ביקורת ספרותית על נוריקו-סאן הילדה מיפן - מהדורת 2015 מאת אסטריד לינדגרן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 20 ביוני, 2015
ע"י חמדת


דברי מופנים כאן רק למי שהיה ילד/ה בעשור שנות ה-60 של המאה שעברה.{ולא להיעלב .תבינו בהמשך} הספר הזה הוא זיכרון ילדות מזוכך ומטורף מהתרגשות מאותם שנים, ומי שאינו בתחום ההגדרה הזאת לא יבין על המהומה,אבל אני סולחת.
למה עכשיו ? כי בימים אלו מוקרן סרט דוקומנטרי בשם - "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? שנעשה ע"י הבמאית דבורית שרגל.
אשר בשבילה היה זיכרון ילדות שהפך לאובססיה להתחקות אחר חלק מהילדים שהופיעו בסדרת הספרים "ילדי העולם".{אתם רואים לא רק אני המשוגעת,והיוצאת דופן ,ישנם עוד}אבל עוד אחזור לסרט ולסדרת הספרים.

כשקראתי בעיתון על הסרט מאוד התרגשתי,אח"כ כבר ראיתי את הספר הזה במהדורתו המחודשת בחניות הספרים.
ספר בצילומים של שחור לבן ובסיפור מלווה בצילומים על "נוריקו-סאן הילדה מיפן".
הספר אותו ספר רק עכשיו במהודרת עמודים יותר רחבה ממה שהיה {כך אני זוכרת} וחוץ מזה הכל אותו דבר ,הטקסט והצילומים.

בעוד אני מדפדפת ועוברת על הצילומים התרגשותי הלכה וגברה. היו צילומים שזיכרוני "העייף" חזר אלי כחץ וקשת,בברק בשמיים
ומסתבר שהיו צילומים שזכרתי אחד על אחד,וזה הפליא אותי כל כך .כיצד זיכרון בן 50 שנה יכול "לעבוד" באופן הזה ולמלא אותי באדרנלין של געגועים אדירים לעולם הילדות והתום ששום דבר רע לא היה בו. ישנם ספרי ילדות שערכם הוא מעבר למה שהם פיזית.

שלושת הספרים שאני זוכרת מהילדות :"אלה קרי -הילדה מלפלנד", ,"נוריקו-סאן הילדה מיפן ו"דירק הילד מהולנד".

אין הסבר רציונלי מדוע הסדרה הזאת הפכה להיות פופולרית בשנות ה60 -70 בארץ וברחבי העולם ,אולי כי ילד הוא ילד בכל מקום על כדור הארץ,ותוכנם עסק במה שמסקרן כל ילד - כיצד ילדים אחרים בארצות רחוקות חיים את חיי היום יום שלהם, במה הם משחקים?, משתובבים?,ישנים,מתרחצים, ותמיד בסביבה הטבעית שלהם, ליד המשפחה.
כי מי ישן על הרצפה ? ומי התלבש בקימונו? מי מסתובב עם עדר האיילים ביערות הצפון המושלגים?בטח לא אני ילידת הארץ הזאת.

הסבר נוסף לגאונות הסדרה הוא ששלוש יוצרות גאוניות כל אחת בתחומה גרמו לשלם להיות שלם גדול וענקי יותר .
הטקסט של הספרים נכתב ע"י אסטריד לינדגרן ,ומי אם לא אסטריד לינדגרן שידעה לכתוב את ספרי הילדים הטובים ביותר בעולם . האישה השנייה הייתה הצלמת השבדית-יהודייה בשם אנה ריבקין-בריק שהיו לה יכולות של עין מתבוננת וחיבור מיידי לילדים ולעולמם,והאישה השלישית היא משלנו האחת והיחידה שתרגמה את הספרים לעברית - לאה גולדברג.
רק השילוש "הקדוש והמקודש" הזה יכול היה להפיק ספרים שכאלו שגם אחרי 50 שנה הריגוש לדפדף בו הוא גדול לאין קץ .

לגבי הסרט "איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?"-,היה זה מסע חיפושים של הבמאית דבורית שרגל אחר הדמויות.
,האם הם חיים כיום? מה הם עושים? היכן הם גרים ? מה הזיכרונות שלהם מהצילומים והמפגשים עם ילדים מארצות אחרות כמו בסיפור של נוריקו-סאן היפנית שנפגשה עם אווה הבלודינית משבדיה .
הבמאית הצליחה לאתר את "אלה קרי -הילדה מלפלנד","דירק הילד מהולנד",אבל הכי קשה היה לאתר את "נוריקו-סאן הילדה מיפן" בטוקיו של היום. הסרט הוא מסע געגועים אל הילדים הללו של אז ,כיום שהם בני- 70 ,ולשוחח עימם על זיכרונותיהם אודות הצלמת ועל מקומות הצילומים ועל המפגשים עם ילדים אחרים מארצות אחרות רחוקות בעולם. {הטקסט נכתב בנפרד אח"כ ע"י אסטריד לינדגרן},הילדים-המבוגרים הכירו וזוכרים רק את הצלמת וכמובן את הספרים שפורסמו אח"כ.
אני קראתי שנוריקו -סאן מגיעה להקרנת הבכורה בסינמטק בת"א .

רק מי שהייתה ילדה בשנות ה-60 יכולה להתרגש כך מהספר ,זר לא יבין זאת וגם לא הדורות שנולדו אחר כך ובטח לא ילדינו ונכדינו.

לפעמיים יש דברים שעושים לי טוב בנשמה בימים אלה גם כשאני כבר "חמורה גדולה" והספר הזה הוא אחד מהם.


19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
ממש לא חמורה גדולה....אולי ילדה אישה קטנה גדולה....מרגש אכן!
תומר רוזן גרייס (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
גם אני ממש מזדהה אפילו שהייתי בת ארבע בשבעים ושתיים... :-) גדלתי על הספרים האלה, אוהבת אותם מאוד - וגידלתי את ילדיי על שלושת אלה שהזכרת, ועל עוד ספרים של אסטריד הנפלאה. מסכימה אתך שהשילוב של השלוש הללו פשוט נפלא. גם סיאה הילדה מאפריקה הוא חלק מהסדרה הזאת... וכן נואי הילדה מתאילנד - שניהם נהדרים!
לי יניני (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
ביקורת נהדרת. רשמתי לפני את הספר. תודה
רץ (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
יופי של ביקורת - געגועים לילדות.
חמדת (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
בנצי גורן ,שין שין - שמחה שאתם שותפים להרגשותיי. תודה גם לאחרים.
שין שין (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
שותפה להתרגשות, למרות שגדלתי בשנות ה-70... ממליצה מאוד גם על הסרט המקסים.
בנצי גורן (לפני שנתיים ו-10 חודשים)
נוסטלגיה, חמדת. כמו חזרה לאחור במנהרת הזמן. נפלא.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ