****




נדמה לי שמכל העשורים, דווקא העשור שבו גדלתי והתבגרתי נחשב לעשור ההתבגרות האולטימטיבי. מדובר, כמובן, על שנות השמונים של המאה שעברה, או כמו שנהוג לכנות אותן, "האייטיז". ייתכן שכל אחד מרגיש איזו חיבה (או שטנה, להבדיל) לעשור ילדותו ונוהג להתרפק בחמדה על שנות החמישים, הששים, התשעים או האפסיים ולהגיד שדווקא אז היה תור הזהב של האנושות שהכול היה טוב בו ומאז הכול הידרדר. ובכל זאת, עובדה היא ש

בעוונותיי הרבים עלי להתוודות שראיתי את הסרט לפני שקראתי את הספר. סליחה על זה.
ולא די לי בכך, אלא המשכתי להוסיף חטא על פשע וקראתי את הספר עם הכריכה של הסרט! באמת סליחה על זה. יש לי שתי הגנות עיקריות: אחת- לא ידעתי שיש ספר כשראיתי את הסרט (וכשנהניתי ממנו), ושתיים- הכריכה לא באמת משנה, נכון?
האמת שהיא די משנה. בכל הזמן שקראתי את הספר, הפריעה לי האיכות הירודה של הדפסת הכריכה. למי אכפת מהכריכה, אתם ש

#
בשנת 2045 – הספר פורסם ב 2008 – העולם הוא מקום עלוב ומפחיד. עוני רב והזנחה סביבתית, ביריונות, פשע והזנחה. וייד, שבעולם האמיתי הוא תלמיד תיכון חנון, עני ושמן, עם התלהבות שאין לה סוף למשחקי מחשב, הוא גיבור הסיפור הזה ומספר אותו בגוף ראשון. ילד שהוריו מתו והוא חי אצל אחות אמו הנרקומנית שאינה רוצה בו ומזניחה אותו. הוא חי בעיקר בעולם הוירטואלי, כי מי חי בעולם האמיתי, שכל מה שהוא מאפשר זו עליבות טבול

שחקן מספר אחת?
ספר מספר אחת!

(טוב, אולי אחרי הארי פוטר ועוד כמה ממש ממש פנומנליים...)

ולמה?

א. יש בו עולם וירטואלי שלם ומגניב, מלא בחוקים, כללים ומורכבות. כלל מספר אחת בספרי מדע בדיוני ופנטזיה הוא הקטע של 'ההמצאה' - שהמחבר או המחברת ממציאים עולמות אחרים - כמה שיותר מורכבים ומלאים בנפח, כך יותר טוב. הספר הזה מצליח בזה, ובגדול.

ב. אקשן. עלילת הספר היא כמו עלילה של משחק מחשב. הדמות הראש

שחקן מספר אחת, <mark>ארנסט קליין</mark>
סוגה: סייברפאנק
במילה אחת: משחק אטארי
דירוג: 4 כוכבים

בקצרה: אנחנו בעתיד, בשנת 2045 בעולם שבו החיים האמיתיים לא שווים לגרוטאה והחיים מתנהלים בעולם הוירטואלי. רק שכאן, העולם הוירטואלי זה חזרה לשנות השמונים עם המוזיקה המזעזעת, משחקי המחשב שנראים כיום מצחיקים וסגידה לפרטי טריווייה משונים.
וייד פותר חידה במשחק, וכמו במשחק פקמן, כל המפלצות רודפות אחריו ומנסות להרוג אות

כתיבתו של הספר ללא ספק מעידה על עתיד ורוד מאוד למחברו- <mark>ארנסט קליין</mark>
ספר מיוחד במינו לחובבי המדע הבדיוני- המתאר מציאות בדיונית בעתיד הרחוק ומתמקד בגיבור המרכזי המנסה לזכות בפרס נכסף תוך התמודדות עם מכשולים, אויבים ומתמודדים אחרים
הספר כתוב בצורה נפלאה, ולפי דעתי מומלץ ביותר!

דמיינו לעצמכם "נווה מדבר ירוק ופורח ובו עצי דקל וברכת מים כחולים צלולים, וסביבו מדבר עצום וצחיח" – כך התחיל מסע פרסום שקידם את ההשקה של "אואזיס" - משחק מציאות מדומה שכובש את העולם, האוטופיה הווירטואלית של כל הזמנים.

אואזיס מכיל אלפי עולמות תלת-מימדיים. הוא מאפשר לכל משתמש להפוך למי או למה שהוא רוצה, להמציא לעצמו זהות חדשה כיד הדמיון, להשתגר ולהתגשם בכל מקום במרחב הווירטואלי העצום ולשכוח מכל ה

שנות ה-80 הן שנות ילדותי המוקדמת.
לא הייתי מתבגרת אז, אפילו לא במושגים של ימינו, בהם, כך נטען, גיל ההתבגרות הולך ויורד.
האמת היא, שגם אם הייתי נולדת עשור או חצי עשור מוקדם יותר, אני בספק אם זה היה משנה משהו.
אני מניחה שגם מבין בני הדור שלי יש לא מעט שמשחקי המחשב והקולנוע של שנות ה-80 כן מדברים אליהם.
אני, אם להודות על האמת, אפילו לא ממש יודעת מה זו "קונסולה".
וכאן צריך לתת את הקרדיט לביקורת ש

אף על פי שזכיתי לחיות את שנות השמונים, הייתי אז עדיין ילד רך בשנים ולא הערכתי את העידן הזה, שהיום מסתכלים עליו אחורנית בערגה. את שנות ההתבגרות שלי העברתי בשנות התשעים, שנים של ציניות ודיכאון קליני (סדרה כמו "סיינפלד" לא הייתה זוכה להצלחה בתקופה אחרת).
"שחקן מספר אחת", או בשמו המקורי והמוצלח הרבה יותר, "READY Player ONE", עושה כבוד ענקי לשנות השמונים, אך יותר מכך, הוא מכניס אל תוך עולם הספרות את ת