לא מסכים אתך. -אמו הייתה תשושה מעייפות?-הרי הרבה נשים וגברים עברו דברים דומים לשלה- והמשיכו לחיות. אמו היתה אשה רגישה- שרצתה להגשים את עצמה- וזה היה בלתי אפשרי באותו זמן. הספר ממש לא חלול ויהונתן מנסה להבין את אמא שלו ז"ל למרות שכל כך הרסה לו את החיים. ביחוד בקטע שהיא תפסה אותה מאונן- ומאז הפכה את חייו לגיהנום) איך אתה מעז? וכל מעשה שלו שלא נראה לה היה נענה בה- אני אגלה מה עשית.. הוא גם מספר דברים טובים על אמו-שלקחה אותו ללמוד איך להדפיס ולכתוב ספרים, על נסיעות לחיפה. וכללית הוא מהבודדים שמספרים על התקופה ההיא- על משה דיין, דב(רוצח ערבים) ההורים של משה דיין- ממש לא ריק מתוכן. והוא רשם את זה כדי לרפא את עצמו-מעט אנשים מעיזים לעשות את זה והוא היחיד שכתב גם על חבורת לול.

בת-יה, כמי שקרא ומחזיק בספריה שלו את כל הספרים של יהונתן גפן אני יכול לומר לך מתוך ניסיון שאי-אפשר לומר על הספרים שלו שהם שיטחים וחלולים אפשר לומר רק שמי שקורא בהם לא מבין את הראש שבהם הם נכתבו ובהחלט צריך להבין את הראש שלו, הוא לפעמים לא קל. הכתיבה שלו היא לא מדעית אלא נכתבת מן הרגש שלו אל הרגש של הקוראים, כך שהתפיסה שלך לא תופסת במקרה הזה ובמיוחד לא זה שלדבריך "אין בו טיפת הבנה לנשים (...) בשנותיה הראשונות של המדינה" הוא לא מתיימר אלא להבין רק את אמא שלו והוא דווקא התעלה על עצמו בכתיבה הזאת.