איתמר דיסקין, גבר יפה תואר עד מאוד וקצר רואי עד מאוד, חי בארצות הברית ומגיע ארצה בכל שנה לבדיקות עיניים ולפגישה עם אחיו ועם גיסתו. באחד הביקורים, בערב רווי אלכוהול, הוא מספר לאחיו על לילה אחד עם אישה שפגשה אותו עשרים שנה קודם לכן ולקחה אותו אל ביתה.
סיפור מפתיע, פעמים מעציב ופעמים משעשע, על אהבה וגעגועים, יופי ובדידות, תשוקה ומריבה,
בירושלים של סוף שנות החמישים נחלץ מומיק בן התשע, בנם היחיד של ניצולי שואה, לשחרר את הוריו מסיוטיהם. באומץ של מי שאין לו ברירה הוא נאבק לשחרר את ארץ שם מתוך שתיקותיהם, מרסיסי הזכרונות שלהם, מסיפורי ילדים שהוא מכיר, ומן המיתוסים הישראליים של השנים ההן. הוא נלחם למען הוריו, ועיקר מאבקו הוא בחיה הנאצית, זו שטרפה את חייהם, זו שיכולה לצאת
איים בזרם ראה אור בשנת 1970, תשע שנים לאחר מותו של המינגוויי, ובמרכזו תומס האדסון, אמן והרפתקן המזכיר את המינגוויי עצמו.
הנופים הפסטורליים של האיים הקריביים שאותם מצייר האדסון מתחלפים בברים האפלוליים של הוואנה ובמים שורצי הצוללות הגרמניות של קובה בימי מלחמת העולם השנייה.
במיטב כשרונו הבוגר מצליח המינגוויי לשלב בין מערכות יחסי
איסאקו בן התשע חי בכפר דייגים יפני עלוב ומבודד, אשר תושביו מצויים על סף רעב. הסיפור משתרע על - פני שלוש שנים בהן נעדר אבי המשפחה מהבית, לאחר שנאלץ לשעבד את עצמו. מילות הפרידה של אביו לאמו: "אל תניחי לילדים לרעוב", מכוונות את מעשיו של איסאקו ועומדות בבסיס תפילתו לבוא או - פונה - קמה. תושבי הכפר, המתפרנסים בקושי מדגת הים ומהפקת מלח, מנסי
טימבוקטו היא ארץ המתים, ארץ הפלאות החלומית שמעבר לחיים, ולשם מועדות פניהם של גיבורי הספר: הנווד היהודי וילי ג' כריסמס (לבית גורביץ') - הוגה דעות, משורר ונביא בעיני עצמו, וחולה - רוח שיכור ומסומם בעיני זולתו - ומיסטר בונס, כלבו, בן - לוייתו וידיד - נפשו של וילי. קורות נדודיהם של השניים, על רקע הנוף האמריקני של שנות השבעים, ומערכת היחסים
אב ובן הולכים לבדם לאורך כביש בין־מדינתי באמריקה החרוכה. דבר לא זע בנוף פרט לאפר המתפזר ברוח. אובך קבוע מסתיר את אור השמש. הכול אפור והקור מקפיא. המים בנהרות עכורים, וצבע הוא רק זיכרון רחוק. הם הולכים לכיוון הים, למרות שאינם יודעים מה מצפה להם שם. אין להם דבר פרט לבגדים הבלויים שלגופם, עגלת סופרמרקט מקרטעת, אקדח טעון בשני כדורים והאח
ז`ן - באטיסט גרנוי נולד בפריס של המאה ה18 - בשוק המצחין של העיר, בתוך באשת הדגים, הגוויות והביוב. אמו השליכה אותו כבר בלידתו אך בכי הרך שלח אותה לגליוטינה.
התינוק אשר נותר בחיים נולד נטול כל מריח גוף.
ככל שגדל הילד, כך התחדד חוש הריח שלו, בעזרתו ידע לאתר חפצים, לזהות בני אדם, להכיר מקומות, להבחין בזיוף. אך הוא חיפש את ריח הריחות, את הרי
בעקבות מותו המסתורי של פרופסור ללשונות שמיות בפרובידנס, פותח אחיינו, פרנסיס ת´רסטון, בחקירה המסתעפת בין כתבי-יד מוצפנים וּצְלָמים משונים, אמנים אחוזי-קדחת ומתנקשים אלמונים, מחשבות-שווא וחלומות זוועה, פולחנים וכָּתות-סתר. האמת שהוא עתיד לגלות עתידה לזעזע את עולמו מן היסוד, ולסתור את כל מה שידע על מוצאה של האנושות ועל העתיד הצפון ל
ספרות זולה (Pulp) הינו הרומאן האחרון של צ'רלס בוקובסקי, וכתיבתו הסתיימה בשנת 1994, השנה בה נפטר בוקובסקי. רומאן זה, המוקדש "לכתיבה רעה", שונה מספריו האחרים של בוקובסקי. זהו רומאן שאינו אוטוביוגרפי במפורש, הבנוי לפי תבניות של סיפורי - פשע של מיקי ספלייני. חוקר נשכר לחקור מקרים סוריאליסטיים, מלאי דימויים, ובוקובסקי שותל בין דפי הרומאן דמו
קארי וייט חיה בעיירה קטנה עם אמה הדתית הקנאית שממררת
את חייה. בבית־הספר היא הנערה המוזרה והדחויה. היא לעולם אינה לובשת את הבגדים המעודכנים, או אומרת את הדברים הנכונים, או מבינה את הבדיחות - שהן בעיקר על חשבונה. ואז, ברגע של חסד לא צפוי, מקבלת קארי הזדמנות להיות נערה רגילה וללכת כמו כולם לנשף הסיום של התיכון. אלא שבין השמלות הנוצצות
הרומן החדש של פיליפ רות הוא גילוי לב אינטימי ועם זאת גם סיפור אוניברסלי על אובדן, על חרטה ועל שלוות נפש. גורלו הבלתי נמנע של "כלאדם" של רות נפרש החל בעימות המזעזע הראשון עם המוות בחופים הקיציים האידיליים של ילדותו וכלה בימי זקנתו ובייסורי ההתבוננות בהחמרת המצוקות הגופניות שלו ושל בני גילו. "כלאדם" של רות הוא מעצב גרפי במשרד פרסום
מרלין גריינג'ר הוכשר לבנות ארונות מתים אך העדיף למכור ספרים שלא קרא ולא הבין. הוא מאמין בכוחות קסומים שמאפשרים לנו לראות את מה שברצוננו לראות, לדעת את מה שברצוננו לדעת, לבנות תמונת מציאות כחפצנו. העלמה היפה והבלתי מושגת מעֵבר לחלונו של מרלין היא ודאי פרי דמיונו הרומנטי. העיוורון הזה, המזין את הנפש, נחוץ לא פחות מהדחקת סופיוּת החיי
המסה משהו כיפי לכאורה שלא אחזור עליו לעולם נחשבת לאחת מיצירות המופת של דיוויד פוסטר וואלאס. כוחו האינטלקטואלי והרגשי באים בה לידי ביטוי רב עצמה. בזכות כישרונו הרנטגני לפרק מבנים ומנגנונים חברתיים לגורמים ולחשוף את הזיוף העומד מאחוריהם, הופך שיט התענוגות בקריביים למקור בלתי נדלה לחקר סוגיות כמו פרסום ושיווק, הזדקנות, הגירה, הירר
פלטפורמה הוא רומן בן זמננו ועל אודות זמננו: על גברים מאירופה ונשים מתאילנד, על תעשייה, תיירות, מין, תקשורת, כלכלה, אהבה, פוליטיקה.
ברומן זה ממשיך וולבק בתיעוד שקיעתו של האדם המערבי ומוסיף לקטלוג ההבלים של ההווה את שלל המפגשים הבלתי - אפשריים שבין העולם הראשון ובין העולם השלישי:
האסטרטגיות חובקות העולם של תאגידי התיירות והטקטיקות
"מעולם לא דמיינתי לעצמי שאשוב ואפגוש אותך... כשנפרדתי ממך, אז, לפני עשר שנים, הייתי צריכה לדבר על הכול, אך לא עשיתי זאת. הפרשה כולה כבר נמצאת הרחק מאחור, אבל עכשיו אשוב ואחיה אותה בכתב."
כך פותחת אקי את מכתבה לגרוש שלה, יסואקי, לאחר שפגשה אותו במקרה כשנסעה עם בנה הנכה לצפות בכוכבים מעל הר הגעש זאו שביפן.
"קראתי את מכתבך," עונה לה יסוא
"החוק הראשון של מועדון קרב הוא שלא מדברים על מועדון קרב.
החוק השני של מועדון קרב הוא שלא מדברים על מועדון קרב.
החוק השלישי של מועדון קרב הוא רק שני גברים בכל קרב.
החוק הרביעי של מועדון קרב הוא רק קרב אחד בכל רגע נתון.
החוק החמישי של מועדון קרב הוא בלי חולצות ובלי נעליים.
החוק השישי של מועדון קרב הוא שהקרבות ממשיכים כמה זמן שצריך.
ו
"אם אתם באמת רוצים לשמוע על כל העניין, אז מה שבטח תרצו לדעת קודם-כל, זה איפה נולדתי, ואיך הייתה הילדות המחורבנת שלי, ומה עשו ההורים שלי לפני שהולידו אותי, וכל הזבל הזה מהסוג של 'דיויד קופרפילד', אבל לא מתחשק לי לדבר על זה יותר מדי..."
"סופר הצללים עוסק בהפתעות שמביא מקצוע הכתיבה", הסביר רות עצמו. הספר נפתח בחיפושיו של סופר צעיר, עשרים שנה קודם לכן, אחר אב רוחני, אשר יבין ויתן תוקף לאמנותו ואשר תמיכתו תצדיק את בריחתו הבלתי-נמנעת מבית יהודי אוהב וחונק כאחת. חיפושיו של נתן צוקרמן מביאים אותו אל ע. לונוף, שאת יצירתו הוא מעריץ. לונוף חי בפרישות-למחצה עם אשתו, הופ, ובבית