1. ילד קטן בתוך איש-אשמח לתגובתכם..

מאחורי כל מבוגר יש ילד קטן.
עוד לילה יורד על העיר הגדולה והשוקקת הזו. והוא שוב פעם מרגיש כל כך אפסי לידה. לא מכיר בה כלום. ונזכר לאט, באפלוליות הזו שעוטפת עכשיו את הבית. איך התרונן כשהגיע לכאן, חרש בחדוות עלומים את הכיכרות, ביכר להלך רגלי ולא בתחבורה ציבורית את סמטאותיה ועכשיו, הוא מרגיש כמו הלך, וקול מגוחך מבפנים אומר לו- הגעת לפסגת שאיפותיך בחיים. מה שממתין למעלה זה רק עוד פסגות נוספות. וזה לא ממלא אותו אמביציה, אלא דווקא מין ריק גדול, פנימי. וכשכול הבית כבר נם, הוא מתיישב לכתוב.
והפעם, הוא יכתוב על לבדיות. בדידות. אפילו שזה עצוב. על ויתור. על חלומות ילדות וחלומות בוגרים שהתנפצו. על תקוותו להיות אומן ובסוף נהייה אומן לילדיים קטנות, למשמרת.
לזאטוטים שלו.
תה ונשאר- וידו מושטת.
מנופף לשלום ומשאיר את כולם מאחור.
וגמלה בליבו החלטה, בעודו נוטל את חליפת הערב החגיגית שלו, עטורה בפסים, "המפוספסת " לגבר מפוספס, קול ציני מראה לו את הישורת הזו.
והוא נמלא געגועים בלתי מוסברים וידע שהיום ידבר על חלומות ילדות.
שהם כמו גלים. אתה חושב שהים נרגע. לא. כל אם שתבוא ותגונן, ותחבק תזכיר לך את אימך איך היא לא. ואיזו בושה חשת כשהיא הגיעה להסביר..ועל חוסר המילים שהיו לך כדי לומר לה: תתלבשי יפה- את בעצם המראה שלי.
ואת הכאב הבלתי נגמר שאתה לא יכול ממש לשתף אותה בהצלחותיך כי אין לה כלים להבין ולהתרגש איתך. היא תקועה בשלבים אחרים. וזה אפילו לא זה שהיא תבוא ותאמר כל הכבוד בן. זה לא זה.
והוא לא יודע להחליט. רק מייחל לצאת כבר מן הפנטזיה ולהתעורר למציאות שבה הוא מוערך אהוב ונחשק כאדם ומנסה להתנתק מתיאוריות של ילד בן תשע התקוע בפנטזיה של חברים שלא היו לו ושל בושה מההורים שלו. ולהתבגר. אתה בן 59 כבר. תתבגר בן. האם זו היא המלטפת אותו.

נכתב לפני 12 שנים ו-2 חודשים

2. מסכימים או שרק אני חושבת שבאהבת אדם לאחר הוא בעצם אוהב את עצמו?

כמעט לילה.
חורף נושק לסתיו,
ציפורים לשמים
רוחות אל הסתיו נושקות, מתרפסות לאדם.
עלים נושקים לשלכת,
טוריא לוטפת אדמת חריש רכה,
טללים מרעיפים לחותם,
רק אדם נושק לאחר,
האם הוא נושק את עצמו?

נכתב לפני 13 שנים ו-9 חודשים

3. ריקוד

בוא נרקוד
שים ידך על שלי.
תן למנגינה לעטוף אותנו. נרקוד לצליליה
נגן איתי אישלי, כמהתי אליך,
פרוט בנו לאט,עוד יגיעו אלינו רגעי חסד
ואולי הם אלה שלקולם אנו כל כך שלווים עכשיו...בין הפוגות הריבים.

נכתב לפני 13 שנים ו-9 חודשים

4. קטע קצר וחדש... סיפור לעת ערב...

מוזמנים לחוות דיעה...


סיפור לעת ערב (דרושה כותרת...)

קרא לי סיפור
סיפור נוגע ומרטיט.
דבר עימי על מלאכים בלי שדים
על עולם והתגלמות היופי, בלי רע.

ספר לי על יופי בלי כאב
על תשוקה בלי מחסום
גלה לי סודות הגוף, בלי דיבור.

ספר לי על צמיחה בלי כאב השיתוק
בהטיית אוזן אחת, אתכופף אליך..
המילמלת דבר? לא הסכנתי לשמוע,
הלוא בקשתי, ספר לי על תחיה בלי כאב המוות.

נכתב לפני 14 שנים ו-4 חודשים

5. דומה וכמוך.

אני מסתכל עליך,
אתה אחר,
העדפותיך שונות משלי,
אני מתערבל, מתערפל.
אני מביט בך, כן,
במבט הכי כן,
אבלאתה לא מבין, זה אני.
העולם שלי טוב משלך, אני בטוח,
כולם דואגים לי, טוב לי ורע לי, כמוך.
אני שונה ממך, אחר,
אז למה אתה דומה לי?

נכתב לפני 14 שנים ו-6 חודשים

6. קטע חדש מבית היוצר שלי... אשמח לתגובתכם..

אז ככה, היום, ה27 לינואר, מזג אוויר סגרירי ומתקדר לפעמים.
כל הבוקר רצתי, המחשבות שלי נשאו את עצמן מאליהן, אלייך. אתה חסר לי באיזשהוא מובן. מה היה כאן? מה יש פה עדיין?
תשוקה גדולה, משתקת. שדות זרועים באנרגיה של חשק.
לפעמים, אני אומרת לעצמי, איך התאהבת בו,בכלל. אבל יש לו כריזמה והוא אמיתי וכן שזה ממכר.
ואיך אתמול הופעת בפתח הבית שלי ושאלת, מה הקטע? רגע, יש לי כמה דברים לומר לך.
אתה יודע, לפחות הנייר סובל הכול.
אתה לא מתעצבן, לא מתרתח משטויות, לא נעלב מהבלים. ובמקום כלשהוא, כבשנו אחד את השני, עם המגרעות שלנו.
זה מה שנקרא להשלים עם הרע ועם החסר. ותאמין, לי, אתה חסר לי.
אבל איפה היית כשהייתי צריכה אותך כל כך? שיחת טלפון אחת לא יכולת להעניק לי? לאהובת ליבך? איפה אתה גבר שלי? גברים אמורים לשדר כח לא? ממה נבהלת? שאני אהיה חולה פתאום? שתצטרך לתמוך בי? ממה? יש לך טראומת ילדות קודמת, שכוחה? מה הבעיה שלך?
האם זה נראה לך אתי, ללכת להיעלם, להיאלם?

נכתב לפני 14 שנים ו-6 חודשים

7. שיר חדש שלי..

היי, זהו שיר שכתבתי..אשמח לשמוע את דעתכם...

רציתי לשיר
ובתוכי, רציתי לשיר
רציתי לנתר, לפרוש את כנפיי
ובהביטי לאחור, רק סובבתי ראשי קלות,
ראיתי ומזדנבים אחוריי, מטלותיי, זועקים למגע ידי.
ואני, נחלשתי. מתי אהיה לעצמי.

ורציתי להתמכר למוזיקה,
להרגיש את החופש,
את עצמי, וידיי כבולות, מעצמן.
כי נוכחתי שלמרות פרידותיי,
תמיד אקח איתי דבר מה מעברי,
וגם אם, (לפעמים) סובבתי ראשי לאחור,
וראיתי, ששכחתי שם גם מעט, מעצמי.

נכתב לפני 14 שנים ו-11 חודשים