"אני יוצא אל הלילה ואל השׂדות. מוטב לי פה בחוץ. מאז ומתמיד אהבתי את המרחבים, חשופים וגלויים יותר מאשר מסדרונות הבתים. מספיק יום אחד שטוף שמש כדי שכל מה שנראה אפל יתגלה נטול כל תעלומה. הבתים לעולם אינם חושפים את קרביהם. צריך למוטט אותם, לחרוש את השטח שבו הוקמו ולזרות בו מלח. אולי כך יסתלקו הסודות, הפשעים שהושתקו במשך שנים רבות".

שלושה דודנים נוסעים להיפרד מסבם, ‎רַימְוּנְדוּ קָאִיטָנוּ, הפטריארך הגדול, שגוסס בחוות הגליל הנידחת שבלב הערבה בנפת אִינְימָוּנְס, במדינת סִיאָרָה שבצפון מזרח ברזיל.

ישמעאל, דויד ואדוניה בילו בחווה חלק מילדותם, אבל בבגרותם עשו כמיטב יכולתם כדי להתרחק מכור מחצבתם, ועקרו לרסיפה, לסאו פאולו, לנורווגיה. הם בנים לדור שעזב את חבל הארץ הזה מתוך כוונה שלא לשוב אליו עוד.

מה מחכה לשלושת בני הדוד בסוף מסעם? החווה שהיתה פעם משגשגת, חרבה עכשיו ומתפקעת מרוב זיכרונות, סודות ובגידות. הם מוצאים את עצמם נאלצים להחיות רוחות רפאים, סיפורי ניאוף, נקמה ורצח.