ביקורת ספרותית על בואי מאת אורלי סיגל

---

בספריה של אורלי סיגל אני מרגישה שהכריכה משחקת אתי איזה משחק. היא מפתה אותי, והיא אף פעם לא מאכזבת אותי. ההפך. אני נשארת עם טעם של עוד.
בספרה בעל השם המסקרן בואי (ואני באתי, התמסרתי, וכל כך שמחתי בספר המרגש הזה) תמצאו שלוש נובלות.

חממות היא הנובלה הפותחת את הספר. שרה, אלמנה כבת שישים בעלת חממות פלפלים ממושב בבקעת הירדן. חוץ מהפלפלים מטפחת שרה גם את סיפור חייה הסבוך המשליך גם על הדור הבא.

בנובלה השניה- בואי- שבמרכזו עומדת קצינת משרד הביטחון נטולת השם, אשר עקב תסמונת גנטית לא יכולה להרות באופן טבעי, ונדרשת לטיפולי הפריה כאובים ומפרכים המערערים וסודקים את מבנה עולמה.

בנובלה החותמת את הקובץ- פס חם- נפגוש בעומר, שף בעל מסעדה הנקרע בין משפחתו לבין מערכת יחסים מהעבר אשר חשב שנחתמה עבורו.

בשלושת הסיפורים עומדת במרכז הסיפור משפחה, אבל גם סוד שהפך להיות דייר של קבע בין בני הבית. והוא עומד להתגלות ולערער את כל הקיים.

הסוד הוא בלתי נראה אבל יש לו נוכחות. ותמיד יש לו נטיה להתעורר. גם אם הוא נקבר והושתק, תמיד קיים החשש שיום אחד הוא יצוף ויעלה ויעורר סערות במים שבמשך הרבה שנים שמרו על רוגע.

אורלי סיגל נכנסת בקלות וברגל בטוחה אל הפינות היותר אפלות של החיים, הפינות שאוצרות בתוכן נושאים שהם בבחינת טאבו. אבל היא נוברת שם באומץ, לא פוחדת מהאמיתות שיתגלו לה תוך כדי תנועה, והיא יודעת להאיר את אותן פינות באור רך שנמהלה בו הרבה חמלה. ושרה, הקצינה, ועומר- הדמויות שלה, שהפיחה בהן כל כך הרבה חיים וחיות נכנסות אל תוך לבו של הקורא בקלות בכתיבה יצרית ומלאת תשוקה תוך כדי בחירת המילים המדויקות.

נהדר!

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על בואי