"גטסבי הגדול" מככב בקביעות בכל רשימה המציינת את עשר יצירות המופת של המאה העשרים. כוחו של הרומן הקאנוני הזה טמון בדמותו של ג'יי גטסבי: מיליונר יפה תואר וחובב מסיבות פאר, שקונה בית באחד מפרברי היוקרה בניו יורק ומבקש להשתלב בסביבתו הסנובית. כולם רוצים להיכלל בין מוזמניו, כולם מתפעלים מביתו המפואר, כולם מעריצים את דמותו, וכולם מרכלים ע
שלושה פסנתרנים מעירים נפגשים ב-1953 במוצרטאום בזלצבורג כדי ללמוד אצל הורוביץ הגדול: ורטהיימר מווינה והמספר מזלצבורג הם מוכשרים מאין כמותם, טובים מרוב הווירטואוזים בני זמנם, ונכונה להם קריירה עולמית מבטיחה. הצעיר השלישי, שמגיע מקנדה, הוא גלן גולד. המפגש בין השלושה מתגלה כגורלי. כשהם מסיימים את הלימודים מתברר כי גולד מיטיב לנגן אפי
מונולוג סוחף, מיוסר, נרגש, של איש חולה, בתוך עולם חולה.
הסופר מגולל את פרשת ידידותו רבת - השנים עם פאול ויטגנשטיין, אחיינו של הפילוסוף האוסטרי הנודע.
ידידותם מבוססת במידה רבה על אהבה משותפת למוסיקה - אהבה עזה, קנאית ומלאת תשוקה - ועל איזו תחושה עמומה, ועם זאת אובססיבית, של שותפות - גורל שיש בה הרבה עצבות וכאב פנימי.
שני הידידים מ
שני עבדים הם, סבור העבד הזקן וייטצ'פל, העובד במטע עבדים במדינת וירג'יניה במאה השמונה עשרה ובראשית המאה התשע עשרה: עבד כמוהו עצמו, עבד פיקח, שלומד ממראה עיניו, והוא אוהב את אדוניו, עובד אותו בנאמנות, ומפיק ממנו ומן המשגיחים רצון ומידה של חסד ונדיבות, וכך הוא זוכה להאריך ימים ולראות בנים ובני בנים: ועבד כמו צ'פל, בנו שלו עצמו, הסורר והממ
את שלושת הרומנים הקצרים המכונסים בכרך זה - הקיץ היפה, השטן על הגבעות ובין נשים בודדות - פרסם פאבזה בכפיפה אחת תחת כותרתו של הראשון. בדברי ההסבר שלו לספר הציג את הצד השווה שברומנים במילים אלו: "אין כאן מה שנהוג לקרוא ´טרילוגיוה´... אלא מדובר באקלים מוסרי מסוים, במפגש בין נושאים, באווירה החוזרת שוב ושוב מתוך משחק חופשי של הדמיון. אף שיש
מעשה העלילה ביצירת מופת קטנה זו עוסק בטרגדיה שלא נמצא לה הסבר: גשר להולכי רגל בפרו מתמוטט וחמישה עוברי אורח נהרגים בו במקום. האח חוניפר, נזיר צנוע שהיה עד ראייה לאסון, תוהה ושואל: מדוע נהרגו דווקא חמישה אנשים אלה? האם התערבה כאן יד ההשגחה העליונה שהענישה אותם על אורח חייהם הפסול או אולי היתה זו יד הגורל העיוור?
"אליס מאנרו היא צ'כוב שלנו", אמריה עליה סינתיה "והיא עתידה לשרוד יותר מכל בני דורה."
קובץ סיפורים זה של סופרת הקנדית מצטרף כרונולוגית לרומן, המלווה את שלבי גדילתה של נערה מן הילדות המוגנת, דרך חתחתי ההתבגרות, הכמיהה לדת, האהבה הראשונה והשנייה, הזהות הנשית והאישית, עד ההגדרה המהוססת של היעוד האינדיווידואלי המיוחד לה.
בד בבד עם העי
האחים קרמאזוב הוא הרומן האחרון של דוסטויבסקי, ונחשב לגדול שבהם. הילה של כובד ראש אופפת את שמו, ולא בכדי מרבים לצטט ממנו אמירות כגון "השטן נאבק עם האלו-הים, ושדה המערכה הוא נפש האדם", או "בלי אלו-הים [...] הרי יוצא שהכל מותר", ועוד כיוצא באלה הגיגים.
אלא שדוסטויבסקי לעולם אינו עוסק ברעיונות מופשטים.
האידאות אצלו הן תמיד בשר מבשרן של הד
"דומה שהמרחב יותר מאולף מהזמן, או פחות מסוכן ממנו: בכל מקום אפשר לראות אנשים שיש להם שעונים, ורק לעיתים רחוקות מאוד אנשים שיש להם מצפן.
יש לנו תמיד צורך לדעת מה השעה (ומי מסוגל עדיין להסיק זאת ממצב השמש?) אבל אנחנו לא שואלים את עצמנו איפה אנחנו."
ז'ורז' פרק
ספרה של לורנצה מאצטי השמים נופלים, שהיה אחד הספרים האהובים על פדריקו פליני, הוא יצירה מיוחדת במינה הנמצאת על הגבול שבין הרומן לאוטוביוגרפיה.
הספר מספר בגוף ראשון על ילדותן של שתי אחיות יתומות – בייבי ופֶּני - המאומצות על ידי דודיהן מטוסקנה, קרובי משפחה של אלברט איינשטיין. הסביבה בה גדלו הייתה מלאת חום, מוזיקה, משחקים ודמויות משו
"יותר מקפקא, וכמו אנטון צ'כוב וסקוט פיצג'רלד, עמנואל בוב צריך להיות לפטרון - הקדוש של הסופרים הטהורים", כך כתב הסופר הגרמני המהולל פטר הנדקה על מחברו האלמוני - כמעט של "החברים שלי". וסמואל בקט, כשנשאל על הסופר האהוב עליו ביותר, אמר בלי היסוס "עמנואל בוב".
בצרפתית מעורטלת מכל הוד והדר מספר "החברים שלי" על חייל משוחרר, החי בפאריס ומשאת נפש
שרידי השואה וחוקריה ניצבים אלמים במאמציהם הנואשים להעביר לדורות הבאים את אימתה ולקחיה של אותה תקופה. פרימו לוי (1919 - 1987), כימאי יליד טורינו ששרד מן התופת, זיעזע קוראים ומתעניינים ברחבי העולם ביצירות הפורצות את חומות השחור והשכול. בלשונו הפשוטה והפיוטית, בחום האנושי השופע, הוא מאיר שביב של תקווה וחושף את האדם שלא נשחק ושמר על צלמו.
סיפורו המצמרר ומלא העוצמה של שירו קיקוטאני, אדם שקט וצנוע, מורה לשעבר בבית-ספר תיכון ביפן, המרצה עונש מאסר עולם על רצח אכזרי כפול שביצע. לאחר שש-עשרה שנים בכלא הוא משתחרר על תנאי, בפיקוח קצין מבחן, לעולם שכבר אינו מוכר לו. עליו להסתגל למציאות החדשה בעיר הגדולה ובו בזמן לחיות בבדידות בצל הפשע הממשיך להעיב על חייו. מהר מן הצפוי מתעמר ב
חבורת טירונים בבה"ד 4, באמצע שנות החמישים, הם גיבורי ספרו החדש, הרביעי, של יהושוע קנז. חייהם של צעירים אלה, בני שכבות ועדות שונות, במסגרת הצבאית, המחמירה והלוחצת, ומחוצה לה מצטרפים לרומן רחב יריעה, דרמטי והומוריסטי כאחד, המצייר ביד אמן אנשים בראשית חייהם ומדינה בראשית עיצובה.
גבר שיצא לבדו לציד בערבות טקסס נתקל בכלי רכב נטושים, יושביהם ירויים כולם, באחד מהם ילקוט מלא כסף. הוא חושב רגע, ולוקח אותו. כשהוא חוזר לשטח למחרת, מטעמים השמורים עמו, מתברר לו שהוא לא לבד שם. כך מתחיל סיפור של פעולה ומתח ההולך אט-אט וצובר ממדים של מחזה-מוסר על האלימות השטנית שמשתחררת כשסכומי עתק של כסף קל מבטלים כל כבוד לחיים. קורמאק
(צרפת 1978)
בחודשי חייו האחרונים הגה הצייר סרז' ולן את הרעיון ליצור תמונה אחת שתכנס את כל ניסיונו: יהיה בה כל מה שאי פעם נרשם בזיכרונו, כל התחושות שחלפו בו, כל החלומות שלו, התשוקות שלו, כל המרכיבים הזעירים שסכומם היה חייו.
התמונה תציג את הבניין הפריזאי שבו חי זה יותר מחמישים וחמש שנה.
חזית הבניין תוסר ויהיה אפשר לראות בחתך את כל החדר
משולחנו של המוציא לאור "ברור לי שהאשה תשנה את צורתו של הרומן" מצהירה וירגי`ניה וולף (2881- 1491) בפרק הרביעי של חדר משלך. מסה זו, שראתה אור ב 1929 נחשבת בעיני רבים לאחד החיבורים הפמיניסטיים החשובים שנוצרו אי-פעם. מלבד האמירות הדרמתיות המופיעות בה על מעמד האשה, על מאפייניה של היצירה הנשית ועל משמעותה של יצירה אמנותית בכלל, מתאפיינת המסה "ח
אל קלאריס ליספקטור, הסופרת הברזילאית (היהודיה), התוודע קהל - הקוראים בארץ ב - 1999 בספר 'קשרי משפחה/שעת הכוכב'. הביקורות, בכל העיתונים הגיבו בהשתאות על הסיפורים בעלי העוצמה - כזו שפוגשים בספרות רק אחת לשנים רבות: "ליספקטור היא קוסמת...היא מהפנטת את הקורא": "יצירתה היא בעלת עושר ותהודה כל - כך גדולים...היא מצטרפת לרשימה הלא - ארוכה של גדולי ה
הפרוזה של באבל (1940 - 1894) נחשבת לאחת מפסגות הסיפורת של המאה העשרים. בלשון תמציתית, דחוסה עד קצה גבול היכולת, בתמונות רוויות אכזריות ויופי, מעצב באבל רסיסי חיים של עולם במשבר - בין שהרקע הוא עלילות חיל הפרשים הקוזאקי ברוסיה שלאחר המהפכה, ובין שזה חורבנו של סדר - החיים היהודי הישן, שכנופיות של שודדים ורוצחים יהודים, בני העולם - התחתון ש