“ספר ברזילאי מודרני. המחבר נולד ב-1951 בפרובינצית סיארה בצפון מזרח ברזיל, שם גם מתרחש הסיפור.

סבא רימונדו קאיטנו גוסס בחוותו הנידחת שנמצאת מרחק מספר ימי נסיעה מהעיר הקרובה. שלשה דודנים ישמעאל, דוד ואדוניה נוסעים לבקר אותו.
הם לא היו שנים רבות באיזור הנידח בו גדלו ושנים רבות לא פגשו האחד את השני ולא את בני משפחתם. כל אחד מהם מסתיר סודות מעברו והמפגש המחודש בניהם ובין
המשפחה משחרר לחצים מן העבר.

הספר כתוב מצויין, הסיפור מעניין, לא אהבתי את העובדה שיש יותר מידי בני משפחה המשתתפים בסיפור מה שמקשה לעקוב אחרי העלילה. אחרי כ-200 עמודים פורמט הסיפור מתחיל לחזור על עצמו ומצאתי את עצמי קצת מאבד עניין.
הייתי נותן שלשה וחצי כוכבים.”

“קולאז' של ארועים שתחילתם מעורפלת: האנוסים בספרד, ההגירה וההתישבות בקולוניות ספר בפמפה הברזילאית.
מעבר לזה נוצר עירפול אחר: של אגדת הווצרותה של שושלת ריימונד קטאנו, והתפתחותה בשלושה דורות.

הסיפור מתחיל כאשר שלושה דודנים: ישמעאל, אדוניה ודויד נקראים למיטת חוליו של ריימונד קטאנו- סבם.
הוא בוחר למות בבית, ואדוניה , רופא במיקצועו, מכבד את רצונו.
בכלל שמות הבנים במשפחה הם עבריים, נתן, דניאל ועוד.

החלק המענין הוא הנשים, הן תוצאה של חיבור זמני יותר או פחות בין המתיישבים לאינדיאניות שבסביבה או יצאניות שעובדות בצמתים כדי לפרנס את הרעב שלהן ושל משפחתן.
תוצרי החיבור, נזנחים לרוב לאחריות האם, חלקם מקבלים " מילגת קיום" ואחרים מקורבים לגלעין המשפחה.

על שלד עלילתי זה נוצרים הסיפורים ונבנות האגדות.
לדעת אדוניה, האגדה נוצרת , בחיבור בין הנוסעים והמבקרים במקומות רחוקים ( לא מוכרח להיות מקומות פיסיים), ליושבי הקבע.
"יושבי הקבע שומעים את סיפורי הנוסעים, ...בלילות הם חולמים על הארצות שלעולם לא יבקרו בהם... ומילה אחר מילה הם יוצרים מחדש את העלילות.
כך נוצרים משלים, אגדות ומעשיות בהתאם לצרכים ולחלומות שיש למספרים".
כאן מתחילה ההקבלה לסיפורי האבות,המייסד ריימונד, יועד להקרא אברהם, אבל הכומר מסרב להטביל אותו בשם זה.
אדיקותו הנוצרית לא מפריעה לו ל"הפיץ" ילדים חוקיים וממזרים לכל עבר.
וכמו בהגדה של פסח,דפוס התנהגות זה, מועבר גם במנגנון של "והגדת לבנך".
הצומת שבה מתכנסים הילדים והאחיינים ה"חוקיים" היא הזדמנות לגלות, אהבות, שנאות וגילויים אחרים.
הרבה עלילות מקושרות או מוקבלות לסיפורי התנ"ך: אדוניה נכנס לבית של דניאל , מפוחד כולו ( כדאי לקרוא בספר), והדימוי הוא לדניאל הנכנס לגוב האריות, היציאה משם דומה כבר לבריחת לוט מסדום.
הספר כתוב נפלא. כל קטע שמתווסף , מעורר ענין בחידוש שבו, ובדרכו שלו משלים את הפסיפס.
בתום הקריאה חשתי עולם חדש , אחר ממה שהכרתי, הן בתיאור ההתישבות והסביבה של הפמפס הברזילי , והן בסגנון כתיבה חדשני, מקורי ומלוטש הראוי לתשומת לב.
אין זה מערבון אלא מין סינתזה של החדש עם הקיים.
מומלץ לקרוא.”

“כאשר סיימתי את קריאת "הסרטאו הגדול" של ז'ואאו גימראס רוזה וכתבתי כאן כמה מילים על הספר, הוסיף בטובו אחד הקוראים המלצה לספר "הגליל". רשמתי לפני ויום אחד מצאתי את הספר במחיר 21 שקלים בדוכן פגומים של סטימצקי. עברו עוד חדשים והגיע זמנו לקריאה. אז קודם, אני רוצה להודות לממליץ. הספר סיפק חוויה יוצאת דופן ומפתיעה.הסופר, ר.ק.די בריטו ששאב את השראתו מן המקרא סיפר את קורותיה של משפחה פטריארכאלית אשר הייתה בעבר בעלת חוות בקר כזו שאפשר לקרא עליה בספר של זואאו גימראס רוזה, אבל "הגליל" מתאר תקופה מאוחרת יותר שבה כבר אין חוות כאלה הדור הצעיר ברובו נתש את חיי הפרא לטובת הצוויליזציה.כמו בסיפורי המקרא גיבוריו הם גברים בלבד והחוקים הם של הערבה הפראית והבראשיתית.הנשים בדרך כלל מבנות התושבים הילידים,(אינדיאנים. יש חיבור ברור לסיפורה של הגר שפחת שרה אמנו). הן העיקר משמשות את הגברים ונטולות כל זכויות.(יותר גרוע,אגב, מאשר במקרא). לגברים ולנשים שמות מקראיים ובקורותיהם שזורים הרבה תזכורות ורמזים לסיפורי המקרא, לפעמים כמו שסופרו במקרא ובאותם הקשרים ולפעמים רק ברמיזה או אפילו במהופך. הרעיון לכתוב ספר כזה נשמע קצת יומרני ואני חששתי מקיטש אבל רונלדו קוריה די בריטו הוא סופר מצוין וזה לא קרה לו.רימונדו קאיטנו,(אברהם), אבי המשפחה, הפטריארך הגדול, על ערש דווי, סיבה להתכנסות המשפחה המחכה למותו וזו תמיד הזדמנות לסגור חשבונות ולהבהיר עניינים.הבנים ובני הבנים זוכים כל אחד לסיפור מרשים קשה גברי. יש לסופר מילים לא מחמיאות במיוד לעולם נטול נשים כזה. הספר כתוב נפלא ומרתק עד סופו.כדאי.”