מדף הספרים של pen - הספרים שדירגה

בכרך זה מגיע לסופו המסע המְמַכֵּר בן 1,800 העמודים של כרכי 'החברה הגאונה', שריגש מיליוני קוראים בארבעים וכמה ארצות. ואף שהסיום כבר סוּפּר לכאורה כמין ספוֹילר בעמודים הראשונים של הכרך הראשון, מצליחה אלנה פרנטה לחולל תדהמה גם בשורות האחרונות של הספר, המאיימות להַפֵּך את המבט שלנו על כולו. הסיפורים של לִילה ואלנה, ילידות 1944, נפרשים

בערבות איסלנד הקפואות צייד יוצא לצוד שועלה נדירה. במקביל, לא הרחק מביתו של אותו צייד מתה אישה צעירה בביתו של בוטנאי מתבודד, שהציל אותה מספינה טרופה. לאן מובילה השועלה המסתורית את הצייד? ומה הקשר בין האירועים? בכתיבה המותחת את גבולות הריאליזם ומלהטטת במטמורפוזות, יצירתו של שון עוטה על עצמה שכבות דקות של ערפל חלומי. המציאות מתער

חמשת הרומאנים הקצרים והסיפורים של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי המובאים בספר זה - בנוסח מוּעָר שהכין אבנר הולצמן - הם מבחר מאת אחד מענקי הפרוזה העברית. בסיפורים הללו, שנכתבו בין 1900 ל-1920 בעברית המרהיבה והמיוחדת של ברדיצ'בסקי, המציאות החברתית "המוכרת" של העיירות היהודיות היא רק קרום דק, שמתחתיו מבעבעים פריצות-גדר ייצריות, אקסטזות אירוטיות, מס

לפניכם הרומן המכונן של הספרות היוונית המודרנית. זהו ספר המתרחש על רקע נופיו של אי יווני, בתקופה של עוני ועליבות ושגרת יום-יום שלווה לכאורה. ובתוך התפאורה הפסטורלית וחיי הכפר הפשוטים, חיה דמות מצמררת: שמה חָדוּלה, והיא מרפאה בצמחים, מיילדת ורוצחת. היא הציר שסביבו מתפתחת עלילה מותחת, מטרידה, סוחפת, ומרובת קריאות כמספר קוראיה.  חדול

סיפור אגדי למחצה על שבעה אחים גיבורים בני הכפר הפיני.

שלוש הנובלות סביב קשרי משפחה המרכיבות את הטריפטיכון של יוסף בר יוסף מתנועעות הלוך ושוב בין העולם החרדי לחופשי, ודמויותיהן הנכנסות למאה שערים, או יוצאות ממנה וחוזרות ונמשכות אליה, משנות שוב ושוב את הקואורדינטות של חייהן. וגם כשהן נטועות על מקומן במאה שערים וסביבותיה, הן חריגות שם, ומאפיין אותן איזה תו התנהגות אובססיבי "לא-הולם",

“הצילה נא את לבי מן הקדרוּת והבדידוּת הנוראות האלה,” מתפללת יוּסטֵישה וַיי, היפהפייה בת התשע עשרה, “שלח לי אהבה גדולה מאֵי שם, ואם אַיִן מתה אנוכי.” תשוקתה הגדולה היא להיות אהובה עד טירוף – האהבה היא בעיניה המשקה החריף האחד שיש בכוחו לגרש את הבדידות המכוססת את ימיה. האם היא עורגת להפשטה הקרויה אהבה לוהטת יותר מאשר לאוהב מסוים

זרח השמש נחשב מייד עם צאתו לאור לרומן גדול וביסס את מעמדו של ארנסט המינגוויי כאחד מאמני הפרוזה החשובים ומהיוצרים הבולטים בתקופתו. וזרח השמש, אולי יותר מכל ספר אחר, מבטא את תחושת החרדה שפקדה את הדור שלאחר מלחמת העולם הראשונה אשר כונה "הדור האבוד". סיפור יפהפה זה על חבורה של גולים אמריקאים ואנגלים בשנות השלושים לחייהם – ליידי ברט א

בגיל ארבע בערך מגיע אנדריאס אֵגֶר לעמק שלרגלי ההרים ונמסר לידי איכר קשה לב, שבביתו הוא גדל ומתחשל. ילדי העמק אמנם לועגים לצליעתו, אבל עובדה זו לא מונעת ממנו להיות לגבר חסון וחזק ולפועל חרוץ, שאף לוקח חלק בהקמת הרכבל הראשון מן העמק להרים. לאורך העשורים משנה העמק את פניו, הוא נהיה מודרני ורעשני יותר. חייו של אֵגֶר, לעומת זאת, נותרים שק

``תודעתו של זנו`` הוא סיפורו של ``אנטי גיבור`` טיפוסי של המאה העשרים. זנו קוזיני, הרודף לשווא אחרי שלוות נפש. הספר כתוב בלשונו המיוחדת של סבבו, שהיא מרושלת משהו ולעתים מסורבלת המשקפת נאמנה את עמידתו של המחבר בשולי העולם הספרותי ``הרשמי`` ואת סלידתו מכל אסתטיזם סגנוני. בלשון זו מעלה זנו את זכרונותיו. בעקבות טיפול פסיכואנליטי שהחל בו ושל

"אני יוצא אל הלילה ואל השׂדות. מוטב לי פה בחוץ. מאז ומתמיד אהבתי את המרחבים, חשופים וגלויים יותר מאשר מסדרונות הבתים. מספיק יום אחד שטוף שמש כדי שכל מה שנראה אפל יתגלה נטול כל תעלומה. הבתים לעולם אינם חושפים את קרביהם. צריך למוטט אותם, לחרוש את השטח שבו הוקמו ולזרות בו מלח. אולי כך יסתלקו הסודות, הפשעים שהושתקו במשך שנים רבות". שלושה

'הסיפור של מי שברחו ושל מי שנשארו' – השלישי מתוך ארבעת כרכי 'החבֵרה הגאונה' – מלווה את לִילה ואת אֶלֶנה בעיקר בשנים 1968–1976, מגיל 24 שלהן ועד 32. בסוף הכרך השני היתה אֶלֶנה לאחר לימודיה באוניברסיטה בפיזה, ועל סף נישואים לפייטרו. היא פירסמה רומאן, העתיד להפוך לרב-מכר. לִילה, שזנחה את בעלה סטפנו, חיה בפרבר מרוחק של נפולי עם בנה הקטן ועם אנ

המסע המהפנט בן ארבעת הכרכים, המסעיר את הקוראים בארבעים ארצות – מסע שנפתח בהחברה הגאונה – נמשך במלוא עוזו בכרך השני של הרומאנים הנפוליטניים מאת אלנה פרנטה, 'הסיפור של שם-המשפחה החדש'. הספר השני חובק כשבע שנים מחייהן של שתי החבֵרות, מגיל 16 עד 23, מתחילת 1960 ועד סוף 1966. פרנטה ממשיכה להחיות בו באמינות יוצאת-דופן את כל גלריית הדמויות הר

אב מבקש מבנו לרדת מההרים שאליהם עקר לפני שנים, ולבלות עמו את הקיץ, אולי בפעם האחרונה, באי האדריאטי הקטן שנולד בו. מהמפגש העדין בין המבוגר לצעיר משתקף בזעיר אנפין גלגל החיים כולו, במעין בליל של נוסטלגיה, עתיד והווה, הכחשה, קבלה, השלמה וכאב. בעיקר אהבה. לפנינו סיפור על אנשים, ששזור בו סיפורו של נוף. האי ממשיך לבהוק בשמש בלתי מתפשרת ובט

הספר עוּבּד לסרט קולנוע בכיכובה של המועמדת לפרס האוסקר סירשה רונאן "הם היו צעירים, משכילים ובתולים שניהם בלילה ההוא, ליל כלולותיהם, והם חיו בזמן ששיחה על קשיים מיניים לא היתה אפשרית בשום אופן." כך, בבהירות ובישירות, נפתח הרומן הקצר החדש של מקיואן. וכך הוא גם נמשך כשהדברים אצל בני הזוג, אדוארד ופלורנס, מסתבכים והולכים. מקיואן כת

באיסלנד אפילו בוא האביב לא מצליח לערער את שלטונו חסר הרחמים של הטבע. בחבל ארץ נידח ורב־הוד זה, החיים לעולם יהיו תלויים על חוט השערה, והאדם לעולם לא יהיה בעל הבית. נער צעיר מתלווה לחברו הטוב ולמעשה היחיד, ברד'ור, במסעו מכפר קטן בהרים לעיירת דייגים. ברד'ור, שחולם על חיים אחרים ועל אהובתו היפה שממתינה לו בבית, נושא בתרמילו ספר שהשאיל ל

איזה רגע ספרותי נפלא: לפתוח את העמודים הראשונים של קרנפורד, ובדיוק כפי שבזמנו קרה לצ'ארלס דיקנס (שפרסם את הרומן בחלקים), להישאב עמוק אל תוך הסיפור. וזאת כי לפנינו ספרה הפופולרי ביותר של אליזבת גאסקל, על כל מטעני ההומור הסאטירי והחמלה שלו, רך ו"טעים" כאילו זה עתה נכתב במצב של חסד-סיפורי.   אנו נמצאים בקרנפורד, עיירה אנגלית קטנה בשלה

1841. במושבת העונשין המרוחקת בארץ ואן דיאמן, יושבת ילדה אבוריג'ינית יחפה לבושה בשמלת משי אדומה לפני הצייר המצייר את דיוקנה. קוראים לה מת'ינה והיא בתם המאומצת של מושל האי, סר ג'ון פרנקלין, ושל אשתו, ליידי ג'יין, ומושאו של ניסוי שאפתני ביותר בתרבות האנושית, ניסוי המתיימר לקבוע האם ניתן להחיל את המדע, הנצרות וההיגיון במקום שבו שולטים הפר

"התחלתי מתוך כוונה לכתוב ספר מופת. עוד לפני שהנחתי את העט על הנייר וכתבתי את המילה הראשונה כבר ידעתי מה תהיה המילה האחרונה וכמעט היכן תופיע הנקודה האחרונה," אמר ויליאם פוקנר על הרומן הזה, שאותו כתב במשך שישה שבועות בלבד. בבוא מותי (שבתרגום הקודם לעברית נקרא "בשוכבי גוועת") מגולל את סיפורה של משפחת באנדרן ואת מסעה על פני האזורים הכפ

אנו נמצאים באנגליה הכפרית ב-1830. הזמן חולף בקצב עונות השנה ועבודות המשק המשפחתי העני שבו נולדה וגדלה מָרי – דמות ספרותית לא פחות ממופלאה. מרי היא נערה בת חמש-עשרה, הקטנה בארבע אחיות לא רצויות החיות עם אב שלא חוסך את שבטו, אם, וסבא נכה. בין חליבת הפרות, זמני הזריעה והקציר ותפריט של לחם, תה, וקצת גבינה – נפשה של מרי שרה, פורחת ומתרו