מדף הספרים של אוריק - הספרים שדירג

סיפור אנושי נודע (נתפרסם בסרט בשם "מות הזמיר") על הבעיה הגזעית בדרום ארצות - הברית. בחמימות ובהומור, המזכירים במקצת את מרק טוין, מסופרות הרפתקאות שני ילדיו של פרקליט בעיירה על רקע משפטו של כושי הנאשם באונס. פרשה רבת - מתח ורוויה שנינות ואהבת - אדם, כתובה בידי מספרת - מלידה. נל הרפר לי נולדה בשנת 1926 במונרוביל שבאלאבאמה והיא בת - משפחה לג

"החוק הראשון של מועדון קרב הוא שלא מדברים על מועדון קרב. החוק השני של מועדון קרב הוא שלא מדברים על מועדון קרב. החוק השלישי של מועדון קרב הוא רק שני גברים בכל קרב. החוק הרביעי של מועדון קרב הוא רק קרב אחד בכל רגע נתון. החוק החמישי של מועדון קרב הוא בלי חולצות ובלי נעליים. החוק השישי של מועדון קרב הוא שהקרבות ממשיכים כמה זמן שצריך. ו

מאז ראה אור ב־1932 , נחשב עולם חדש מופלא לאחת מיצירות המופת העתידניות המשפיעות ביותר במאה העשרים . כמו ספרו הנודע של ג ´ורג ´ אורוול , , 1984 הוא טבע מושגים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהמילון החברתי־פוליטי . עולם חדש מופלא הוא חזון סאטירי מאיים על עתיד "אוטופי ",שבו בני האדם מתרבים באופן גנטי ומעוקרים מרגשות באמצעות סמים במטרה לשרת באופן פס

שרידי השואה וחוקריה ניצבים אלמים במאמציהם הנואשים להעביר לדורות הבאים את אימתה ולקחיה של אותה תקופה. פרימו לוי (1919 - 1987), כימאי יליד טורינו ששרד מן התופת, זיעזע קוראים ומתעניינים ברחבי העולם ביצירות הפורצות את חומות השחור והשכול. בלשונו הפשוטה והפיוטית, בחום האנושי השופע, הוא מאיר שביב של תקווה וחושף את האדם שלא נשחק ושמר על צלמו.

"מילכוד 22" - מקורי, מטורף, פראי ומבעית - תצוגה מעוררת התפעלות שתפגע בקוראים רבים כשם שתענג אחרים. תיאור ריאליסטי ומלא עוצמה של משימות הפצצה, על המטוסים המתרסקים והאנשים הזועקים והמתים בהם... "מילכוד 22" מעורר צחוק מריר ופראי. הוא לא ישכח כלל על - ידי אלה אשר יוכלו לעכל אותו". (ניו יורק טיימס) "...כתוב בצורה מבריקה. מהדהד בצחוק מטורף". (טיי

שני חירשים-אילמים שקשר לכל חייהם נקשר ביניהם, בעל מסעדה אוסף עיתונים, נערה השקועה בחלומות התבגרות, שיכור מוזר הקורא לשינוי סדרי החברה ורופא שחור המתייסר בייסורי גזעו – כל אלה, אנשי עיר קטנה בדרום ארצות-הברית, חותרים להתקרב זה אל זה מתוך תקווה שכך יוכלו אולי למצוא נפש קרובה ולהיחלץ משיממון חייהם, וההצלחה אינה מאירה להם פנים. הרומ

"אדם שרימה את המוות כפי שעשיתי זאת אני, ונהנה מן המותרות המשכרים של החופש, נידון אולי לחיות את חייו עם שריון חיצוני. אך לעתים, ברגעים אפלים של חרדה לבאות, אני רואה באותם מראות של חוסר אונים פוליטי, תוהו ובוהו כלכלי, המונים היסטריים, קנאות דתית, ספינות פליטים ופטריות עשן - חזות של אושוויץ עולמי. בזמנים כאלה, בניגוד להתחייבותי הפנימית

סיפורה של עלמה, מנחת טלוויזיה חדת-לשון שמואסת בעיסוקה, בהצלחתה ובאורח-חייה על כל הנאותיו הפרועות. היא מתקרבת צעד אחר צעד אל הדת, ומתנתקת מכל עולמה הישן: מתל אביב ההוללת, מחבריה בעולם התקשורת ואפילו מבני-משפחתה. דרכה החדשה אינה חלקה ופטורה מספקות. להפך, יש בה כאב ותהיות, חיבוטי-נפש ובדיקה עצמית מתמדת, שתעורר הערכה גם בלבו של חילוני

בשנת 480 לפני הספירה יצא צבא האימפריה הפרסית, שמנה יותר משני מיליון איש תחת פיקודו של המלך כסרכסס, לכבוש את יוון ולשעבדה, ולפתוח בפניו את הדרך לכיבוש אירופה כולה. בפעולה נועזת שמטרתה לעכב, ולו לימים מספר, את מיליוני הפולשים, נשלח כוח מובחר של שלוש - מאות לוחמים ספרטנים אל מעבר תרמופילי. במשך שבעה ימים בלמו קומץ הספרטנים את הצבא הפרסי

הקלות הבלתי נסבלת של הקיום הוא סיפורם של ארבעה אנשים וכלב: טומאש, מנתח שסולק ממשרתו אחרי הפלישה הרוסית לצ'כוסלובקיה, רודף נשים בחיפוש מתמיד אחר ייחודן. טרזה, מגישה במסעדת מלון בעיר שכוחה, שבאה להציע לו את נאמנותה. סבינה, ציירת, שחייה שרשרת בגידות וניסיון אמיץ לשמור על עצמאותה. פראנץ, מרצה באוניברסיטה בז'נבה, החולם הנצחי, וקרנין, כלב

"האם האח הגדול קיים?" "ודאי שהוא קיים. המפלגה קיימת. האח הגדול הוא התגלמות המפלגה." "האם הוא קיים באותו מובן שאני קיים?" "אתה לא קיים."   1984, הרומן הדיסטופי הנודע ביותר בספרות העולם ועדיין המפתיע בחיותו ובאקטואליות שלו, ראה אור לראשונה ב־1949. ג'ורג' אורוול חוזה בו חזות דמיונית קשה על דמותו החברתית והפוליטית של העולם בעתיד, עולם השרוי במל

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,

אלנקם היה כינויו של עזרא יכין בלח"י. הוא נולד ביפו בשנת תרפ"ח. ימי ינקותו עברו אליו בשכונת ימין משה בירושלים, מול חומת העיר העתיקה, ממנה עקר עם משפחתו מפאת התקפות הערבים בימי מאורעות התרפ"ט. ילדותו עברה עליו בין הסמטאת הססגוניות של שכונת מחנה יהודה ושם צמחו בו ניצני המרי נגד השלטון הזר, שהביאוהו לשורות הלח"י.

הוא ראה אותה כל-כולה... הוא היה יכול להסתלק מזה מוקדם יותר, עדיין היה יכול ללכת. ההגיון צעק אליו. ``עזוב את זה, קינקייד, חזור אל הדרכים. צלם את הגשרים, סע להודו. בדרך לשם עצור בבנגקוק ובקר אצל בת סוחר המשי שיודעת את כל הסודות המסעירים שהבשורה העתיקה יכולה ללמד. שחה איתה בעירום יער עם שחר, ושמע את צעקותיה בשעה שתהפוך אותה מבפנים באור הדמד

תת-אלוף ארז גרשטיין – הקצין הבכיר ביותר שנפל במלחמת עשרים השנה עם חיזבאללה – היה החומר שממנו עשויות אגדות ישראליות: בן קיבוץ, צעיר, גבוה, בעל בלורית, לוחם ומפקד נערץ. תמצית געגוע למה שהיינו פעם, מזמן. הספר תמצית געגוע אינו רק שרטוט מדויק שלאחד המפקדים הנועזים ביותר בצה"ל לדורותיו ותיאור המבצעים שנטל בהם חלק, אלא זהו גם סיפורה של המ

בתקופה שבה חיבר את "הנסיך הקטן", בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, פרסם הסופר-הטייס הצרפתי אנטואן דה סנט-אקזופרי שני ספרים: טייס קרב ומכתב לבן ערובה. הרומן טייס קרב מתעד את המשימה חסרת הסיכוי שאליה נשלח במערכה להגנת צרפת בקיץ 1940. פרקי הספר הם כרוניקה של צבא ומדינה בהתמוטטות, של חיי היומיום בארץ שסדריה השתבשו כליל, ולצד זאת - זכרונות י

"אל מר בילבו הפורץ, אנו מתכבדים להביע את תודתנו הכנה על הכנסת - האורחים ועל הסכמת כבודו לסיוע מקצועי. התנאים: תשלום במזומן מיד עם סיום העבודה, שיוכל להגיע עד החלק הארבעה - עשר של הרוח הכללי. הוצאות הנסיעה מובטחות בכל מקרה...הואיל וחשבנו שאין זה מן הנחוץ להפריע את מנוחת כב', הקדמנו ועשינו את הסידורים המתאימים. אנו נחכה לכב' בפנדק הדקרון

"מילים זה משהו אחר, לא כמו כסף. מילים לא נגמרות אף פעם, ואפשר להתאים אותן לפי הצורך. כך לפעמים אני משתמש במילים משפת השוק, במילים שמגיעות עד לכוכבים, או במילים שאני מרגיש כלפי רוזה..." בקיץ 2001 משתנים חייו של פשה. לילד הצועני מתברר שהבית שבו הוא גר עם אביו, אמו ואחותו הקטנה שייך ליהודי זקן שהתגורר בו פעם וחי כיום בישראל. עכשיו הזקן מישרא

פעם בדור מופיע ספר המשנה את חייהם של קוראיו. האלכימאי הוא ספר כזה, אולי בשל המשמעות האוניברסלית שלו: אדם נוטש את אורח חייו ויוצא להגשים חלום. בסיומו של מסע ארוך ורב השראה הוא מגלה אמיתות מופלאות, על החוכמה שבהקשבה לרחשי לבנו, על היכולת לזהות אותות הנקרים לנו במסלול חיינו, על חשיבותה של התבוננות בעצמנו, ומעל הכול - על הצורך ללכת בעקב

אדם בן כלב נחשב לאחד הספרים המהפכניים בספרות הישראלית ולאחת מן היצירות ששינו את האופן שבו יוצגה ונתפשה השואה בספרות. הספר, שראה אור לראשונה בשנת 1968, הקדים את זמנו בשנית רבות. במרכזו ניצב אדם שטיין, ניצול שואה ששרד את המשרפות בזכות כשרונו הגדול כליצן. תפקידו של אדם במחנות היה לשעשע את הצועדים אל מותם (כולל בני משפחתו שלו) בדרכם הא