Unumi•לפני 14 שניםבדיוק.החוויה שאני מאחלת לכל מי שיקרא את הספר המדהים הזה.על הביקורת של יוסף על שתהיי לי הסכין מאת דויד גרוסמן
חני •לפני 12 שניםנהנתי לקרוא את הביקורת וזה מה שחשוב:)למה בכלל צריך לעצב את האישה ביחס לגבר או למשהו ??לדעתי מה שהרס לנו במשך השנים זו ההשוואה הזו! אין בכלל מקום להשוואה, אנחנו חושבות, לומדות, נהנות, מסופקות באופן שונה מגברים לכן לא להשוות..על הביקורת של numi על המין השני מאת סימון דה-בובואר
חמדת•לפני 12 שניםהביקורת טובה , אבל בבואר בעצמה הייתה רחוקה במציאות חייה מלהיות פמיניסטית ,היא הייתה דיי האשה הקטנה של "המאור הגדול"-ז'אן פול סארטר. כך שכתיבה אחת וחיים זה אחרת .על הביקורת של numi על המין השני מאת סימון דה-בובואר
נעמה 38•לפני 12 שניםאהבתי את החובה לכל בן אנוש. גם לדעתי, אם כי אני לא באה בדרישות לאחרים. על הביקורת של numi על המין השני מאת סימון דה-בובואר
יקירוביץ'•לפני 12 שניםביקורת מתומצתת ויפה. מזכיר לי את מערך שיעורי הפמיניזם שהיה לי במכינה הקדם צבאית. סימון כיכבה שם, וזכור לי שהארציות הפמיניסטית צעקה מהכתוב.על הביקורת של numi על המין השני מאת סימון דה-בובואר
קורנליוס•לפני 13 שניםאני ממש ממליץ לך על "ייאוש", אני מאוד נהניתי ממנו :)על הביקורת של numi על הזמנה לגרדום מאת ולדימיר נַבּוֹקוֹב
לוליטהולדימיר נַבּוֹקוֹבנתחיל מזה שזה ספר טוב כמו שעושים ממנו, שלא ייווצר מצב שמישהו יקרא את השורה הראשונה של הביקורת הזו ויטעה לחשוב שזו לא דעתי. אפשר להגיד שלאורך רוב הספר לא נהניתי במיוחד, כן הכתיבה הייתה טובה מדברים אחרים שקראתי, נהניתי מכל מיני קטעים ספציפיים, קלטתי ביקורת צינית פה ושם אבל באופן כללי דיי התאכזבתי. הרגשתי שאני מבינה את מה שאני קוראת, רואה איזשהו קיר, אבל מפספסת את העיניין, לא רואה את הנוף שמאחוריו. וככה קראתי את לוליטה, בלי להבין למה כתוב בתקציר שלו שהוא אחד הספרים הטובים ביותר של המאה ה-20, עד שסיימתי אותו והגעתי למאמרים המאירים שבסוף. ואז הבנתי שלא הבנתי כלום. פשוט התאהבתי בספר הזה בקריאה שנייה. כל כך התלהבתי מהמחשבה שהוקדשה בו שהצטערתי שהיום סופרים לא מקדישים כל כך הרבה מחשבה למילים שלהם ושבגלל זה אני לא ידעתי איך לאכול את מה שהוגש לי כאן. דיי התחרפנתי מהעובדה שלא ניסיתי אפילו להתייחס לכל הספר הזה בתור תעלומה אחת גדולה שבה אני צריכה לזכור ולהתייחס לכל מילה, שם, תאור, ציטוט-בצרפתית-שאין-לי-מושג-מה-הוא-קשור כדי לפתור אותה ולהנות ממנה. חטפתי דיי כאפה על ספרים. בקיצור, גאון. וקריאה שנייה חובה.
המין השניסימון דה-בובוארספר מדהים שהפך את המאבק שעד עכשיו ניהלתי על דמות האישה למורכב יותר ושלם יותר. סימון מעבירה את הקורא תהליך חינוכי שבו היא מפרקת את כל הדימויים שקיימים לנו על מה נשי ומיהי אישה. היא עוברת ומעמיקה בכל מה שמגדיר אישה- מהפן הביולוגי וההיסטורי לאיך פסיכולוגים תופסים התפתחות של אישה ועד לאופן שבו נשים הוצגו בספרות ועל ידי מי. לכל פרק משקף קווים אחרים בעיצוב התודעה של האישה היום ולכן כל פרק הוא פיסה חשובה בתהליך של השחרור של הקורא. תוך כדי הספר עלו לי שאלות על אופי המאבק הפמינסטי היום- כמה הוא עסוק בלעצב (שוב) את דמות האישה ביחס לגבר, מה שמשאיר את האישה כלואה בדימוי של ה"אחר" הנגדי והלא משמעותי, במקום לאפשר לאישה להבין שהיא צריכה להיות מונעת מהשאיפות והרצונות שלה בלי למדוד אותם בהשוואה לגבר. סימון כותבת שכשאישה תתעסק במלאכה גברית לעולם לא יסתכלו עליה כאותנטית אלא כ'מנסה להוכיח' או כ'גברית', וזה באמת נכון, גם בכשנשים רוצות היום לפרוץ את גבולות התפקידים שלהן על מנת לעסוק במשהו שהן טובות בו או רוצות בו הן נכפות לעשות זאת בצורה ש'מוכיחה שהן יכולות' (גדוד הקרקל למשל, שמעתיק את מבנה החי"ר הגברי למרות שזה מבנה שלא מתאים לנשים, או המקום של פוליטיקאיות בתודעה הציבורית) דמות האישה עוצבה ע"י גברים- הספר יוצר בך את ההבנה הזאת, מפרק בך את כל מה שחשבת שבלתי מעורער בך ומשאיר אותך לבחור מי את רוצה להיות עכשיו (או איך אתה מתייחס לנשים)- מה שהניע אותי לקרוא גם את הכרך השני כי זו שאלה קשה ומייאשת. הספר כתוב בשפה לא קשה במיוחד ברגע שמבינים את המושגים. אני ממליצה לקרוא קצת על התורה האקזיסטנציאליסטית תוך כדי הספר או לפני כדי להבין את תפיסת העולם של סימון דה בובאר. חוץ מזה, אני כתבתי בספר הערות תןך כדי הקריאה וזה ממש חידד לי את ההבנות וגם היה נחמד להעביר את הספר לחברים (היו גם הערות לפניי). חובה לכל בן אנוש.
המין השניסימון דה-בובוארספר מדהים שהפך את המאבק שעד עכשיו ניהלתי על דמות האישה למורכב יותר ושלם יותר. סימון מעבירה את הקורא תהליך חינוכי שבו היא מפרקת את כל הדימויים שקיימים לנו על מה נשי ומיהי אישה. היא עוברת ומעמיקה בכל מה שמגדיר אישה- מהפן הביולוגי וההיסטורי לאיך פסיכולוגים תופסים התפתחות של אישה ועד לאופן שבו נשים הוצגו בספרות ועל ידי מי. לכל פרק משקף קווים אחרים בעיצוב התודעה של האישה היום ולכן כל פרק הוא פיסה חשובה בתהליך של השחרור של הקורא. תוך כדי הספר עלו לי שאלות על אופי המאבק הפמינסטי היום- כמה הוא עסוק בלעצב (שוב) את דמות האישה ביחס לגבר, מה שמשאיר את האישה כלואה בדימוי של ה"אחר" הנגדי והלא משמעותי, במקום לאפשר לאישה להבין שהיא צריכה להיות מונעת מהשאיפות והרצונות שלה בלי למדוד אותם בהשוואה לגבר. סימון כותבת שכשאישה תתעסק במלאכה גברית לעולם לא יסתכלו עליה כאותנטית אלא כ'מנסה להוכיח' או כ'גברית', וזה באמת נכון, גם בכשנשים רוצות היום לפרוץ את גבולות התפקידים שלהן על מנת לעסוק במשהו שהן טובות בו או רוצות בו הן נכפות לעשות זאת בצורה ש'מוכיחה שהן יכולות' (גדוד הקרקל למשל, שמעתיק את מבנה החי"ר הגברי למרות שזה מבנה שלא מתאים לנשים, או המקום של פוליטיקאיות בתודעה הציבורית) דמות האישה עוצבה ע"י גברים- הספר יוצר בך את ההבנה הזאת, מפרק בך את כל מה שחשבת שבלתי מעורער בך ומשאיר אותך לבחור מי את רוצה להיות עכשיו (או איך אתה מתייחס לנשים)- מה שהניע אותי לקרוא גם את הכרך השני כי זו שאלה קשה ומייאשת. הספר כתוב בשפה לא קשה במיוחד ברגע שמבינים את המושגים. אני ממליצה לקרוא קצת על התורה האקזיסטנציאליסטית תוך כדי הספר או לפני כדי להבין את תפיסת העולם של סימון דה בובאר. חוץ מזה, אני כתבתי בספר הערות תןך כדי הקריאה וזה ממש חידד לי את ההבנות וגם היה נחמד להעביר את הספר לחברים (היו גם הערות לפניי). חובה לכל בן אנוש.
המין השניסימון דה-בובוארספר מדהים שהפך את המאבק שעד עכשיו ניהלתי על דמות האישה למורכב יותר ושלם יותר. סימון מעבירה את הקורא תהליך חינוכי שבו היא מפרקת את כל הדימויים שקיימים לנו על מה נשי ומיהי אישה. היא עוברת ומעמיקה בכל מה שמגדיר אישה- מהפן הביולוגי וההיסטורי לאיך פסיכולוגים תופסים התפתחות של אישה ועד לאופן שבו נשים הוצגו בספרות ועל ידי מי. לכל פרק משקף קווים אחרים בעיצוב התודעה של האישה היום ולכן כל פרק הוא פיסה חשובה בתהליך של השחרור של הקורא. תוך כדי הספר עלו לי שאלות על אופי המאבק הפמינסטי היום- כמה הוא עסוק בלעצב (שוב) את דמות האישה ביחס לגבר, מה שמשאיר את האישה כלואה בדימוי של ה"אחר" הנגדי והלא משמעותי, במקום לאפשר לאישה להבין שהיא צריכה להיות מונעת מהשאיפות והרצונות שלה בלי למדוד אותם בהשוואה לגבר. סימון כותבת שכשאישה תתעסק במלאכה גברית לעולם לא יסתכלו עליה כאותנטית אלא כ'מנסה להוכיח' או כ'גברית', וזה באמת נכון, גם בכשנשים רוצות היום לפרוץ את גבולות התפקידים שלהן על מנת לעסוק במשהו שהן טובות בו או רוצות בו הן נכפות לעשות זאת בצורה ש'מוכיחה שהן יכולות' (גדוד הקרקל למשל, שמעתיק את מבנה החי"ר הגברי למרות שזה מבנה שלא מתאים לנשים, או המקום של פוליטיקאיות בתודעה הציבורית) דמות האישה עוצבה ע"י גברים- הספר יוצר בך את ההבנה הזאת, מפרק בך את כל מה שחשבת שבלתי מעורער בך ומשאיר אותך לבחור מי את רוצה להיות עכשיו (או איך אתה מתייחס לנשים)- מה שהניע אותי לקרוא גם את הכרך השני כי זו שאלה קשה ומייאשת. הספר כתוב בשפה לא קשה במיוחד ברגע שמבינים את המושגים. אני ממליצה לקרוא קצת על התורה האקזיסטנציאליסטית תוך כדי הספר או לפני כדי להבין את תפיסת העולם של סימון דה בובאר. חוץ מזה, אני כתבתי בספר הערות תןך כדי הקריאה וזה ממש חידד לי את ההבנות וגם היה נחמד להעביר את הספר לחברים (היו גם הערות לפניי). חובה לכל בן אנוש.
המין השניסימון דה-בובוארספר מדהים שהפך את המאבק שעד עכשיו ניהלתי על דמות האישה למורכב יותר ושלם יותר. סימון מעבירה את הקורא תהליך חינוכי שבו היא מפרקת את כל הדימויים שקיימים לנו על מה נשי ומיהי אישה. היא עוברת ומעמיקה בכל מה שמגדיר אישה- מהפן הביולוגי וההיסטורי לאיך פסיכולוגים תופסים התפתחות של אישה ועד לאופן שבו נשים הוצגו בספרות ועל ידי מי. לכל פרק משקף קווים אחרים בעיצוב התודעה של האישה היום ולכן כל פרק הוא פיסה חשובה בתהליך של השחרור של הקורא. תוך כדי הספר עלו לי שאלות על אופי המאבק הפמינסטי היום- כמה הוא עסוק בלעצב (שוב) את דמות האישה ביחס לגבר, מה שמשאיר את האישה כלואה בדימוי של ה"אחר" הנגדי והלא משמעותי, במקום לאפשר לאישה להבין שהיא צריכה להיות מונעת מהשאיפות והרצונות שלה בלי למדוד אותם בהשוואה לגבר. סימון כותבת שכשאישה תתעסק במלאכה גברית לעולם לא יסתכלו עליה כאותנטית אלא כ'מנסה להוכיח' או כ'גברית', וזה באמת נכון, גם בכשנשים רוצות היום לפרוץ את גבולות התפקידים שלהן על מנת לעסוק במשהו שהן טובות בו או רוצות בו הן נכפות לעשות זאת בצורה ש'מוכיחה שהן יכולות' (גדוד הקרקל למשל, שמעתיק את מבנה החי"ר הגברי למרות שזה מבנה שלא מתאים לנשים, או המקום של פוליטיקאיות בתודעה הציבורית) דמות האישה עוצבה ע"י גברים- הספר יוצר בך את ההבנה הזאת, מפרק בך את כל מה שחשבת שבלתי מעורער בך ומשאיר אותך לבחור מי את רוצה להיות עכשיו (או איך אתה מתייחס לנשים)- מה שהניע אותי לקרוא גם את הכרך השני כי זו שאלה קשה ומייאשת. הספר כתוב בשפה לא קשה במיוחד ברגע שמבינים את המושגים. אני ממליצה לקרוא קצת על התורה האקזיסטנציאליסטית תוך כדי הספר או לפני כדי להבין את תפיסת העולם של סימון דה בובאר. חוץ מזה, אני כתבתי בספר הערות תןך כדי הקריאה וזה ממש חידד לי את ההבנות וגם היה נחמד להעביר את הספר לחברים (היו גם הערות לפניי). חובה לכל בן אנוש.
המין השניסימון דה-בובוארספר מדהים שהפך את המאבק שעד עכשיו ניהלתי על דמות האישה למורכב יותר ושלם יותר. סימון מעבירה את הקורא תהליך חינוכי שבו היא מפרקת את כל הדימויים שקיימים לנו על מה נשי ומיהי אישה. היא עוברת ומעמיקה בכל מה שמגדיר אישה- מהפן הביולוגי וההיסטורי לאיך פסיכולוגים תופסים התפתחות של אישה ועד לאופן שבו נשים הוצגו בספרות ועל ידי מי. לכל פרק משקף קווים אחרים בעיצוב התודעה של האישה היום ולכן כל פרק הוא פיסה חשובה בתהליך של השחרור של הקורא. תוך כדי הספר עלו לי שאלות על אופי המאבק הפמינסטי היום- כמה הוא עסוק בלעצב (שוב) את דמות האישה ביחס לגבר, מה שמשאיר את האישה כלואה בדימוי של ה"אחר" הנגדי והלא משמעותי, במקום לאפשר לאישה להבין שהיא צריכה להיות מונעת מהשאיפות והרצונות שלה בלי למדוד אותם בהשוואה לגבר. סימון כותבת שכשאישה תתעסק במלאכה גברית לעולם לא יסתכלו עליה כאותנטית אלא כ'מנסה להוכיח' או כ'גברית', וזה באמת נכון, גם בכשנשים רוצות היום לפרוץ את גבולות התפקידים שלהן על מנת לעסוק במשהו שהן טובות בו או רוצות בו הן נכפות לעשות זאת בצורה ש'מוכיחה שהן יכולות' (גדוד הקרקל למשל, שמעתיק את מבנה החי"ר הגברי למרות שזה מבנה שלא מתאים לנשים, או המקום של פוליטיקאיות בתודעה הציבורית) דמות האישה עוצבה ע"י גברים- הספר יוצר בך את ההבנה הזאת, מפרק בך את כל מה שחשבת שבלתי מעורער בך ומשאיר אותך לבחור מי את רוצה להיות עכשיו (או איך אתה מתייחס לנשים)- מה שהניע אותי לקרוא גם את הכרך השני כי זו שאלה קשה ומייאשת. הספר כתוב בשפה לא קשה במיוחד ברגע שמבינים את המושגים. אני ממליצה לקרוא קצת על התורה האקזיסטנציאליסטית תוך כדי הספר או לפני כדי להבין את תפיסת העולם של סימון דה בובאר. חוץ מזה, אני כתבתי בספר הערות תןך כדי הקריאה וזה ממש חידד לי את ההבנות וגם היה נחמד להעביר את הספר לחברים (היו גם הערות לפניי). חובה לכל בן אנוש.
לוליטהולדימיר נַבּוֹקוֹב0מלאכת מחשבת מדוקדקת ומעוררת הערצה. למתלבטים אם לקרוא- תשכחו מהאסוציאציה הראשונה שיש לכם כשאתם שומעים את השם לוליטה. סטייתו המינית של האנטי-גיבור בפירוש לא תהיה בראש מעייניכם במהלך הקריאה. זה ספר על תפיסת המציאות שלנו לפני הכל. הקריאה הראשונה בספר (זאת שהרגע סיימתי) היא אתגר, כאשר רק כשמגיעים לסופו ולאחרית הדבר המאוד נחוצה של מנחם פרי והמתרגמת דבורה שטיינהרט, מבינים את גאוניותו של נאבוקוב. הומברט הומברט מעורר קשת של רגשות שליליים בקורא הנורמטיבי. הוא סוטה מין, אלים בעל מוח קרימינלי, מלא פאתוס, עם הפרעת קשב וריכוז מסוימת, חיבה עודפת לפרטים קטנים ושוליים (האמנם?) ושפה לא אחידה, לא זורמת, משובצת בשפות אחרות על ימין ועל שמאל. הכל מכוון. הכל. כל פרט קטן בספר בעל חשיבות, מטרה וייעוד. אני בספק אם קראתי עד כה ספר שנכתב בהקפדה כה רבה על כל פרט ופרט, בשפע כזה של רמזים פנימיים ומשחקי לשון. בלי לזלזל בקלאסיקות הגדולות שעוד לפניי, גדולתו הרבה של נאבוקוב גם מעלה בי חשד שלא אקרא עוד ספר כזה. בדיעבד, כאשר קוראים את אחרית הדבר, מבינים מה בעצם חווינו כקוראים. זה ספר שנועד להיקרא פעם שנייה ושלישית וכן הלאה. איך אני יודע אם קראתי אותו רק פעם אחת כאמור? כי התחושה שלי כרגע מאוד מזכירה את התחושה שבסוף הצפייה בסרט 'מועדון קרב'(יש גם ספר. אם אתם לא מבינים את ההשוואה שלי, לכו לקרוא או לראות את זה ). עם כל קריאה יבחין הקורא בעוד פרטים מבלי שיחמקו הפעם מתחת לרדאר שלו. שוב אני פונה למי שנמצא לפני קריאת הספר הראשונה: זה לא יהיה קל, כדאי להקדיש המון תשומת לב לפרטים, לא לשכוח פרטים קטנים וזניחים לכאורה, לאמץ את הראש- אבל בסוף זה יהיה שווה את זה. אני אחזור.
אשה יקרהיהונתן גפן0הספר אכן מתאר את היחסים של יהונתן גפן עם אמו, אך אין בו טיפת הבנה לנשים שעבדו, גם בחקלאות וגם בבית, בשנותיה הראשונות של המדינה. זאת היתה תקופה של "עבדות" לנשים, שלא היה להן לא יום ולא לילה, ואסור היה להן להתלונן על כך, כי הרי מקימים מדינה. ומתוך חוסר ההבנה הזה, מצייר גפן אם נטולת רגשות, כשלמעשה אמו היתה פשוט תשושה מעייפות, על כל המשתמע מכך. חוסר הנכונות הזאת, לראות את המציאות, פוגם בספר, והופך אותו לשיטחי וחלול.