ביקורת ספרותית על נידונה לחיים מאת אביהו רונן

---

חייקה (חיהנחה) קלינגר, צעירה יהודיה מפולין, ילידת 1917, בת למשפחה חרדית הייתה חברה ופעילה בקן השומר הצעיר בבנדין, שבחבל זגלמביה.
בתחילת מלחמת העולם השניה בהיותה בהכשרה בפולין וממש לפני יציאתה המתוכננת לארץ ישראל, פלשו הגרמנים לפולין וחייקה נשארה, יחד עם פעילים אחרים, בעירה להמשיך ולהחזיק את קן התנועה ולדאוג לפעילות הצעירים היהודים.
החיים תחת משטר נאצי, היודנראט, הגזירות הקשיים וההתעללות ביהודים, מובילים אותה להכרה שחייבים להשתדל ולהתכונן להגנה - לא ללכת כצאן לטבח, לא להסכים לגירוש, ולא לשיתוף פעולה עם השלטונות הנאציים.
הקשר שנוצר עם הצעירים מוורשה, ובמיוחד ביקור ארוך של מרדכי אנילביץ בזגלמביה מחזקים את ההכרה הנ"ל וחייקה וחבריה מנסים, בתנאים בלתי אפשריים, גם לשרוד, וגם לנסות להתכונן ללחימה ולהגנה, לפחות כדי להחזיר את הכבוד היהודי הרמוס.
עם תחילת הגירושים הסופיים ולמעשה חיסול יהודי האזור, קצת לאחר מרד גטו וורשה, שהראה קצת ניצוצות לחימה יהודית אך היה בעל תוצאות קשות, מנסים חייקה וחבריה להניף את אש המרד בזגלמביה. התוצאה היא עוד חברים שנתפסים, נרצחים, מגורשים לאושוויץ שכבר ידעו על נוראותיה.
חייקה נתפסת ע"י הגרמנים, נחקרת ומוכה, מוחזרת פצועה לקבוצת היהודים האחרונה באזור, בורחת, מתחילה לכתוב יומנים המתארים את הקורות בשנות המלחמה, נמלטת דרך תורכיה ומגיעה בשנת 1944 לארץ ישראל. שם מספרת את סיפור יהדות פולין וזגלמביה, משתקעת בקיבוץ ומקימה משפחה.
סיפור מחריד ואיום על חיים ותנאים שגם מי שמכיר ומודע לשואה לא באמת יכול לתאר אותם ולהבין את מצבם.

» ביקורות נוספות של אבי
» ביקורות נוספות על נידונה לחיים