ביקורת ספרותית על ניסויים פתוחים מאת אורלי סיגל

---

תמיד קינאתי באנשים שעשו פוס באמצע החיים, והלכו אחרי החלומות שלהם. כלומר חיו את החלומות.יותר מכל צריך לזה בעיקר אומץ. לקטוע את מהלך חייך, לעצור את כל המוכר והידוע, לשנות כיוון ולהתחיל מהתחלה. נשמע כיף, כן. קל? אני לא בטוחה.כנראה שכולנו נולדנו עם שק של חלומות. אבל יש כאן טריק. ברגע שנגשים חלום, והשק יתרוקן- מיד הוא יתמלא בחלום אחר שצריך להגשים. מה שגורם לנו להיות במירוץ תמידי. ואחרי מה? ואולי הכל הוא תעתוע?

חמישה מבוגרים, מתוכם שני זוגות נשואים עם ארבעה ילדים,מחליטים לעבור לחיות יחדיו בקומונה. גם ככה בסביבת מגוריהם העכשווית הם האאוטסיידרים, אלו שמתלחששים אחריהם.הם לא ייצאו משם כמו שנכנסו. כל אחד מהם עבר תהליך,החברות שלהם עמדה למבחן מדי יום, לא בטוח שהיא שרדה את מבחן המציאות.


אורלי סיגל כתבה ספר מפוכח ואמיץ על מגוון נושאים אקטואליים. הספר נוגע במגוון נושאים שלפני עשור או שניים היו בחיתוליהם או לא היו בכלל באג'נדה. כמו: טבעונות, אורח חיים אקולוגי, פוליאמורה, נישואים פתוחים (לא, לדעתי זה לא אותו דבר כמו פוליאמורה), וטבעונות.

בכתיבה קולחת שהרגישה לי כאילו הסופרת יושבת מולי ומספרת לי את הסיפור, נתנה הסופרת פתח הצצה לחיים אחרים- בכתיבה חצופה, אמיצה, סקסית, ונועזת שנכתבה מחוץ לקופסה- וכתבה על אנשים אמיצים שקמו ושינו את חייהם. אולי לא תמיד שיפרו אותם, אבל פעם, כשיסתכלו אחורה על חייהם- לפחות יידעו שהם ניסו.לא תמיד צריך להחזיק את החוט של הבלון. לפעמים מספיקה הידיעה שהצלחת לתפוס אותו.

אהבתי, גרם לי לחשוב.

וביג לייק לשם הספר ולכריכה היפהפיה.

יופי!

» ביקורות נוספות של dina
» ביקורות נוספות על ניסויים פתוחים