מדף הספרים של Ranran - הספרים שדירג

שנות השישים בקאבול, בירת אפגניסטן. שני ילדים, אמיר וחסן, נולדים באותו בית מידות ויונקים משדיה של אותה מינקת, אך למרות זאת, הם גדלים בעולמות שונים לחלוטין. אמיר הוא בנו של איש עסקים עשיר ומכובד, מעמודי התווך של קאבול; חסן הוא בנו של עלי, המשרת של באבא, אביו של אמיר. אמיר הוא פאשטוני, מוסלמי סוני, בן לאליטה השלטת באפגניסטן. חסן הוא האזאר

שרידי השואה וחוקריה ניצבים אלמים במאמציהם הנואשים להעביר לדורות הבאים את אימתה ולקחיה של אותה תקופה. פרימו לוי (1919 - 1987), כימאי יליד טורינו ששרד מן התופת, זיעזע קוראים ומתעניינים ברחבי העולם ביצירות הפורצות את חומות השחור והשכול. בלשונו הפשוטה והפיוטית, בחום האנושי השופע, הוא מאיר שביב של תקווה וחושף את האדם שלא נשחק ושמר על צלמו.

ארבעה אינטלקטואלים אירופים מחפשים ללא לאות סופר גרמני אניגמטי שקושר ביניהם ומתחקים על עקבותיו במסע חסר פשר לסנטה טרסה שבצפון מקסיקו, מרכז הכובד של הרומן. פרופסור צ'ילני לפילוסופיה מגיע לסנטה טרסה עם בתו היחידה ומוצא את עצמו רדוף חרדות. עיתונאי אפרו־אמריקאי שנשלח לסנטה טרסה לסקר קרב אגרוף מגלה שבעיר מתרחשת סדרה מתמשכת של רציחות

איניד למברט מודאגת: בעלה חולה במחלת פרקינסון ומאבד את צלילות דעתו, בנה הבכור נשוי ליורשת עשירה וילדותית, בנה האמצעי המבריק נכשל בכל מעשיו, ובתה, שפית יפה ומצליחה, מנהלת כנראה רומן עם גבר נשוי. אך איניד מנסה להתעלם מכל אלה ולקבץ את כולם לחג מולד אחרון וחמים בבית המשפחה שבמערב התיכון. דרכם של בני למברט לשם תהיה רצופה דרמות אישיות ואס

מכונית נתקעת לפני רמזור שהתחלף לירוק. הנהג צועק משהו. מסתבר שהתעוור פתאום. אין זה עיוורון שחור; הוא רואה הכל לבן, כאילו נפל לתוך ים של חלב. מישהו מתנדב להסיע אותו הביתה. כשאשתו חוזרת, היא לוקחת אותו לרופא - עיניים, אבל עליהם לנסוע במונית, כי המתנדב טוב - הלב גנב את מכוניתם. בחדר - ההמתנה של הרופא נמצאים זקן עם רטייה על עינו, ילד פוזל,

רק סירת הצלה אחת שרדה לאחר טביעתה של ספינת מטען יפנית בלב האוקיינוס השקט. על הסירה מצטופפים חמישה ניצולים: אורנג - אוטן, צבוע, זברה עם רגל שבורה, נמר בנגלי ענקי ושמו ריצ'רד פרקר, ופיי פאטל, נער הודי בן 16. הסירה הקטנה הזאת היא התפאורה העיקרית של הרומן המופלא הזה, שעוצמתו מסוגלת להצית בקורא אמונה באל, כפי שאומר אחד הגיבורים. ומה עוד

מרביתנו מקבלים כעובדות חיים מובנות מאליהן את מאפייניה של החברה המודרנית. אנחנו מתהדרים בטלפונים האלחוטיים, בטכנולוגיה השוברת שיאים ומנפצת מגבלות, ביכולותינו לנוע על פני הגלובוס בלא קשיים מרובים. יש אף שמעלים לרשימת הזכות את עליית האוריינות והשיפורים בתוחלת החיים. ג'ארד דיימונד, המחבר רב־התהילה של הספר רובים,חיידקים ופלדה (ספר

"התנגשות הציביליזציות" מציע ניתוח נוקב ומרחיק ראות של הזירה המדינית העולמית לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי. בחיבור החריף, שהפך כבר לקלאסיקה שנויה במחלוקת, מסביר הנטינגטון איך תפסו הציביליזציות את מקומן של האומות והאידיאולוגיות ונעשו הכוח המניע של הפוליטיקה העולמית, ואיך תשפיע מגמה זו על פניה של האנושות בעידן הקרוב. מיד עם צאתו ל

טוני מוריסון, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1993, נמנית היום עם השורה הראשונה של הסופרים האמריקניים. על הרומאן 'חמדת', שזכה בפרס פוליצר היוקרתי לסיפורת (1988), כתבו שהוא "המעולה ביצירותיה של טוני מוריסון, שיותר מכל דבר אחר שכתבה מבליט את כישרונה הענק והכמעט-מפחיד"... "סיפור מהפנט, ברוטאלי בכוחו... קיראו אותו ותרעדו"... "מלא פלאים... ספר לשקוע בו, לק

אוראניה קבראל, עורכת דין ניו - יורקית בשנות הארבעים לחייה, שבה לרפובליקה הדומיניקנית לאחר גלות ארוכה שכפתה על עצמה, ושבמהלכה סירבה לקיים כל קשר עם משפחתה. אביה, נשיא הסנאט בתקופת שלטונו של הרודן רפאל לאונידס טרוחיו, ספק מחוסר הכרה לאחר שלקה באירוע מוחי. אולי דווקא ענשיו אפשר להתחיל לדבר. מרגע שכף רגלה דורכת בסנטו דומינגו, הטרור

שני דודנים, סמי בן השבע-עשרה ויוזף בן התשע-עשרה, נפגשים לילה אחד ב-1939 באותה מיטה בניו יורק. זוהי תחילתה של ידידות מופלאה, שבמהלכה יחבור כשרון הציור של יוזף לעלילות שכותב סמי, ויחד יבראו את "האסקפיסט", גיבור העל ה"מבצע מעשי גבורה מדהימים ובא לעזרת הנמקים תחת עול הרודנות". אך כל מאמציו של יוזף להשתמש באמנותו כדי להציל את משפחתו שנשאר

"סופרת עם כישרון על - טבעי ממש... משלבת בכתיבתה שפת רחוב וכתיבה מלומדת, חוצפה ומחשבות פילוסופיות" (ניו יורק טיימס) "מבריק... סמית היא אמנית הפרטים... צ'רלס דיקנס פוסט - מודרנית" (וושינגטון פוסט) "רומן נמרץ ומשוחרר... בשנינותה העוקצנית של סמית יש אהבת אדם גדולה" (פיפל) "שאפתני, רציני וחצוף... לסמית יש כישרון אמיתי לקומדיה ויחס אוהד לחו

"גדלתי על מסורת ספרותית מסוג אלף לילה ולילה, שבה מובן מאליו שסיפורים אינם אמת: הסוסים מעופפים, וכמותם גם השטיחים; ועם כל שקריותם, הם האמת העמוקה ביותר... נראה לי שהמציאות אינה ריאליסטית, ואם הרומנים שלי משקפים את המציאות הגרוטסקית, הגרגאנטואית, הסוריאליסטית שבה כולנו חיים, הרי הם רומנים ריאליסטיים." - סלמאן רושדי סאלים סיני, שנו

בשארית היום הגיע קאזואו אישיגורו, הסופר האנגלי ממוצא יפני, להישג ספרותי נדיר. באמצעות התיאור של אנגליה המעמדית של התקופה שבין שתי מלחמות העולם, נפרש סיפור מרתק המסופר בווירטואוזיות, ובו ניגוד- עצוב לעתים, מצחיק לפעמים- בין כוונותיו של הגיבור המספר למשמעות האמיתית של דבריו.

בלבה של ערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, על יד מסילת הברזל, שוכן יישוב קטן - שמונה בתים בסך הכל - של פועלי מסילה ומעתקי פסים, שתפקידם להשגיח על תנועת הרכבות ההולכות ממזרח למערב וממערב למזרח, שתהיה סדירה ושוטפת תמיד. מן היישוב הנידח הזה יוצאת יום אחד שיירה מוזרה קטנה. ידיגיי ז`אנגלדין, פועל מסילה קשיש, מוותיקי מלחמת העולם השנייה, לוק

מלחמת סוף העולם מאת מריו ורגס יוסה הוא אחד מגדולי הרומנים ההיסטוריים בספרות המודרנית. זהו סיפורה של ברזיל בשלהי המאה התשע־עשרה, זמן־מה לאחר כינון הרפובליקה, כאשר במחוזותיה הצפון־מזרחיים של המדינה "מתלקחת" תנועה אפוקליפטית בהנהגתו של נביא מסתורי. קהל חסידיו מקים מדינה אחרת: קאנודוס, שאזרחיה הם כל מקוללי הארץ – זונות, שודדים וק

בפעם הראשונה שריקרדו ראה אותה, היא רקדה את הממבו כמו כישוף, הם היו שניהם בני עשרה, וריקרדו התאהב בה עד כלות. בה - בילדה הרעה - שבמשך ארבעה עשורים הטריפה את חושיו והסעירה את רוחו. כשהוא נער בן שש-עשרה, פוגש המספר נערה סקסית ומושכת להחריד, שמגיעה עם אחותה לבית הספר שהוא לומד בו בעיר לימה שבפרו. הנערה מסחררת את ראשו ומעוררת בו תשוקה בלתי

״טעות לחשוב שהעבר מת. אין דבר שקרה בעבר שאין לו השפעה על ההווה״ ויל דוראנט ״ציוויליזציה גדולה אינה נכבשת מבחוץ בטרם הרסה את עצמה מבפנים״ אריאל דוראנט האם יש טעם ומשמעות לכתיבת ההיסטוריה? האם ניתן להפיק לקחים מן העבר עבור ההווה והעתיד? בספר זה ההיסטוריה אינה דין וחשבון על עובדות ומאורעות שכבר חלפו, אלא מורה גדולה המסייעת לנו לה