מדף הספרים של מיכל אלפרשטיין - הספרים שדירגה

אלנה פרנטה מסעירה בשנים האחרונות את הספרות האיטלקית. "היא בין הסופרים האיטלקים החשובים של השנים האחרונות... הסופרת האיטלקית הגדולה ביותר מאז אלזה מורנטה", מעתיר עליה שבחים ה'קוֹריֶרֶה דֶלָה סֶרָה' – אף כי דומה שכתיבתה קרובה יותר לזו של נטליה גינצבורג, בַּמשפטים ובפרטים המצטברים; כלומר, אילו גינצבורג היתה כותבת במאה העשרים-ואחת, א

קשר עז בין שתי נערות צעירות בצפון הרחוק, במקום שטבע אכזרי ורב-יופי עלול להדיח ולצודד את האדם ולהפר את האיזון הדק שבין יצר הקיום ובין יצר המוות שבנשמתו. סיפור המצטיין בדקות התיאור הפסיכולוגי של בני נעורים רכים ובציור עז רושם של מראות הנוף הצפוני הקר. הספר זיכה את מחברו בפרס הספרותי החשוב ביותר בסקנדינביה.

סיפור אנושי נודע (נתפרסם בסרט בשם "מות הזמיר") על הבעיה הגזעית בדרום ארצות - הברית. בחמימות ובהומור, המזכירים במקצת את מרק טוין, מסופרות הרפתקאות שני ילדיו של פרקליט בעיירה על רקע משפטו של כושי הנאשם באונס. פרשה רבת - מתח ורוויה שנינות ואהבת - אדם, כתובה בידי מספרת - מלידה. נל הרפר לי נולדה בשנת 1926 במונרוביל שבאלאבאמה והיא בת - משפחה לג

``מלים כדי לומר זאת`` הוא סיפור מיוחד במינו: סיפורה של אשה שנחלצה מן השגעון המשתלט עליה דרך טיפול פסיכואנליטי, ותוך כדי החיפוש העצמי שלה הפכה להיות סופרת. מארי קארדינאל מספרת ברומאן הזה את סיפור חייה-היא, והסיפור הוא מרתק כפי שרק החיים עצמם יכולים להיות מרתקים. הספר נפתח בפגישתה הראשונה עם הרופא הפסיכואנאליטיקאי, אותו ``איש קטן ומסת

המסע המהפנט בן ארבעת הכרכים, המסעיר את הקוראים בארבעים ארצות – מסע שנפתח בהחברה הגאונה – נמשך במלוא עוזו בכרך השני של הרומאנים הנפוליטניים מאת אלנה פרנטה, 'הסיפור של שם-המשפחה החדש'. הספר השני חובק כשבע שנים מחייהן של שתי החבֵרות, מגיל 16 עד 23, מתחילת 1960 ועד סוף 1966. פרנטה ממשיכה להחיות בו באמינות יוצאת-דופן את כל גלריית הדמויות הר

"אני רוצה לספר על חיי כפי שהללו התנהלו דרך מה שקרוי טוב וכן דרך מה שקרוי רע, דרך האהבה, הבדידות, הזעם, החן, החטא, המחשבה, האושר והייסורים... ואני אנסה לכתוב עליהם באמנות החרון ורגשת - הלב, הדמעות והבדיחה, הגעגועים והבעתה..." "החיים כמשל" הנו ספר מיוחד במינו, אשר אין לו אח ודוגמה בספרות העברית, ואשר אופיו וסגנונו מייחדים אותו (כפי שעמדו

"זכרתי גם שבאדי וילארד אמר בנימה ידענית ומאיימת שאחרי שיהיו לי ילדים אני ארגיש אחרת, אני לא ארצה יותר לכתוב שירים. אז התחלתי לחשוב שאולי זה נכון שכשאת נשואה ויש לך ילדים, זה כמו לעבור שטיפת מוח שאחריה את ממשיכה בחייך בערפול חושים כמו שפחה במדינה טוטליטרית משלך."   אסתר גרינווד, אשה צעירה מפרברי בוסטון, זוכה בהתמחות קיץ במגזין מוביל

כשנולדה ברטה, החלו השמים להתבהר והופיעה קשת מרהיבה. אנשי נאבידאד יצאו לרחוב והתבוננו בה בפיות פעורים. על פי דברי אגדה עתיקה בנאבידאד, תינוק שנולד בשעה שמופיעה קשת בענן, יזכה לסגולה מיוחדת במינה. אלא שנראה שלברטה אין כל תכונות מיוחדות, פרט לכך שהיא הולכת ומתארכת, עולה בגובהה על כל הנשים והגברים בכפר. עד אשר... זהו רומן פנטסטי, מקורי ו

שעות אחדות לפני חתונתה מסתגרת מַרגי בחדר השינה של אמה ומודיעה מבעד לדלת הנעולה שהיא "לא מתחתנת, לא מתחתנת, לא מתחתנת". בזמן הקצר שנותר עד שיגיעו האורחים לאולם האירועים, כולם מנסים להבין למה ולשכנע את מרגי לצאת מהחדר: חתנה המיועד מתִי והוריו, נדיה אמה, סבתה ובן דודה אילן. האם מישהו מהם יצליח לדבר על לבה ולגרום לה לפתוח את הדלת? על בסי

חדשים אחדים בחייו של צעיר מובטל שבא לעבוד אצל מהנדס עצמאי בוילה היפה שלו בעיירה ליד אגם ציריך. המהנדס, שניחן בדמיון פורה ובאהבת - חיים, אך חסר חוש מסחרי, שוקד על המצאתם ופיתוחם של מתקנים שונים ומשונים שיעילותם מפוקפקת מאוד, וכמובן אינו רואה ברכה בעמלו. הצעיר, ספק מזכיר ספק משרת, מקבל עליו בהכנעה כל מיני תפקידים ושליחויות, ובתוך כך צ

הבטחה עם שחר הוא סיפור חייו של רומן גארי - סופר, דיפלומט, לוחם, מעוטר באות הכבוד של צרפת החופשית ותנועת ההתנגדות בזמן מלחמת העולם השנייה. מתוך סיפורו עולה דמותה יוצאת הדופן של אמו, אישה יהודייה מווילנה - שחקנית בתיאטרון נודד, תופרת כובעים, רוכלת ומלונאית - אשר היתה סבורה שהכול בר־בחירה: לאום, כישרון, ייעוד, מעמד, ואשר הועידה לבנה עתי

אסתר ויעקב בלאו מביאים את בתם דבורה בת ה־ 16 לאשפוז במחלקה פסיכיאטרית. האבחנה - סכיזופרניה. דבורה מנותקת מהמציאות, מתרועעת עם מלכים ולוחמת באלים ובמפלצות דמיוניות בממלכת "איר", הדומה לעולם משחקי המחשב או לאגדות קדומות. היא מדברת רק בשפת ה״איר״, בליל מילים שרקחה בעצמה. ה"צנזור", דמות הזויה, מופיע מדי פעם ואוסר עליה לתקשר עם עולם המציא

"השעות", זוכה פרס פוליצר (1988) ופן פוקנר (1988), הוכרז כספר הטוב ביותר לשנת 1988 על ידי "ניו יורק טיימס" , "לוס אנג'לס טיימס" , "בוסטון גלוב" ו"שיקגו טריביון". ניו יורק, סוף המאה העשרים: קלריסה ווהן, עורכת ספרים מצליחה, מתכננת מסיבה לחברה הטוב, משורר חולה איידס שזכה בפרס ספרותי חשוב. לוס אנג'לס, 1949 : לאורה בראון, עקרת בית מתוסכלת, מתכוננת ליום ההול

ארוחת בוקר בטיפני´ס נחשבת לאחת הנובלות האמריקאיות הטובות שנכתבו אי פעם וליצירה האהובה ביותר של הסופר טרומן קפוטה. חמישים שנה חלפו מאז פורסמה הנובלה לראשונה והכירה לעולם את הולי גולייטלי, גיבורה ספרותית שהפכה להתגלמות הנערה הניו יורקית. ארוחת בוקר בטיפני´ס מתרחשת באפר איסט סייד של מנהטן בשנות הארבעים ומתארת את יחסיו של סופר צ

המטבח, ספרה של בננה (מהוקו) יושימוטו המטבח הופיע ב-1989 ומיד הקנה לה את התואר "ההבטחה הגדולה של הספרות היפנית המודרנית". הספר היה לרב-מכר ביפן וזיכה את הסופרת בשורה ארוכה של פרסים. כשהופיע המטבח באנגלית, ב-1993, שבר את כל שיאי המכירות של ספרים יפניים שתורגמו לשפה זו. מיצירתה של יושימוטו עולים שמחת חיים לצד רגשות אבדן ושכול. היא כותבת בס

"לחנך נערות צ'כיות" הוא לכאורה סיפור אהבה בין מורה צעיר, נשוי ואב לבת, לבין אחותה של אחת מתלמידותיו, שאינה מוצאת משמעות לחייה. מעבר לזה, לפנינו מבט הומוריסטי על צ'כיה בעידן הפוסט - קומוניסטי, שבה גם מערכת החינוך מתאימה את עצמה לחוקי הכלכלה של השוק החופשי. הצחוק והחמלה הם מרכיבים קבועים ביצירתו של מיכאל ויווג, הנותן בספר זה ביטוי לשנו

לִילָה צֶ'רוּלוֹ, ילידת 1944, בתו של הסנדלר שלא יצאה כל חייה מתחומי נאפולי, נעלמת בגיל 66, ונעלמים כל חפציה ומסמכיה, לאחר שאף גזרה את עצמה מכל התצלומים שבהם הופיעה עם בנה. היא הגשימה בהגזמה אופיינית את רצונה להתנדף ולמחוק את כל החיים שהותירה מאחוריה – והמעשה הרגיז מאוד את אֶלֶנה גְרֶקוֹ, בתו של השוער בעירייה, בת-גילה וחברת-הנפש שלה כמ

"יש כאלה שאין להם בכלל בית. או שלא היתה להם עבודה אף פעם. או שיש להם מחלה איומה. בקיצור, יכול להיות יותר גרוע". ככה אומרת לעצמה המספרת, נשואה + שניים, שבעלה חוזר יום אחד מעבודתו ובידו מכתב פיטורים. יכול להיות יותר גרוע, היא חושבת, כי להם הרי אין מחלה איומה והם גרים בבית מרווח ונוח ויש להם שתי ילדות מתוקות שגדלות ומתפתחות יפה, והיא ובעלה

"מהכותבות החשובות בדורנו" מרגרט אטווד בריאיון לנשיונל פוסט הקנדי לרגל זכייתה בפרס טריליום על הספר האחרון שלה חיים יקרים הודיעה סופרת הסיפורים הקצרים הקנדית אליס מונרו (81) שהיא פורשת מכתיבה: "זה נחמד לסיים ב-bang" היא אומרת בהתייחס לעובדה שדווקא ספר זה זכה בפרס. "אני שמחה שהחלטתי לסיים לכתוב. לא שלא אהבתי את הכתיבה, אבל אני חושבת שיש

איפֵמֵלוּ ואוֹבּינזֶה, תלמידי תיכון בלאגוס, מתאהבים. בניגריה שלהם שולטת דיקטטורה צבאית, ומי שיכול בורח ממנה. איפמלו — יפה ובוטחת בעצמה — נוסעת ללמוד באמריקה. היא חווה מפלות וניצחונות, מוצאת ומאבדת מערכות יחסים וקשרי ידידות, ולאורך כל אותה תקופה רובץ עליה עולו של משהו שמעולם לא חשבה עליו במולדתה: גזע. אובינזה קיווה להצטרף אליה