ספר טוב יחסית. כל הרעיונות החדשניים של הסופר בתקופה כל כך מוקדמת, גובלים ביכולת על טבעית ממש. הספר בעיקר מפתיע בגלל העובדה שהוא נכתב בשנות השלושים.

מעבר לכך, הספר יכל להיות הרבה יותר עבה, יותר עמוק ויותר נוגע. ההתייחסות לדמויות ולרעיונות היתה מעט שטחית לטעמי, כאילו הסופר לא הלך עם הרעיונות עד הסוף, כאילו משהו עצר אותו. אולי התקופה השפיעה עליו, אולי הדמיון היה מעט מוגבל ואולי אני האשמה בכך - בגלל ההצפה של הסרטים והספרים הבידיוניים ועומס הרעיונות החדשניים, סף הרגישות שלי עלה וציפיתי למשהו חדשני ומרגש מדי.

רומן איטי ועגום ויפהפה, שפורש בפני הקורא עלילה ססגונית במיליון גוונים של אפור-עשן. זבאלד מוותר לגמרי על חלוקה של הטקסט לפסקאות, ובמקום זאת מפסק את גושי המילים שלו בתצלומים חידתיים ומגורענים בשחור לבן, שכמעט מכולם נעדרים בני האדם ונושבת מהם רוח קרה של בדידות (פטנט שהוא שאל, קרוב לוודאי, מ"ברוז' עיר מתה" של רודנבאך, ושדניאל מנדלסון שאל ממנו, בתורו, ב"האבודים"). לספר יש עלילה פשוטה, אבל היא לא העיקר בספר. הספר לוקח את הקורא לחוויה קלאוסטרופובית ומכבידה, אל תוך החללים הסגורים של האנונימיות והמחנק (תחנות רכבת, רכבות, מבצרים, ספריות אפלות, ושוב - תחנות רכבת, שפותחות את הסיפור וסוגרות אותו ושבות ומופיעות בו בנקודות מפתח), שהם גם החללים שבהם התרחשו המעשים האכזריים ביותר וקולות הקרבנות עדיין תלויים שם באוויר. אין אצל זבאלד אהבה, אין אצלו קנאה ושאר רגשות סוערים, אפילו אין כמעט אמפתיה בין הדמויות, למעט האדיבות הטבעית והחומלת שחשים מבוגרים בודדים זה כלפי זה. אבל מצד שני זה גם לא ספר של הרהורים פילוסופיים מנותקים, ממרומי מגדל השן: האווירה המחניקה והמעיקה בספר לא מאפשרת ריחוק כזה. הקורא נגרר בעל כורחו אחר המספר ואחר אוסטרליץ שלו עד הסוף, שאיננו סוף כלל.
צריך לקרוא את הספר הזה, שהוא ספר גדול, בדרכו. וצריך גם להודות ליונתן ניראד על התרגום המשובח, שלוכד הרבה מרוח המקור הגרמני (וגם עולה הרבה על התרגום הבעייתי של "המהגרים"). לתרגם ספר כזה זו לא משימה טריוויאלית.

אינני בטוח איך לתאר את הספר. הוא בהחלט שונה מרוב הספרים שקראתי. זהו ספר קצר מאוד מחולק לפרקים של עמוד או שניים כתוב בשפה ספרטנית ונטולת רגש כמעט ןאם זאת מכיל כל כך הרבה ומצליח לתאר עולם ותקופה ואנשים בצורה שספרים עבי כרס ועמוסי תיאור לא מצליחים.
זה ספר שיגרום לכם לנוע באי נוחות בכיסא . הוא בוטה ואינו מתחסד או מצטדק ולרוב גם לא שופט . יש בו טוב ורוע ואפילו רוך אבל לא תמיד ממי שהיינו מצפים או איך שהיינו מצפים לראותם .
זה ספר על הישרדות ומלחמה והמוסר הנלווה אליה שאינו בדיוק המוסר שאנו מכירים.
מסופר בו על נעורים אולם בלי טיפה של תום ואולי בנעורים אין תום.
ספר מעולה. ממולץ. לא לבעלי לב חלש.