“קודם קצת הבהרות הנוגעות לספר: הסיפור סיפור אמיתי כשב-1831 קבוצה של כ-60 עבדים תקפה קבוצה של לבנים, רובם מעבידיהם ובני משפחתם. נרצחו בהתקוממות כ-60-80 לבנים וכל הסיפור מתרחש במזרח וירג'יניה, ארה"ב. כבר בראשית המאה ה-19 החלו מחשבות אלו ואחרות על שחרור העבדים, דבר שגרם לפילוג בין מדינות ארה"ב. רק ב-1860 נבחר לינקולן לנשיאות והוא פעל מאוחר יותר לחתום על צו שחרור עבדים ב-1865. בספר, בעמוד 390, אמר עורך דינו של נט טרנר: "הגזע הזה (הכושים העבדים) פשוט לא נוצר למהפיכה, זה הכול. וזו סיבה נוספת לכך שעבדות הכושחורים עתידה להימשך אלף שנים".
אז מיהו נט (נתניאל) טרנר? נט היה אחד העבדים בביתו של סמיואל טרנר ומכאן שם המשפחה שלו, טרנר. טרנר התייחס כיאות לנט ולכן לא ברור כלל מה הביא את נט בהתבגרותו לפתוח בהתקוממות רצחנית, כשהוא חושב לסחוף אחריו שחורים רבים ולהרוג לבנים רבים ככל האפשר, כגמול על התעללותם בעבדיהם.
בגיל 18, בעוד נט טרנר מצוי בביתו של סמיואל טרנר, התיידד נט עם ויליס בן ה-15. היה ביניהם מגע לכאורה מיני וזה קשר ביניהם קשר הדוק, אלא שמקרה קרה וויליס נמכר למקום אחר. נט כעס על מכירתו והבין ששוב לא יראה את ויליס לעולם. בהמשך הספר אנו מתוודעים לאחד הרק, הנעשה לידידו הקרוב של נט. גם הרק סבל מהפרדתו מאשתו ובנו והפעם ההפרדה היתה פשוט משום שאלה, האישה והבן, היו פיות מיותרים להאכלה במשק בו גרו. כך, כלאחר יד, היו מפרידים בין משפחות וחברים. אבל דוגמאות אלה היו רק הקטנה של התנהגות המעבידים לעומת העבדים, שהיו עובדים בעבודות קשות, מואכלים אוכל ירוד ולבושם דל. גורלם היה עניין של הבל פי מעבידם והתשלום עבורם.
נט הוא עבד אינטליגנטי, שבתחילה גר בבית מעבידו בחדר צדדי ונוח יחסית. בת מבנות המשפחה אפילו טרחה ללמדו לקרוא והוא אכן לומד לקרוא, לכתוב ולחשב כשהוא הופך לנגר אומן. מובן שעם הזמן גם הוא נמכר ואף מושכר בשל היותו עבד מוצלח ורכוש דניידי מניב שכר. אט אט אמונתו מתחזקת וספר הקריאה שלו הוא הברית החדשה. עם הזמן הוא הופך למטיף בפטיסט, זרם דת המרשה למטיפים בלתי רשמיים להתקיים. הוא מתקרב לגיל 30 כשהוא חושב על איסוף של כושים אחרים סביבו, שבספר הם נקראים כושחורים (כוסאממו, מה בדיוק עבר לג. אריוך בראש כשהחליטה על כינוי נלעג כל כך ל-nigger?) להטיף להם על מצבם ולחלק מהם היותר אינטליגנטיים, גם להפוך לצבא ההתקוממות הרצחני המשחרר עבדים מעבדות ולכבוש את העיר הסמוכה, ג'רוסלם.
הווידויים הם סיפורו של נט, הנרשם אצל עורך דינו גריי, כשהוא בכלא ונשפט בנובמבר 1831 על מנת לתלותו. עורך הדין שלו, השומע את הווידוי, מנסה להוציא מנט הצהרה על כך שהוא מתחרט על מעשיו, ללא הועיל. נט סבור באמת ובתמים, שדינם של הלבנים למות, למרות שבכל ההתקוממות, שנמשכה יומיים בלבד, הצליח אישית להרוג רק אחת, מרגרט, שיחסה אליו היה אוהד, ובנסיעה אחת בכרכרה לחווה סמוכה נפצע נט והיא טיפלה בו, וכל הנסיעה ישבה לידו כאילו קרובים הם. נט חשב באמת ובתמים שאות מאלוהים הורה לו על הרג הלבנים, יהיו אשר יהיו.
הספר שנוי מאוד במחלוקת מרגע צאתו. סטיירון זכה בגינו בפוליצר, לדידי, בצדק גמור. הספר לא קל לקריאה בשל התרגום המיושן, שפגע גם בספר אחר של סטיירון, בחירתה של סופי.
אגב, בחירתה של סופי הפך לסרט וזכה לחמישה אוסקרים. הספר הזה לא עובד ישירות לסרט. סרט אחר בשם The Birth of a Nation נשען בחלקים רבים על הספר ודמויות רבות נלקחו ממנו.”

“ספרים על עבדות השחורים בארצות הברית מרתקים אותי מאז גיל עשר, אז קראתי לראשונה את "שורשים". ב"שורשים" נתקלתי בין השאר בסיפור על נט טרנר והמרד שהנהיג. מראש הייתי משוחדת לטובתו. במובנים רבים הייתה העבדות בארצות הברית אחד הפשעים הגדולים ביותר נגד האנושות שנעשו עד כה, אם לא הנפשע שבהם. מחיקת זהותם ותרבותם של מיליוני אנשים, מחיקת אנושיותם, רצח, אונס והתעללות פיזית ונפשית במשך מאות בשנים, כל זאת נעשה לעבדים השחורים בדמוקרטיה הגדולה בעולם. כל מעשה של התקוממות נראה לי לפני קריאת הספר צודק מראשיתו, שכן הוא מתקומם כנגד עוולות גדולות לאין שיעור.
הספר מתאר את קורותיו של נט טרנר, נגר ומטיף דתי שחור בוירג'יניה בתחילת המאה ה-19. טרנר למד לקרוא בעזרתו ובעידודו של אדונו, מעשה נדיר ושנוי במחלוקת באותם הימים, ולמד על בוריים את כתבי הקודש. הוא החליט להרוג את כל הלבנים באשר הם, ללא רחם, ללא יוצאים מן הכלל, בהשראה "אלוהית". טרנר גייס לצידו עבדים נוספים מהאחוזות הסמוכות ובאוגוסט 1831 יצאו למסע טבח במחוז, בו הרגו המורדים חמישים וחמישה איש, אישה וילד. המרד סוכל וכל מנהיגיו, בהם טרנר ושישה עשר נוספים, נתלו.
הרשים אותי במיוחד התהליך שעובר על טרנר המתבטא ביחסו לשחורים האחרים. הוא גדל כ"עבד בית", הבז לעובדי השדה ורואה בהם בהמות מטופשות. תיאוריו את אחיו השחורים בתקופה זו מבזים ואינם שונים ביותר מתיאוריהם של הלבנים את עבדיהם בספר זה ובספרים אחרים אודות העבדות. עם התבגרותו של טרנר יחסו לבני עמו משתנה כשהוא מבין את גודל העוול שנעשה להם. הוא מבין שעילגות שפתם היא תוצאה של החשכה שהם מושארים בה בכוונה, שהתרפסותם המטופשת שמביכה אותו כל כך נובעת מפחד ולא מטיפשות, ולומד לאהוב ולכבד אותם. השחורים האחרים הופכים בהדרגה בתיאוריו מיצורים מטופשים, שאינם טובים בהרבה מחיות, לבני אדם של ממש. טירופם אינו מפחיד אותו יותר, אלא מתקבל כתוצאה מובנת של השיעבוד ושל התלאות שעברו. גם יחסו ללבנים משתנה, ומתיאור אוהד, מעריץ, הוא הופך לשנאה השואבת לא רק מהתעללות כי אם גם מאהדה.
הספר השאיר בי רגשות מעורבים. מצד אחד, כפי שציינתי, בסיפורים כאלה אני תמיד משוחדת לטובת השחורים ונגד הלבנים שמייצגים את השיעבוד וחוסר הלב. מצד שני, ההתבטאויות שמביא המחבר בשם טרנר מציגות אותו כקנאי דתי, היוצא למסע הרג חסר אבחנה בשם האל, ולא חס על תינוקות וילדים. אם התמונה קרובה למציאות (הספר מבוסס על וידויו האמיתיים של טרנר, אם כי אולי אין לסמוך על וידויים שנערכו על ידי תלייניו) אזי התיאורים מזכירים לי יותר מכל את הטרוריסטים בני ימינו, שגם הם משתמשים באלוהים כעילה להרג חפים מפשע. האם הפשע שבשעבוד מצדיק רצח תינוקות? מה צריך לעבור על אדם כדי שיגיע לכדי מעשה יאוש שכזה? ומה זה אומר על ימינו אנו?
"הוידויים של נט טרנר" הוא ספר חזק ומורכב. מעולם לא קראתי משהו כזה על העבדות.”