מדף הספרים של פיורד - הספרים שדירג

יאקוב, חניך במוסד לנערים המכשיר את תלמידיו להיות משרתים, מעלה על הכתב את חוויותיו ומחשבותיו. מקום משונה הוא המוסד הזה: מוריו נעלמו מסיבות לא - ברורות, ואולי הם שקועים בתרדמה, וחניכיו לומדים מעט מאוד - לשרת ולציית ולא לסור ימין ושמאל מתקנות המוסד. מן הרשימות, הכתובות לכאורה בתמימות, מצטייר עולם סגור ומורכב מאוד, ספק דמיוני ספק ממשי,

אלבר קאמי, מגדולי סופרי אירופה במאה עשרים. נולד ב1913-, במונדובי, אלג`יר. פילוסוף, שחקן, מחזאי, מסאי, מספר, לוחם המחתרת הצרפתית האנטינאצית. ב1957- זיכו אותו סיפורים אלה: ``גלות ומלכות`` ו``הנפילה`` בפרס נובל לספרות. תאונת דרכים שמה קץ לחייו והוא בן 46 שנה. העימות עם שאלות הקיום האנושי, החירות, הבדידות, הזרות, מצבו של האדם, משמעות החיים - אלה הם מ

הסופרת והמשוררת הפינית אוה קרין קילפי נולדה בהִיטוֹלָה בשמונה-עשר בפברואר 1928. כפר הולדתה נמצא במחוז קָרֶלְיָה, שברית-המועצות סיפחה את רובו בעקבות מלחמת העולם השנייה. למן שנת 1959 ואילך היתה הכתיבה תחום עיסוקה העיקרי של קילפי, שפרסמה מאז יותר משלושים ספרים: שירה, רומנים, קובצי סיפורים קצרים, ספרי זיכרונות, מסות ותסכיתים. יצירותיה

סילבי וז'רום הם צעירים בני המעמד הזעיר- בורגני. הם חדורים תשוקה בלתי נלאית לרכוש לעצמם שורשים, זהות ואושר באמצעות קנייה וצבירה של חפצים. מבעד למשאלותיהם הבלתי אפשריות, מצטייר דיוקנה של חברת-צריכה נרקסיסטית, שבה הפרט יכול לאהוב רק את השתקפות עצמו.

לפני מאה אלף שנים חיו בכדור הארץ לפחות שישה מינים שונים של אדם. לאף אחד מהם לא היתה חשיבות מיוחדת. תפקידם בטבע לא היה גדול מזה של גורילות, גחליליות או סוסוני ים. לפני כשבעים אלף שנה התחולל שינוי מסתורי כלשהו בתודעתו של אחד ממיני האדם הללו - הומו סאפיינס - ודחף אותו להשתלט על העולם כולו. ההיסטוריה של הומו סאפיינס מאז ועד היום היא לעת

יצחק קומר הוא צעיר בן גליציה החולם את חלום שיבת ציון, עולה לארץ, חי תחילה ביפו ובמושבות, ואחר כך בירושלים בקרב היהדות הדתית, וגורלו הוא כגורלם של מהגרים רבים שעזבו את ביתם שבגולה בניסיון לבנות לעצמם חיים חדשים בארץ המובטחת. יצחק קומר נתקל בכלב בלק, שעגנון הפכו ביד אמן לנפש פועלת לכל דבר. המפגש הגורלי בין יצחק קומר לבין הכלב הופך לפר

ברשימותיו האחרונות של תומס פ' למען הכלל נמצא פרקים בחייו של קשיש נורווגי המציגים מבט ייחודי על העולם ועל החיים. כל סצנה היא פנינה ספרותית אמיתית, כל משפט מכיל עולם ומלואו. המינימליזם בכתיבתו שֶל אסקילדסן הוא הכלי שדרכו סוחט הסופר מן המציאות מצבים בלתי צפויים, מלאי הומור, אירוניה, מרירות, ביקורת ותובנות אישיות. אלו רשימות על הז

רבים רואים בניקולאי ואסילייביץ` גוגול את גדול כותבי הפרוזה הרוסית בכל הזמנים (``כולנו יצאנו מבין קפלי האדרת של גוגול``, אומרים שאמר דוסטוייבסקי: ונאבוקוב קרא לו ``גדול האמנים שהוציאה רוסיה מקירבה עד היום``). ספר זה, `סיפורים פטרבורגיים`, מביא את כל הסיפורים הפטרבורגיים של גוגול, שנכתבו במשך שבע שנים, בשנות השלושים של המאה הקודמת. ``האד

בשבח הצללים, חיבורו המהולל של ג'וּנְאִיצִ'ירוֹ טַנִיזַקִי (1965-1886), מגדולי הסופרים של המאה העשרים, פורסם בשנת 1933, וגם לאחר שמונים שנה ממשיך לרתק קוראים בכל רחבי העולם.    טניזקי פורש את השקפתו האישית על האסתטיקה היפנית. הוא כותב על עיצובם של החדר המסורתי, כלי כתיבה ואוכל, ואף על עיצובו של בית השימוש האידיאלי.       ״יתרונה של קערית

חדשים אחדים בחייו של צעיר מובטל שבא לעבוד אצל מהנדס עצמאי בוילה היפה שלו בעיירה ליד אגם ציריך. המהנדס, שניחן בדמיון פורה ובאהבת - חיים, אך חסר חוש מסחרי, שוקד על המצאתם ופיתוחם של מתקנים שונים ומשונים שיעילותם מפוקפקת מאוד, וכמובן אינו רואה ברכה בעמלו. הצעיר, ספק מזכיר ספק משרת, מקבל עליו בהכנעה כל מיני תפקידים ושליחויות, ובתוך כך צ

"אני אדם חולה...אני אדם רשע. אדם לא מלבב הנני, סבורני כי הכבד שלי חולה. אכן אין אני תופס שמץ דבר במחלתי, ואין אני יודע בודאות, מה כואב אצלי.אין אני מתרפא, ומימי לא התרפאתי, אם כי את המדיצינה ואת הדוקטורים אני מכבד...

מי נחשב ליהודי בתחילת המאה ה-21? זה שרואה בעצמו יהודי או זה שאחרים מכנים אותו כך? מה משמעותה של זהות יהודית ועל אילו סוגי זיכרון היא מבוססת? האם קיימת איזושהי תרבות יהודית חילונית המשותפת לאלה הרואים בעצמם יהודים? מהו ההבדל בין להיות יהודי לבין להיות ישראלי?  אחרי מתי ואיך הומצא העם היהודי? ומתי ואיך הומצאה ארץ ישראל?, שני ספריו הקו

פֶרְדִינַנְד, הָעֵגֶל הַתָּמִים וְהַסַּקְרָן, מִתְחַקֶּה לַשָּׁוְא אַחַר פִּשְׁרוֹ שֶׁל הַשִּׁעֲמוּם, עָלָיו מְלִינוֹת חַיּוֹת הַחַוָה, וְאֵינוֹ מַצְלִיחַ לְהִשְׁתַּעֲמֵם. בְּסִיּוּמוֹ הַמַּפְתִּיעַ שֶׁל הַסִּפּוּר, אוֹתוֹ לֹא נַסְגִּיר כָּאן, הוּא חוֹוֶה אֶת הַשִּׁעֲמוּם הָרִאשׁוֹן בְּחַיָּיו, שֶׁבִּבְלִי דַּעַת הָיָ

בנער האבוד של תומס וולף נמצאים קרוב לוודאי העמודים היפים והעזים ביותר בספרות האמריקאית שראו אור בשפה העברית בעשורים האחרונים. היכונו למפגש עם ארצות הברית הישנה, עם כיכר רווית שמש בעיירה דרומית, עם יריד עולמי היסטורי, עם משפחה אחת ועם מחשבות רבות. כתיבתו של וולף עתירת רבדים, עד כדי כך שנובלה קצרה זו מקבלת נופך של רומן גדול. זהו שי

אם יכפה על מישהו להכין רשימה של עשרת הרומאנים הגדולים של כל הזמנים - יתפוס דוסטוייבסקי, מן הסתם, שליש מן הרשימה, מבין ששת הרומאנים הגדולים שכתב דוסטוייבסקי בין השנים 1866 ל1880 - , `אידיוט` (1868, שנתיים אחרי `החטא ועונשו`) הוא אחד המועמדים הוודאיים לרשימה בלתי - אפשרית כזאת. דוסטוייבסקי התקשה בכתיבת `אידיוט` יותר מאשר בכל רומאן אחר שלו. לפח

"מותו של איוואן איליץ'", "סונטת קרויצר" - שניים מן הסיפורים הגדולים והמפורסמים של כל הזמנים - וכן 'חולסטומר' - סיפור שבו נקודת - הראות של סוס מביאה להזרה של הקיום האנושי (מתורגם לראשונה לעברית) - נמנים שלושתם עם מיטב יצירתו המאוחרת של טולסטוי (1885 - 1889). הרומאן הקצר 'הקוזאקים' קדם בכ - 22 שנים לסיפורים אלה, והוא מבוסס על התנסותו של טולסטו

מרסו, פקיד צעיר שחי באלג'יר, אינו בוכה בהלויית אמו, רוצח אדם "בגלל השמש", ועל שני אלו נשפט ונידון למוות "בשם העם הצרפתי" - סיפור תמוה ומוזר, ששום דבר אינו מובן בו לאשורו ואף - על - פי - כן הוא מרתק ונקרא בנימה עצורה מתחילתו ועד סופו. "הזר", שהוא הרומן הראשון של אלבר קאמי, יצא לאור ב - 1942 ונמנה עם הידועות שביצירות הספרות המודרנית: "הקוראים נ

...הייתי בודד יותר מניצול שאונייתו נטרפה והוא שט על רפסודה בלב האוקיינוס. על כן תוכלו בוודאי לתאר לכם כמה הופתעתי כשהעיר אותי עם שחר מן קול משונה. הקול אמר: "בבקשה, צייר לי כבשה!" "מה?!" "צייר לי כבשה..." קמתי בקפיצה כהלום רעם. שפשפתי חזק את עיני. הסתכלתי היטב. וראיתי ילדון משונה מאוד מאוד מתבונן בי בכובד ראש... זה היה הנסיך הקטן.

חמישה-עשר סיפורים קצרים, שג´ויס עצמו הגדירם כפרקים בתולדותיה המוסריות של עירו. תיאור ריאליסטי של מה שהיה בעיניו "השיתוק" שבחייה של דבלין, בסיפורים שמקיפים את שלבי הילדות, הנעורים, הבגרות והחיים הציבוריים, על גילוייהם השונים. מספרי המופת של ספרות המאה העשרים. הסיפור האחרון, "המתים", הוסרט בבימויו של ג´ון יוסטון ומוקרן עד היום. הת

הוא ראה ציפור מנתרת אליו, קטנה-קטנה, ולכד אותה בכף ידו, הוא רצה להסתכל בה מקרוב. כששב והניח אותה, היא פרשה את כנפיה הקטנות, פערה את מקורה הקטן, פרפרה ושבקה חיים. הרוצח עמד לו נבוך ואז פנה והלך משם בחיוך כנער גמלוני שלא הצליח לגעת בָּעדין בְּעדינות." בשורות האלה, החותמות את הסיפור המאוחר "רודיה", חבוי דיוקן עצמי קטן של הסופר השווייצי רו