ספר קצר יחסית (120 עמודים), מתאים לקריאה רציפה אבל לא קלילה.
העלילה עוסקת בתחושת הריקנות שיכולה להופיע גם כשהחיים נראים מושלמים מבחוץ - עבודה, זוגיות, שגרה ומטרות שממשיכים לרדוף אחריהן בלי לעצור לשאול אם בכלל טוב לנו. הספר מתאר את המרדף האינסופי הזה, ואת התחושה שגם כשמשיגים משהו, כמעט מיד מתחילים לרצות את הדבר הבא.
רציתי לחבק את הדמות הראשית ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר, ומצד שני לטלטל אותה שתפסיק לפחד ותתחיל לחיות.
הסוף היה די מדכא, אבל אמיתי.

ספר קצר זה, ממחיש את ההבדל בין החיים שהגיבורה מור מתכננת, לבין הריק הפנימי ממנו היא סובלת.
היא מחפשת עבודה ולאחר מאמץ מוצאת. מחפשת דירה ולאחר תלאות מוצאת. מחפשת חתן ולבסוף מוצאת. נדמה שמור לוקחת את חייה, שמה אותם בטבלת אקסל ומתכננת אותם לפרטי פרטים. אך בנפש שלה היא מרגיש לא אהובה, תמיד משהו חסר, משהו מתקלקל, והיא נתקלת בפער בן החיים היפים והטובים לבין החיים האמתיים אשר מלאים באכזבות.
ככל שמור מתקדמת מבחינה כלכלית וחומרית, היא חשה ריקה וחלולה בלי אף נפש שתבין אותה. היא לבד ולמרות כל המאמצים כאשר היא מתכננת את חתונתה היא מגלה כמה מעט חברות יש לה, וגם הן לא ממש חברות.
בתור ילדה הייתה מור בודדה והבדידות הזו מלווה אותה כל חייה.
הזדהיתי עם תחושת הריקנות של מור ועם המרחק בין החיים החיצוניים לבין החיים הפנימיים שהם מורכבים ומלאים סדקים.
הספר הוא ממש חדש יצא בידיעות ספרים בסדרה ניירות ערך.
עורכת הספר: סלין אסייג. ספר קצר מאוד 119 עמודים.
אני ממליץ על הספר הוא ממצה קול של דור שלם ומביא גיבורה תלושה וחלשה נפשית.

יערה יעקב פורשת ילדות וחיים של עוני ודלות, של מצוקות משפחתיות ושל הורים בעלי אופי קשה. אפשר להתווכח על האיכות הספרותית של הספר, זה לא העניין כאן, אבל מצאתי את הקול שלה אותנטי, אמיתי, בלתי מעושה, בלתי מתייפייף.
זו לא ספרות גדולה, אבל זו ספרות נוקבת, אמיתית.

בעיירה קטנה בשם בדוי, גרים נאג', אשתו ושלוש בנותיהם. הסיפור מסופר מפי הבת הקטנה, שמתארת איך ההורים נפגשו בעיירה אחרי שמשפחותיהם שעלו מעירק שוכנו בה כשהייתה עוד מחנה אוהלים. איך התפתח המקום אבל המצוקה נשארה, איך אבא שלה נהיה צבעי ואמא שלה מזכירה בבית ספר, וכמה צעקות היו בבית.
יום אחד אביה זכה בלוטו והם עברו לדירה חדשה, וכמו שאתם מתארים לעצמיכים, הקשיים לא נעלמו, הם רק שינו צורה.
בחצי השני של הספר, הגיבורה כבר בוגרת, היא כותבת במקומון, ועזבה את בית הוריה, כמו אחיותיה הגדולות, אם כי בנסיבות אחרות. ואז אביה חולה בסרטן והיא חוזרת כדי לטפל בו. החלק הזה של הסיפור כבר מובא בקול בוגר והרבה יותר מפוכח, אם כי נשתמרה בו האהבה לבית הוריה ולאופן בו גדלה.
זה סיפור מאוד ישראלי ומאוד לא אשכנזי. נקרא שטף ועושה קווץ' בלב, כי תורת הכתיבה עושה את הכול ליותר קרוב ואישי, כאילו חברה מספרת לי.
ובנוסף, יש בו גם חמלה וגם ביקורת.
תודה יערה, על שהכנסת אותנו לסיפור שלך.
ממליצה לכם גם.

זהו ספר על משפחה שעלתה מעירק בשנים המוקדמות של המדינה. מראה את התנהלות המשפחה של זוג ו 3 בנות כשאב המשפחה קובע את הטון והאמא עושה הכל כדי להימנע ממריבות. המוטיב שחוזר ללא הרף: אבא עצבני. חיי המשפחה היומיומיים דחוסים בספר כמו יומן מלא תוכן מפורט הנקרא במהירות רבה ודי מלחיץ.

תום הדני נוה שירת בצבא ביחידה מובחרת. בספר זה הוא כותב על שני חיילים המודחים מיחידה מובחרת רגע לפני סוף המסלול.
הכתיבה של הסופר כישרונית לעתים נדמית כמו שירה ולעתים כמו עלילת מתח.
שני החיילים מתוסכלים מהדחתם ורוצים לנקום במפקד שהדיח אותם.
הסופר לוקח את העלילה לרצועת חוף הים שם הם נחשפים למספר טיפוסים.
לאורך הספר מופיע הגיבור הראשי והקורא נחשף למחשבותיו, רצונותיו ותשוקותיו.
אהבתי את סגנון הכתיבה שמזכיר שירה ואת התמציתיות בה בנוי הספר.
הספר בנוי רובד על רובד ולאט לאט נחשפים הקוראים לעלילה דרמטית, מלאת רגש וזעם. הספר בהחלט נוגע בנקודות רגישות בחברה הישראלית ובצבא בפרט.
יש בפרוזה של הדני עדינות רבה המציגה את שעובר בראשם של חיילים צעירים ומציגה את עולמם הפנימי העשיר ורב הגוונים.
עורכת הספר: סלין אסייג. הספר הוא חדש יצא בחודש האחרון.
נהניתי מהספר הוא מקורי מאוד מיוחד מאוד ומלא בהפתעות.
מומלץ לכולם.

אוהבת רומנים משפחתיים ובפרט כשהם בשילוב סיפור אותנטי מרגש המבוסס על סיפור אמיתי
שנוגע ללב , של עליה הגירה וחבלי קליטה המביאים עימם פערי מנטליות של תרבויות ובפרט של
שנות ה80 , השנים האהובות עלי שגורמות לי התרפקות של נוסטלגיה , הווי והומור התקופה ,
כך הוא בדיוק ספר ביכוריה של יערה יעקב : לוטו טוטו קסטות יחזקאל שקראתי בנשימה אחת .
כשהכתיבה קלילה זורמת לא מתיפיפת ובגובה העיניים , ויחד עם זאת מדממת עד כאב , ומאידך
נוגעת ומרגשת עד דמעות , הדמויות מורכבות צבעוניות משתנות וגם אלה שלא, נוגעות בלב ובנשמה
מה שכל צופה היה רוצה לראות כסדרה או סרט שבטוחה שיהיה עתיר רייטינג ואחוזי צפיה ...
הסיפור מסופר משתי נקודות מבטה של הכותבת : מנקודת מבטה של יערה כילדה , ומנקודת מבטה
כבוגרת .
בכתיבה אנושית פשוטה ונוגעת ללב מספרת יערה את סיפורו של בית ילדותה כאשר , נקודת הספוט
העיקרית על הגיבור הראשי בספר הוא אביה יחזקאל או בכינויו נאג'י , ועלייתו ארצה מעיראק
עם משפחתו הוריו ואחיותיו . משפחתו של נאג'י היתה אמידה בעיראק וכשהגיעו לארץ מצבם הורע
והם התמקמו במעברה .
לנאג'י היה קשה לקבל את מצבו הכלכלי ובכלל , מרות של נהלים וחוקים , הוא העדיף להישאר עם
הקבוע והידוע , ולשבת כל היום עם חברים ולהנות . והכי אהב למלא לוטו טוטו וחלומו היה לזכות
בפרס הגדול שבזכותו יפסיק לעבוד .
נאג'י היה איש של פעם , פעל לפי מה שהכיר וידע ולכן פחות שיתף פעולה , אך , בלית ברירה כדי
לפרנס את משפחתו אישתו ושלושת בנותיו נאלץ לעבוד כצבעי בזמן שבראשו תמיד כמה ורצה עסק
משלו של השכרת סרטים . האם הגשים חלומו ?
זהו סיפורה של משפחה פאטריארכלית שמרותו של האב בכל , באישתו , בבנותיו ואפילו באמו
אך לא תמיד בהצלחה .
זהו סיפורה של ילדה שמרגישה כנטע זר במשפחתה הגדלה כבוגרת ועצמאית , כנגד כל הסיכויים
אל תוך החיים עצמם בהם היא שוזרת במארג כחוט השני ומארז של ספר מתקתק ומריר של אנושיות
וחיים , עצב וצחוק , שפה סלנג והומור ההופכים להם בערבוביה בשיא של אותנטיות מופלאה לספר מקסים וכה מומלץ !

"אחות לפליאדות" הוא אחד הספרים הכי הכי הכי הכי (כבר כתבתי הכי...?) טובים שנכתבו אי-פעם בשפה העברית.

הוא מעמיק לאין שיעור, מלא ברבדים ובמשמעויות, כתוב כאילו שכתבה אותו ג'ניפר איגן (זוכת פרס פוליצר, כן?) או זיידי סמית'. או השילוב המושלם שביניהן.

הספר מפליא בכל כך הרבה דברים, כל כך אוונגרדי (אוונגרדי זו המילה המדויקת), מרתק וייחודי - שנותרתי חסרת מילים - הן בעת קריאתו, הן בסיומו.

אנא תקראו אותו ותבינו מה זו כתיבה עברית מודרנית אמיתית. מי זו - ועד כמה זו - אורית אילן המופלאה.

לא יודעת.
כן זו לא ממש ביקורת מקיפה. זה מסוג הספרים שלדעתי מוכיחים שכתיבה טובה לכשעצמה לא תמיד מספקת את הסחורה. כדי להשלים את התמונה צריך שלכתיבה יחבור סיפור שהקורא במקרה הזה - אני, ימצא בו עניין. גיבורים שהולכים איתך לאורך כל הדרך ויש לך עניין בהם.
סיימתי את הקריאה בתחושה של ניכור ובמידה רבה חוסר עניין.