מופלאה ומעוררת אהבה כמעט מראש. היא מתאפיינת באותה עצמאות וייחודיות של בילבי, אבל ממוקמת בחיק משפחה נפלאה וקר”

“דברי מופנים כאן רק למי שהיה ילד/ה בעשור שנות ה-60 של המאה שעברה.{ולא להיעלב .תבינו בהמשך} הספר הזה הוא זיכרון ילדות מזוכך ומטורף מהתרגשות מאותם שנים, ומי שאינו בתחום ההגדרה הזאת לא יבין על המהומה,אבל אני סולחת. למה עכשיו ? כי בימים אלו מוקרן סרט דוקומנטרי בשם - "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? שנעשה ע"י הבמאית דבורית שרגל. אשר בשבילה היה זיכרון ילדות שהפך לאובססיה להתחקות אחר חלק מהילדים שהו”

“לפני כשבועיים לקחתי את הקטנה איתי לעבודה. היו כמה מקרי אלימות בגן שלה והחלטתי שאני לא שולחת אותה עד שהעניין מטופל. המשמעות של להיות איתי בעבודה היתה לנכוח בארבע שעות הרצאה פרונטלית. הבעיה היתה שהפירושים של שתינו על מה זה אומר לנכוח בשיעור היו שונים לחלוטין. אני חשבתי שהיא תצייר ותשחק בטלפון שלי, ואני אלמד. היא ראתה המון אנשים יושבים וגם במה, וחשבה שהרבה יותר הגיוני שהיא תופיע. השיעור שהיה לא במהרה”