מדף הספרים של מירית - הספרים שדירגה

תבוסתם של הערבים במלחמת תש"ח בארץ - ישראל עודנה טרייה וצורבת בשנות 1950 - 1949 בבגדאד בירת עיראק. הקהילה היהודית שם שרויה בחרדה מפני הרדיפות וההתנכלויות של השלטונות וההמון. לא יעבור זמן רב והיא תעלה כמעט כולה לישראל. זה הרקע לסיפור רב עוצמה ומרתק ביותר, מסופר בעיקר מנקודת ראותו של כאבי, נער יהודי בחבלי התבגרותו, על הפרק האחרון לישיב

השנה היא 1926 . מלחמת־העולם הראשונה הסתיימה אבל לא העוני הגדול. כריסטינה, צעירה ששכלה את אחיה במלחמה והתייתמה גם מאביה,מתגוררת בעליית גג עלובה עם אמה החולה. השתיים מתפרנסות בדוחק ממשכורתה הצנועה של כריסטינה, העובדת כ"סייעת דואר" באחד הסניפים הכפריים שבאוסטריה. יום אחד היא מקבלת מברק. כריסטינה מופתעת לגלות בו הזמנה לבלות עם דוד

רומן אהבה והרפתקאות זה, על תלמיד חכם יהודי הנשבה בימי גזירות ת"ח ונמכר לעבד לאיכר פולני, מצוין בסגולות - הסיפור ובקסם הפולקלור שהקנו למספר האידי יצחק בשביס - זינגר שם בין - לאומי. פרשת האהבה האסורה, המלווה נפתולי - נפש, שבין העבד היהודי ובין בת אדוניו הנוצריה, משולבת בתיאורי ההוי הססגוני של היהודים והפולנים במאה הי"ז. יצחק בשביס - זינ

עשרים וחמש שנים לאחר שחזר לביתו מן המלחמה ביום הכיפורים, אומר היום מי שהיה אז טנקיסט צעיר ברמת הגולן: אמת, פעמים שעושה הקדוש ברוך הוא חנינה עם מי שאינו ראוי ומאיר לו את פניו. ואותה חנינה ואותה הארת פנים עומדת היא לנגדו כל ימיו ולא מרפה ממנו. חוב הוא ועליו לפורעו. והדין דין אמת. זכרתי מה שנדרתי בעת צרה כשיצאנו מן הטנק ורצנו בין הכד

"בשנת 1930 התאבדו אצלנו במושבה שלושה איכרים. אך בניגוד לרישומי הוועד ולמסקנותיו של השוטר האנגלי, ידעו אנשי המושבה שרק שניים מהמתאבדים שלחו יד בנפשם, ואילו המתאבד השלישי נרצח" שבעים שנה חלפו. רותה תבורי, מורה בבית הספר התיכון של המושבה, כותבת ומספרת על הרצח ההוא ועל הגברים של משפחתה - סבה, בעלה, אחיה ובנה - אותם היא אוהבת, עליהם היא כו

דויד קרנובסקי, סוחר תלמיד-חכם צעיר,עוזב בכעס עיירה יהודית בפולין, שהיאקנאית וחשוכה בעיניו, והולך אל ברליןהמעטירה, בירתה של גרמניה הקיסרית,שהיא בעיניו עיר האורה והתרבות, ושםהוא שוקד להתערות בארץ החדשהולהיפטר מכל זכר וסימן למוצאו במזרח;בנו, גיאורג, יליד גרמניה, גבר יפה-תואר,גיניקולוג ומנתח נודע, נושא לו גויהלאשה; ובנם יגיר, שעצם הד

אשה צעירה פוגשת גבר נשוי שגילו כפול מגילה. בהתחלה אינה אוהבת אותו. אחר - כך היא אוהב יותר מדי. הם נוסעים, הם חוזרים, הם נפרדים. היא אינה יכולה לשכוח אותו.`` כך מסכמת את העלילה ריבי, הגיבורה, וכל זה מתרחש במקביל לגסיסת אמה מסרטן, שתחילה מביא להחלפת עינה המרהיבה בעין מלאכותית, ובהמשך להתנפחות ביטנה כבהריון; וברקע מתפוררת חנות ספרים יוצא

אפריקנר לבן, איש פשוט עם אמביציות רגילות מוצא שידיד טוב של המשפחה-שחור, מוחזק בידי משטרת הביטחון, ואחרי זמן קצר הסתבר שהוא מת בחדר המעצר. הלבן מחליט לחקור את מותו של ידידו השחור. העניין מסתבך והאימה חודרת לאט-לאט לליבו של הלבן ושל הקורא. מרתק ומפתיע. משטר האפרטהייד במלוא אכזריותו ותפלותו.

פאול בוימר בן התשע–עשרה מתנדב להתגייס ונשלח היישר מספסל הלימודים אל חזית הקרבות של מלחמת העולם הראשונה. תחת הריגושים וההרפתקאות שציפה להם, הוא חווה את הקטל הברוטלי במלוא עוצמתו ואת מותם חסר התכלית של רעיו. במערב אין כל חדש התפרסם ב-1929 והיה מיד לרב–מכר ספרותי מן הגדולים בכל הזמנים. הספר תורגם לכ-50 שפות ועובד לקולנוע. הרומן מתאר

ה"מספר" של הרומאן של בני ברבש הוא ילד אחוז דיבוק של תיעוד, הגדל בתל - אביב של שנות השמונים, מצוייד בטייפ, שאליו הוא "מחובר כמו לאינפוזיה", ובו הוא מקליט בלי הרף. הפקעת האסוציאטיבית של האירועים, שהילד מספר אותם באיזשהו זמן לא - מוגדר, מתבססת בחלקה הגדול על התיעודים המוקלטים, הכוללים גם דברים רבים שאינו מבין, או שלא הבינם בזמנו. מצד אחד ה

בתערובת של כובד ראש והומר מתאר הסופר הצרפתי את דמותו של החייל הבריטי, שהמשמעת העצמית ומוסר העבודה שלו כופים עליו להשלים גשר בשביל שוביו אשר יסייע - כנגד האינטרסים של אנשיו שלו - לנצחון יפני. העלילה מתרחשת במלחמת העולם השנייה. היפנים מעסיקים את שבוייהם בהנחת מסילת ברזל ומטילים על יחידת שבויים בריטים לבנות קטע מן הקו - גשר על הנהר ק

בבית קטן, בירושלים של שנות החמישים, גר ילד יתום מאם עם אביו ועם משפחה נוספת, והילד מתנהל בעולם כגלמוד המבקש אהבה בכל אשר יפנה. אל בני הבית הזה, שכל אחד מהם נושא עמו שק של כאב, מצטרפת בלילה גשום אחד גברת שפניה חבולים ומבטה מבועת, ובלבה פקעת של סודות. עוד באותו לילה מתברר שמתחת לאיפור ולשמלה מסתתר גבר במנוסה. "הדודה אווה", כך קורא לו הי

לִילָה צֶ'רוּלוֹ, ילידת 1944, בתו של הסנדלר שלא יצאה כל חייה מתחומי נאפולי, נעלמת בגיל 66, ונעלמים כל חפציה ומסמכיה, לאחר שאף גזרה את עצמה מכל התצלומים שבהם הופיעה עם בנה. היא הגשימה בהגזמה אופיינית את רצונה להתנדף ולמחוק את כל החיים שהותירה מאחוריה – והמעשה הרגיז מאוד את אֶלֶנה גְרֶקוֹ, בתו של השוער בעירייה, בת-גילה וחברת-הנפש שלה כמ

הזמן: 1945. המקום: צ'אנגי, מחנה - שבויים ברוטאלי הנמצא עמוק בשטח הכיבוש היפני. יותר מעשרת אלפי האנגלים, האוסטרלים והאמריקאים הגרים שם סובלים ממחלות, רעב וחום נורא. בעולם דמדומים זה של בני - אדם חיים - למחצה, מנסה גבר אחד, רב - טוראי אמריקאי, להשתלט על השבויים והשובים גם יחד. כל יושבי צ'אנגי שונאים את "המלך" ויראים מפניו. ידידו היחיד הוא ארי

יונתן נואל התייתם בילדותו מאביו ואמו, בבגרותו ברחה ממנו אשתו עם גבר אחר והניחה אותו ערירי ונלעג. ואף - על - פי - כן מצא לו אחר - כך דרך לחיות שנים רבות בשלווה ובנחת, ואולי אפילו באושר, וכבר עמד להגיע אל פסגת חלומותיו ולהיות בעליו של חדרו האהוב בעליית - הגג, שגר בו בשכירות - והנה, בבוקרו של יום שישי קייצי אחד, השתבש הכל כשלפני החדר הופיע

העניינים במשפחת ברגלנד מתחילים להתערער כשג`ואי, נער הזהב המפונק, קושר קשר בלתי הולם עם בת השכנים, אבל הם מגיעים לידי משבר רק כשהוא עובר לגור בבית הסמוך אתה ועם הוריה ההמוניים. פטי, אמו, רואה בזה עלבון צורב כל כך, עד שהיא נעשית אדם אחר: במקום צעירה נצחית עם זנב סוס, שאופה עוגיות ומארגנת פעילויות ספורט בשכונה, היא מתחילה לשתות ולקטר. כד

``רביעיית רוזנדורף`` היא רביעיית כלי-קשת, שהקימו בשנת 1936 בתל-אביב נגנים מחברי התזמורת הארצישראלית שיסד אז ברוניסלב הוברמן. בחמישה קולות מסופר כאן סיפורם של ארבעת המוסיקאים ושל יחסי הגומלין ביניהם ובין כל אחד מהם לארץ החדשה שביקשו להקים בה מקדש מעט לתרבות האירופית שנעקרו ממנה. וכל זאת בצל ``המאורעות`` והאיום הגובר והולך של מלחמת העו

ארבעה חברים ללימודים בקולג' קטן במסצ'וסטס עוברים לניו יורק כדי להתחיל את מסלול חייהם: וילֶם טוב הלב ויפה התואר, משתוקק להיות שחקן; גֵ'יי־בּי, שנון ולעתים אכזרי, מבקש למצוא את דרכו אל עולם האמנות; מלקולם, ארכיטקט מתוסכל במשרד יוקרתי; וג'וּד החידתי, המופנם, וגם, מתברר, מרכז הכובד של החבורה. עם השנים היחסים בין הארבעה מעמיקים ומקדירים