נתחיל מזה שזה ספר טוב כמו שעושים ממנו, שלא ייווצר מצב שמישהו יקרא את השורה הראשונה של הביקורת הזו ויטעה לחשוב שזו לא דעתי. אפשר להגיד שלאורך רוב הספר לא נהניתי במיוחד, כן הכתיבה הייתה טובה מדברים אחרים שקראתי, נהניתי מכל מיני קטעים ספציפיים, קלטתי ביקורת צינית פה ושם אבל באופן כללי דיי התאכזבתי. הרגשתי שאני מבינה את מה שאני קוראת, רואה איזשהו קיר, אבל מפספסת את העיניין, לא רואה את הנוף שמאחוריו. וככה קראתי את לוליטה, בלי להבין למה כתוב בתקציר שלו שהוא אחד הספרים הטובים ביותר של המאה ה-20, עד שסיימתי אותו והגעתי למאמרים המאירים שבסוף. ואז הבנתי שלא הבנתי כלום. פשוט התאהבתי בספר הזה בקריאה שנייה. כל כך התלהבתי מהמחשבה שהוקדשה בו שהצטערתי שהיום סופרים לא מקדישים כל כך הרבה מחשבה למילים שלהם ושבגלל זה אני לא ידעתי איך לאכול את מה שהוגש לי כאן. דיי התחרפנתי מהעובדה שלא ניסיתי אפילו להתייחס לכל הספר הזה בתור תעלומה אחת גדולה שבה אני צריכה לזכור ולהתייחס לכל מילה, שם, תאור, ציטוט-בצרפתית-שאין-לי-מושג-מה-הוא-קשור כדי לפתור אותה ולהנות ממנה. חטפתי דיי כאפה על ספרים. בקיצור, גאון. וקריאה שנייה חובה.

ספר מדהים שהפך את המאבק שעד עכשיו ניהלתי על דמות האישה למורכב יותר ושלם יותר. סימון מעבירה את הקורא תהליך חינוכי שבו היא מפרקת את כל הדימויים שקיימים לנו על מה נשי ומיהי אישה. היא עוברת ומעמיקה בכל מה שמגדיר אישה- מהפן הביולוגי וההיסטורי לאיך פסיכולוגים תופסים התפתחות של אישה ועד לאופן שבו נשים הוצגו בספרות ועל ידי מי. לכל פרק משקף קווים אחרים בעיצוב התודעה של האישה היום ולכן כל פרק הוא פיסה חשובה בתהליך של השחרור של הקורא. תוך כדי הספר עלו לי שאלות על אופי המאבק הפמינסטי היום- כמה הוא עסוק בלעצב (שוב) את דמות האישה ביחס לגבר, מה שמשאיר את האישה כלואה בדימוי של ה"אחר" הנגדי והלא משמעותי, במקום לאפשר לאישה להבין שהיא צריכה להיות מונעת מהשאיפות והרצונות שלה בלי למדוד אותם בהשוואה לגבר. סימון כותבת שכשאישה תתעסק במלאכה גברית לעולם לא יסתכלו עליה כאותנטית אלא כ'מנסה להוכיח' או כ'גברית', וזה באמת נכון, גם בכשנשים רוצות היום לפרוץ את גבולות התפקידים שלהן על מנת לעסוק במשהו שהן טובות בו או רוצות בו הן נכפות לעשות זאת בצורה ש'מוכיחה שהן יכולות' (גדוד הקרקל למשל, שמעתיק את מבנה החי"ר הגברי למרות שזה מבנה שלא מתאים לנשים, או המקום של פוליטיקאיות בתודעה הציבורית) דמות האישה עוצבה ע"י גברים- הספר יוצר בך את ההבנה הזאת, מפרק בך את כל מה שחשבת שבלתי מעורער בך ומשאיר אותך לבחור מי את רוצה להיות עכשיו (או איך אתה מתייחס לנשים)- מה שהניע אותי לקרוא גם את הכרך השני כי זו שאלה קשה ומייאשת. הספר כתוב בשפה לא קשה במיוחד ברגע שמבינים את המושגים. אני ממליצה לקרוא קצת על התורה האקזיסטנציאליסטית תוך כדי הספר או לפני כדי להבין את תפיסת העולם של סימון דה בובאר. חוץ מזה, אני כתבתי בספר הערות תןך כדי הקריאה וזה ממש חידד לי את ההבנות וגם היה נחמד להעביר את הספר לחברים (היו גם הערות לפניי). חובה לכל בן אנוש.

ספר מדהים שהפך את המאבק שעד עכשיו ניהלתי על דמות האישה למורכב יותר ושלם יותר. סימון מעבירה את הקורא תהליך חינוכי שבו היא מפרקת את כל הדימויים שקיימים לנו על מה נשי ומיהי אישה. היא עוברת ומעמיקה בכל מה שמגדיר אישה- מהפן הביולוגי וההיסטורי לאיך פסיכולוגים תופסים התפתחות של אישה ועד לאופן שבו נשים הוצגו בספרות ועל ידי מי. לכל פרק משקף קווים אחרים בעיצוב התודעה של האישה היום ולכן כל פרק הוא פיסה חשובה בתהליך של השחרור של הקורא. תוך כדי הספר עלו לי שאלות על אופי המאבק הפמינסטי היום- כמה הוא עסוק בלעצב (שוב) את דמות האישה ביחס לגבר, מה שמשאיר את האישה כלואה בדימוי של ה"אחר" הנגדי והלא משמעותי, במקום לאפשר לאישה להבין שהיא צריכה להיות מונעת מהשאיפות והרצונות שלה בלי למדוד אותם בהשוואה לגבר. סימון כותבת שכשאישה תתעסק במלאכה גברית לעולם לא יסתכלו עליה כאותנטית אלא כ'מנסה להוכיח' או כ'גברית', וזה באמת נכון, גם בכשנשים רוצות היום לפרוץ את גבולות התפקידים שלהן על מנת לעסוק במשהו שהן טובות בו או רוצות בו הן נכפות לעשות זאת בצורה ש'מוכיחה שהן יכולות' (גדוד הקרקל למשל, שמעתיק את מבנה החי"ר הגברי למרות שזה מבנה שלא מתאים לנשים, או המקום של פוליטיקאיות בתודעה הציבורית) דמות האישה עוצבה ע"י גברים- הספר יוצר בך את ההבנה הזאת, מפרק בך את כל מה שחשבת שבלתי מעורער בך ומשאיר אותך לבחור מי את רוצה להיות עכשיו (או איך אתה מתייחס לנשים)- מה שהניע אותי לקרוא גם את הכרך השני כי זו שאלה קשה ומייאשת. הספר כתוב בשפה לא קשה במיוחד ברגע שמבינים את המושגים. אני ממליצה לקרוא קצת על התורה האקזיסטנציאליסטית תוך כדי הספר או לפני כדי להבין את תפיסת העולם של סימון דה בובאר. חוץ מזה, אני כתבתי בספר הערות תןך כדי הקריאה וזה ממש חידד לי את ההבנות וגם היה נחמד להעביר את הספר לחברים (היו גם הערות לפניי). חובה לכל בן אנוש.

ספר מדהים שהפך את המאבק שעד עכשיו ניהלתי על דמות האישה למורכב יותר ושלם יותר. סימון מעבירה את הקורא תהליך חינוכי שבו היא מפרקת את כל הדימויים שקיימים לנו על מה נשי ומיהי אישה. היא עוברת ומעמיקה בכל מה שמגדיר אישה- מהפן הביולוגי וההיסטורי לאיך פסיכולוגים תופסים התפתחות של אישה ועד לאופן שבו נשים הוצגו בספרות ועל ידי מי. לכל פרק משקף קווים אחרים בעיצוב התודעה של האישה היום ולכן כל פרק הוא פיסה חשובה בתהליך של השחרור של הקורא. תוך כדי הספר עלו לי שאלות על אופי המאבק הפמינסטי היום- כמה הוא עסוק בלעצב (שוב) את דמות האישה ביחס לגבר, מה שמשאיר את האישה כלואה בדימוי של ה"אחר" הנגדי והלא משמעותי, במקום לאפשר לאישה להבין שהיא צריכה להיות מונעת מהשאיפות והרצונות שלה בלי למדוד אותם בהשוואה לגבר. סימון כותבת שכשאישה תתעסק במלאכה גברית לעולם לא יסתכלו עליה כאותנטית אלא כ'מנסה להוכיח' או כ'גברית', וזה באמת נכון, גם בכשנשים רוצות היום לפרוץ את גבולות התפקידים שלהן על מנת לעסוק במשהו שהן טובות בו או רוצות בו הן נכפות לעשות זאת בצורה ש'מוכיחה שהן יכולות' (גדוד הקרקל למשל, שמעתיק את מבנה החי"ר הגברי למרות שזה מבנה שלא מתאים לנשים, או המקום של פוליטיקאיות בתודעה הציבורית) דמות האישה עוצבה ע"י גברים- הספר יוצר בך את ההבנה הזאת, מפרק בך את כל מה שחשבת שבלתי מעורער בך ומשאיר אותך לבחור מי את רוצה להיות עכשיו (או איך אתה מתייחס לנשים)- מה שהניע אותי לקרוא גם את הכרך השני כי זו שאלה קשה ומייאשת. הספר כתוב בשפה לא קשה במיוחד ברגע שמבינים את המושגים. אני ממליצה לקרוא קצת על התורה האקזיסטנציאליסטית תוך כדי הספר או לפני כדי להבין את תפיסת העולם של סימון דה בובאר. חוץ מזה, אני כתבתי בספר הערות תןך כדי הקריאה וזה ממש חידד לי את ההבנות וגם היה נחמד להעביר את הספר לחברים (היו גם הערות לפניי). חובה לכל בן אנוש.

ספר מדהים שהפך את המאבק שעד עכשיו ניהלתי על דמות האישה למורכב יותר ושלם יותר. סימון מעבירה את הקורא תהליך חינוכי שבו היא מפרקת את כל הדימויים שקיימים לנו על מה נשי ומיהי אישה. היא עוברת ומעמיקה בכל מה שמגדיר אישה- מהפן הביולוגי וההיסטורי לאיך פסיכולוגים תופסים התפתחות של אישה ועד לאופן שבו נשים הוצגו בספרות ועל ידי מי. לכל פרק משקף קווים אחרים בעיצוב התודעה של האישה היום ולכן כל פרק הוא פיסה חשובה בתהליך של השחרור של הקורא. תוך כדי הספר עלו לי שאלות על אופי המאבק הפמינסטי היום- כמה הוא עסוק בלעצב (שוב) את דמות האישה ביחס לגבר, מה שמשאיר את האישה כלואה בדימוי של ה"אחר" הנגדי והלא משמעותי, במקום לאפשר לאישה להבין שהיא צריכה להיות מונעת מהשאיפות והרצונות שלה בלי למדוד אותם בהשוואה לגבר. סימון כותבת שכשאישה תתעסק במלאכה גברית לעולם לא יסתכלו עליה כאותנטית אלא כ'מנסה להוכיח' או כ'גברית', וזה באמת נכון, גם בכשנשים רוצות היום לפרוץ את גבולות התפקידים שלהן על מנת לעסוק במשהו שהן טובות בו או רוצות בו הן נכפות לעשות זאת בצורה ש'מוכיחה שהן יכולות' (גדוד הקרקל למשל, שמעתיק את מבנה החי"ר הגברי למרות שזה מבנה שלא מתאים לנשים, או המקום של פוליטיקאיות בתודעה הציבורית) דמות האישה עוצבה ע"י גברים- הספר יוצר בך את ההבנה הזאת, מפרק בך את כל מה שחשבת שבלתי מעורער בך ומשאיר אותך לבחור מי את רוצה להיות עכשיו (או איך אתה מתייחס לנשים)- מה שהניע אותי לקרוא גם את הכרך השני כי זו שאלה קשה ומייאשת. הספר כתוב בשפה לא קשה במיוחד ברגע שמבינים את המושגים. אני ממליצה לקרוא קצת על התורה האקזיסטנציאליסטית תוך כדי הספר או לפני כדי להבין את תפיסת העולם של סימון דה בובאר. חוץ מזה, אני כתבתי בספר הערות תןך כדי הקריאה וזה ממש חידד לי את ההבנות וגם היה נחמד להעביר את הספר לחברים (היו גם הערות לפניי). חובה לכל בן אנוש.

ספר מדהים שהפך את המאבק שעד עכשיו ניהלתי על דמות האישה למורכב יותר ושלם יותר. סימון מעבירה את הקורא תהליך חינוכי שבו היא מפרקת את כל הדימויים שקיימים לנו על מה נשי ומיהי אישה. היא עוברת ומעמיקה בכל מה שמגדיר אישה- מהפן הביולוגי וההיסטורי לאיך פסיכולוגים תופסים התפתחות של אישה ועד לאופן שבו נשים הוצגו בספרות ועל ידי מי. לכל פרק משקף קווים אחרים בעיצוב התודעה של האישה היום ולכן כל פרק הוא פיסה חשובה בתהליך של השחרור של הקורא. תוך כדי הספר עלו לי שאלות על אופי המאבק הפמינסטי היום- כמה הוא עסוק בלעצב (שוב) את דמות האישה ביחס לגבר, מה שמשאיר את האישה כלואה בדימוי של ה"אחר" הנגדי והלא משמעותי, במקום לאפשר לאישה להבין שהיא צריכה להיות מונעת מהשאיפות והרצונות שלה בלי למדוד אותם בהשוואה לגבר. סימון כותבת שכשאישה תתעסק במלאכה גברית לעולם לא יסתכלו עליה כאותנטית אלא כ'מנסה להוכיח' או כ'גברית', וזה באמת נכון, גם בכשנשים רוצות היום לפרוץ את גבולות התפקידים שלהן על מנת לעסוק במשהו שהן טובות בו או רוצות בו הן נכפות לעשות זאת בצורה ש'מוכיחה שהן יכולות' (גדוד הקרקל למשל, שמעתיק את מבנה החי"ר הגברי למרות שזה מבנה שלא מתאים לנשים, או המקום של פוליטיקאיות בתודעה הציבורית) דמות האישה עוצבה ע"י גברים- הספר יוצר בך את ההבנה הזאת, מפרק בך את כל מה שחשבת שבלתי מעורער בך ומשאיר אותך לבחור מי את רוצה להיות עכשיו (או איך אתה מתייחס לנשים)- מה שהניע אותי לקרוא גם את הכרך השני כי זו שאלה קשה ומייאשת. הספר כתוב בשפה לא קשה במיוחד ברגע שמבינים את המושגים. אני ממליצה לקרוא קצת על התורה האקזיסטנציאליסטית תוך כדי הספר או לפני כדי להבין את תפיסת העולם של סימון דה בובאר. חוץ מזה, אני כתבתי בספר הערות תןך כדי הקריאה וזה ממש חידד לי את ההבנות וגם היה נחמד להעביר את הספר לחברים (היו גם הערות לפניי). חובה לכל בן אנוש.