ספר שהינו מנפץ מיתוסים ,שובר שתיקה ,ולא מתוך השגת המטרה הזאת לכשעצמה ,אלא שלאחר 67 שנה לשחרור אושוויץ אפשר צריך וחובה לקרוא גם ספרים אחרים,ששוברים את המיתוסים שלימדו אותנו /שנחשפנו אליהם ע"י גורמים ממלכתיים שונים כתלמידים ,כבני נוער .
ספרים שנבחנים בכלי מחקר אקדמאים ובעיקר בחשיפת זיכרונות של ניצולי השואה ללא צנזורה מסוג כלשהו כפי שנעשה בזיכרונותיה של חייקה קלינגר ניצולת שואה מהעיר מבנדין במחוז גז

כרם שלום - הקיבוץ האחרון

ספרו של ד"ר <mark>אביהו רונן</mark> על כרם שלום ומה שסימל הקיבוץ המיוחד הזה על גבול עזה, מאפשר הצצה נדירה לדור של צעירים מרדנים שצמח בישראל על רקע וכנגד האופוריה של הנצחון ב-67. סמלי שהספר יצא לאור ממש אחרי ה-7 באוקטובר 2023. שוב, כמו ב-1973, חזינו באסון שהיה כולו תוצאה של ההיבריס הישראלי – אז היו אלה דיין וגולדה, ועכשיו - נתניהו. רונן יודע לצייר דמויות עם עומק ומתאר תקופה יפה שאינ

*תוך כדי קריאת הספר רשמתי לעצמי כמה דברים.. לאחרונה ניסחתי אותם, לומר,
הנה חוויית הקריאה בו:

זה סיפור של אמת מתועדת , נפרשת כיריעה רחבה על פני המדינה שלנו,
אֶרֶץ מִלְחֶמֶת.. ועליה עומדים אנשים ונשים צעירים, קורותיהם ודמותם לחוד וביחד,
לפרקים בוכים לפרקים תמהים, נפגשים עם המציאות בחיוך סרקסטי, מעמיקים להבין,
רדיקלים מן ההכרח לתקן את המעוות, בחוזק ואומץ, חופשיים להתייחף, משובבי רוח,
צרוב

"נידונה לחיים" של <mark>אביהו רונן</mark> הוא ספר קשה לקריאה. אבל מי שימצא את הכוח הנפשי, הריכוז והענין לצלול לתוכו, ימצא בו מסמך אנושי נדיר. הביוגרפיה של חייקה קלינגר, מתארת אשה מדהימה שסיפור חייה משולב באסון של יהדות פולין. במובן מסוים זה גם סוג של אוטוביוגרפיה של בנה של חייקה, ד"ר <mark>אביהו רונן</mark>, מחבר הספר. מצד אחד, סיפור מאד אישי, ומצד שני, תיעוד דקדקני של פרק אפל ופחות ידוע בתולדות מלחמת העולם השנייה, של השמד

חוויה מיוחדת
זה כחודש ימים אני חיה בחברתה של חייקה קלינגר ושל בנה ההסטוריון <mark>אביהו רונן</mark> שמנער את אבק השכחה ומקלף את שכבות הטיח שכיסו את דמות אמו. חייקה, ממנהיגות השומר הצעיר צמחה בעיר בנדין הנמצאת בחבל זגלמביה שבדרום מערב פולין.
חברה המליצה לי על הספר והבטחתי לך ולעצמי לחפש אותו, אך כמובן, מיד שכחתי. פיתויים רבים חומדים את זמננו, ספרים קורצים יום יום מחלונות הראווה ומרשימות רבי המכר, ודווקא הכותר

ביוזמת הנכדים, ילדיו של המחבר, מספר <mark>אביהו רונן</mark> (היסטוריון במקצועו) את סיפורה של סבתם- אותה לא זכו להכיר. אימו של רונן חיה קלינגר, נולדה וגדלה בבנדין עיר בחבל זגמלביה שבדרום בפולין, מתוקף הנסיבות נעשתה בשנות השואה לדמות מרכזית ב"שומר הצעיר" בארץ זו.
חייקה קלינגר עברה את מוראות השואה עד לשנת 1943 בפולין, נכלאה במחנה גרוש, עונתה אך הצליחה בסופו של דבר למלט את עצמה (לאחר לא מעט לבטים) לסלובקיה ולהג

חשבתי והירהרתי בשם הספר הזה ״ נידונה לחיים״, וחשתי מין אי נוחות מסויימת .
בדרך כלל נידונים למוות, מי נידון לחיים? איך קורה שמישהו נידון לחיים?
מדוע היה צורך כזה כאשר כולם נידונו למוות?
האם עדות כתובה לא היתה מספקת? ועוד יותר חזקה, שהרי עדות על סף המוות נחשבת לעדות
אמת אפילו בבית המשפט!
לספר את השואה, להיות עד או אוד מוצל מאש המאכלת את כולם, אבל שוב, על פי הספר, התקפלה חייקה מעדותה הקשה ונכנעה

קראתי את הספר בכאב גדול. לא בגלל שזהו ספר שואה אכזרי, אלא בגלל שזהו ספר המטיח את המציאות בפניך ומראה לך שהסבל לא מסתיים לעולם. גם אם הצלחת לברוח מהטורף, הצל שלו ממשיך לרדוף אותך ולפעמים גם מצליח להכריע אותך.
אבל לפני הכל - זהו ספר השלמה. השלמה של הסופר עם עברו, עם טעויותיו, עם הסביבה הקיבוצית הדוגמטית הקשוחה ולפעמים המטופשת מאד. ובעיקר השלמה עם אמא שלא הצליחה להיות שם. ועם כל זה יש כאן הרבה אהבה

חייקה (חיהנחה) קלינגר, צעירה יהודיה מפולין, ילידת 1917, בת למשפחה חרדית הייתה חברה ופעילה בקן השומר הצעיר בבנדין, שבחבל זגלמביה.
בתחילת מלחמת העולם השניה בהיותה בהכשרה בפולין וממש לפני יציאתה המתוכננת לארץ ישראל, פלשו הגרמנים לפולין וחייקה נשארה, יחד עם פעילים אחרים, בעירה להמשיך ולהחזיק את קן התנועה ולדאוג לפעילות הצעירים היהודים.
החיים תחת משטר נאצי, היודנראט, הגזירות הקשיים וההתעללות ביהודים,