“הו פיצג'רלד ידידי, יא מכשף, יא וירטואוז, אתה נהדר!

מרלין גריינג'ר עובד בחנות ספרים קטנה ורומנטית, אפלולית ומסתורית. הוא מאוהב בבחורה יפהפייה, אדומת שיער. בשעה 17:30 מידי יום מסיים את יום העבודה בחנות וחוזר חזרה לחדרו ומבעד לחלון משקיף אל הקצה השני של הרחוב שם מאחורי חלון קטן, בדירה קטנה, האורות נדלקים בשעה 18:00 והבחורה היפה מתעוררת לחיים. הוא לא מכיר אותה, הוא לא יודע עליה דבר, מעולם לא נפגשו, מעולם לא דיברו. הוא קורא לה קרוליין.

מרלין וקרוליין נפגשים בפעם הראשונה כשהיא נכנסת יום אחד לחנות. היא התיישבה על השולחן, הוא התיישב מולה. "הייתי חייבת לראות אותך" היא פתחה ואמרה. "אני יודע" ענה. השניים שוחחו לכמה רגעים ואז קרוליין קמה באחת תפסה את הספר הראשון שראתה ושיגרה אותו אל חלל החנות. השניים המשיכו במלאכה; ספרים עפו באוויר, כריכות נתלשו, דפים נקרעו, זכוכיות התנפצו, לשניים לא היה אכפת, הם השליכו לכל עבר ספר אחר ספר. תוהו ובוהו. קרוליין זרקה את הספר האחרון, הסתובבה אל מרלין שלחה חיוך שובב ויצאה מהחנות.

8 שנים לאחר אותו יום מרלין ואשתו לעתיד יושבים במסעדה, הוא מציע לה נישואים, ובשולחן אחר מבחין בקרוליין יושבת בחברתם של כמה גברים. קרוליין אדמונית ויפה, נחשקת ומסתורית, היא דוגמה קלאסית לחיי הזוהר של שנות ה-20, רועשת, תוססת, סוערת, צוחקת ורוקדת. סביבה תמיד יש קהל של אנשים, גברים ואפילו נשים, היא מטריפת חושים, קסומה, בלתי מושגת. הימים עוברים, הזמן ממשיך בשלו, והשנים חולפות, מרלין התחתן, הוא אבא. במהלך חייו, כל כמה שנים, יפגוש בקרוליין שוב, כמו בפעם ההיא במסעדה מרחוק, ובכל פעם תחושת פספוס כואבת תצוף אל פני השטח ותצבוט את לבו. הפעם האחרונה תהיה הגורלית בהחלט.

המציאות שלנו היא סובייקטיבית לחלוטין, משתנה מאחד לאחר. הדרך בה אני רואה ומבין את העולם לא זהה לאופן בו אדם אחר רואה ומבין וחווה את העולם סביבו. אנחנו מתהלכים בעולם הזה שנתון לנו ואנחנו אלו שמנסים להבין אותו בעזרת הניסיון שאנחנו צוברים במהלך הדרך, אנחנו אלו שבוחרים מה לראות ואיך, מה לשמוע ואיך, מה לדעת ואיך, ולבסוף אנחנו אלו, שבעזרת כל המידע שצברנו, נרכיב את התמונה שהיא המציאות אותה אנחנו שואפים לחיות.

זה כמעט כמו קסם, זו פנזטיה, ואנחנו בני האדם, כולנו, "חטאנו" פעם ולא פעמיים כשבחרנו לחיות את הפנטזיה, את החלום, לשקוע בה כשאנחנו מתעלמים מהמציאות. מדובר בעיוורון, והעיוורון הזה מזין את הנפש ונחוץ והכרחי לנו, הוא מפיח בנו חיים, הוא משרה בנו תחושה של סיפוק ושובע. הבעיה היא בהתפכחות, מה קורה כשהקסם מתפוגג, כשמתעוררים מהחלום, כשמשתחררים מהפנטזיה? מה היה קורה אילו התשוקה הכי גדולה שלכם, הדבר לו השתוקקתם כל חייכם, שבמשך שנים כה ארוכות הייתם בטוחים שפרי דמיונכם, היתה מתגלה כאמתית? כמה נורא יהיה לגלות שהקסם של חייכם לא היה אלא חלק מהמציאות ואתם הייתם בסהכ ניצבים שבזבזו את זמנם על פני האדמה.

נפלא.”

“ספר מעניין על בחור צעיר שמוקסם מבחורה עם שער אדמוני שמגיעה לחנות הספרים בה הוא עובד. פיצג'רלד כתב עלילה קצרה בשפה מאוד יפה. הספר הקצר הזה נכתב ב1922 והוא מכיל אלמנטים מיסטיים.
מרלין גריינג'ר הוא בחור צעיר והספר עוקב אחריו עד שהוא נהיה זקן. ספר קצר מאוד 73 עמודים יצא בנהר ספרים.
ספר מומלץ אבל כבר קראתי ספרים יותר טובים.”

“ראובן מירן מפנק אותנו שוב ביצירתו של פ.ס.פיצג׳רלד, עם תרגום ראשון ליצירה זו לעברית, 95 שנה לאחר צאתה לאור לראשונה.

מרלין גריינג׳ר הוא גבר צעיר בן כ-25, המתגורר בניו-יורק ועובד בחנות ספרים בעלת קסם מיוחד. מרלין מאוהב ביפהפיה אדמונית כבת 19, המתגוררת בדירה שממול חלון דירתו הזעירה. הוא נוהג להשקיף על הבחורה האמידה בסתר, כל ערב אחרי העבודה, מבעד לחלונו. מכיוון שאיננו יודע עליה דבר, הוא מדביק לה בראשו את השם קרוליין, שלקח מכותרתו של אחד הספרים בחנות.

מרלין וקרוליין נפגשים לראשונה כשהיא נכנסת יום אחד לחנות ומטילה בה תוהו ובוהו, בשיתוף פעולה ואף דירבון מצידו, ותוך כדי הנאה הדדית מהולה בצחוק גדול ומתמשך.

אך קרוליין יוצאת מחייו באותה סערה בה נכנסה, והוא מצידו מסגל לעצמו אורח חיים מתברגן והולך, כאשר כל כמה שנים מבליחה קרוליין החיונית והאקסטרווגנטית בפתאומיות אל האפרוריות של השגרה בה הוא חי.

קרוליין האדמונית היא דמות הנחווית כמיתית, כמעט, אפופת מיסתורין ונחשקת. קרוליין ממגנטת, חופשייה, מלאת הוד.
השנים חולפות, ומרלין מנהל סגנון חיים סטנדרטי למדי ומצליח איכשהו לפרנס את משפחתו הקטנה, אך תחושת ההחמצה מבעבעת בין השורות כמו זיכרון-ילדות שהודחק ועלול להתפרץ אל המודעות, לו רק תנער אותה המציאות האכזרית ניעור חסר התחשבות.
סודותיה של קרוליין נחשפים רק בסופו של הסיפור, בדרך אגבית מדי, מפי דמות חסרת-חשיבות מדי, אך לגילוי הזה יש כוח גורלי.


בכתיבה וירטואוזית, עמוקה ומעוררת מחשבה רבה, מספר כאן פיצג׳רלד-הגדול את סיפורו של אדם אחד קטן עם שם של קוסם, שאיפשר לפנטזיות שלו לשקוע ולהיבלע בתוך פחדיו מהקסם הבלתי מושג, המתעתע, המצית והמרגש..
בתוך פחדיו מעצמו.”